אדמונד לנדאו
אדמונד גאורג הרמן (יחזקאל) לנדאו (בגרמנית: Edmund Georg Hermann (Yehezkel) Landau; 14 בפברואר 1877 – 19 בפברואר 1938) היה מתמטיקאי יהודי-גרמני שעסק בתורת המספרים, ממייסדי האוניברסיטה העברית בירושלים. קורות חייםאדמונד לנדאו נולד בשנת 1877 בברלין, בן למשפחה יהודית עשירה. אביו, לאופולד לנדאו, היה גינקולוג, מצאצאי אחיו של הרב יחזקאל לנדא, ואמו, יוהנה יעקובי, הייתה ממשפחת בנקאים נודעת. בגיל 16 החל לנדאו ללמוד מתמטיקה באוניברסיטת ברלין, ובגיל 22 קיבל תואר דוקטור במתמטיקה, על עבודה בהנחייתם של פרדיננד גאורג פְרוֹבֶּניוס (Frobenius) ולצרוס פוקס (Fuchs). כעבור שנתיים סיים את ההביליטציה, שהעניקה לו זכות למשרת הוראה באוניברסיטה. משנת 1899 עד 1909 לימד באוניברסיטת ברלין. בשנת 1903 הציג הוכחה פשוטה במידה ניכרת מההוכחה הידועה למשפט המספרים הראשוניים. בשנת 1909 מונה כמחליפו של הרמן מינקובסקי באוניברסיטת גטינגן, שהייתה המרכז המתמטי של גרמניה ובעלת מוניטין עולמי, עם סגל שכלל את דויד הילברט, פליקס קליין ואחרים. לנדאו התמקד בתורת המספרים האנליטית, כמו תרומה למחקר השערת רימן והקשר שלה לסדרת פרי, ונמנה עם מובילי הענף – ספרו Handbuch der Lehre von der Verteilung der Primzahlen היה הצגה שיטתית ראשונה של ענף זה. תרם תרומה חשובה גם לאנליזה מרוכבת, וכתב ספר על היסודות האקסיומטיים של האנליזה המתמטית. פרסם יותר מ-250 מאמרים. התעשיין היהודי-גרמני פאול וולפסקהל (Wolfskehl), שהיה מתמטיקאי חובב, הקצה בצוואתו 100,000 מרקים למי שיוכיח את המשפט האחרון של פרמה. לנדאו, שאל מחלקתו באוניברסיטת גטינגן נשלחו ההוכחות, כולן שגויות, הכין מכתב סטנדרטי עם מקום למספרי העמוד והשורה שבהם נמצאה הטעות הראשונה, ונתן לתלמידיו למלא אותו. בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 פעל לנדאו להקמתו של המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, שהייתה באותה עת בשלבי הקמה. לנדאו היה חבר בוועדה המייעצת של האוניברסיטה, וטיפל ברכישת ספרייתו של פליקס קליין למכון למתמטיקה. בטקס חנוכתה של האוניברסיטה, ב-1 באפריל 1925, נשא הרצאה בעברית שכותרתה "שאלות פתורות וסתומות בתורת המספרים האלמנטרית". לנדאו למד עברית בעצמו, מתוך כוונה לעבור לירושלים. קודם להגעתו לירושלים, ניהל משא ומתן עם נשיא האוניברסיטה העברית, יהודה מאגנס, על תנאי העסקתו ועל גודל הבניין שישמש את המכון למתמטיקה, אף שהיה ברור שלנדאו ירד ברמת חייו ובתנאי עבודתו עם המעבר מגטינגן לירושלים. בשנת 1927 עלה לנדאו לארץ ישראל עם משפחתו, והחל ללמד באוניברסיטה העברית. לנדאו ומשפחתו התקשו להסתגל לתנאי החיים בירושלים, וגרוע מכך – לנדאו נקלע למאבק על השליטה באוניברסיטה העברית בין מאגנס לבין אלברט איינשטיין וחיים ויצמן. מאגנס הציע למנות את לנדאו לרקטור האוניברסיטה, אך איינשטיין וויצמן התנגדו לכך. לנדאו, שסלד ממאבק זה, אליו נקלע שלא מרצונו, חזר לגרמניה בשנת 1928. לנדאו פעל באוניברסיטת גטינגן עד לשנת 1933, אז עלו הנאצים לשלטון במדינה. רבים מהמתמטיקאים באוניברסיטת גטינגן היו יהודים, ובהם אמי נתר, ריכרד קוראנט ופליקס ברנשטיין. באפריל 1933 נחקק בגרמניה חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, ולפיו דרש המשטר הנאצי לסלק ממשרותיהם את כל עובדי הציבור היהודים. בהתאם לחוק זה הוצאו נתר, קוראנט וברנשטיין לחופשה בלתי מוגבלת בזמן. החוק לא חל על יהודים שמונו למשרתם עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, ולכן לא חל על לנדאו. עם זאת, נאסר עליו ללמד, ואת מקומו כמורה תפס עוזרו, שהיה נאצי. בסמסטר שלאחר מכן ניסה לנדאו לחזור וללמד, אך חרם של הסטודנטים ושומרים של האס אה מנעו ממנו לעשות זאת. לאחר לחץ נוסף נאלץ לנדאו לפרוש ממשרתו. המכון למתמטיקה באוניברסיטת גטינגן לא חזר מעולם לימי תפארתו. בשנת 1905 נישא למריאן ארליך, בתו של פאול ארליך, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1908. בשנת 1934 עבר לנדאו לברלין, שם נפטר בשנת 1938. "סגנון לנדאו"ההיסטוריון ליאו קורי תיאר את סגנונו של לנדאו:
על-שמועל שמו של לנדאו קרויים:
בין השנים 1989–2010, פעל באוניברסיטה העברית בירושלים מרכז לנדאו לחקר אנליזה מתמטית.[2] לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים |
||||||||||||||||||||||||||||
