|
אדוה דרורי
אדוה דרורי (נולדה ב-1975) היא אמנית רב-תחומית ישראלית.
ביוגרפיה
אדוה דרורי נולדה וגדלה בקיבוץ שריד. בגיל 9 נסעה עם משפחתה לשליחות של שנתיים בלוס אנג'לס. למדה בתיכון במגמת אמנות ובצבא שירתה כחובשת קרבית בחיל הים. לאחר שחרורה למדה במשך שנה צילום בבצלאל, ולאחר מכן עברה ללמוד בבית הספר לתיאטרון החזותי בירושלים וסיימה בהצטיינות. דרורי למדה תרפיה באמנות באנגליה, ועשתה תואר שני בטיפול באמנות במכללת דוד ילין בירושלים.
דרורי חיה ויוצרת בתל אביב, מלמדת טיפול באמנות ובעלת קליניקה פרטית ביפו.
עבודותיה
דרורי משלבת בעבודתה בעיקר מיצבים ומיצגים. כלי הביטוי האמנותיים שלה שייכים לתחום "העמלנות הנשית" ועמוסי טקסטיל – תפירה, ליבוד, רקמה, סריגה, בישול ואפייה. דרכם היא עוסקת בסוגיות פסיכולוגיות וחברתיות של מגדר, ישראליות, זהות, קיבוציות וזיכרון. דרורי מעצבת סביבות התרחשות גדושות בצבע ופרטים ומשתלבת בהן דרך פרפורמנס בשיתוף קהל. העבודות שלה מערבות חושים שונים ופעולות שהקהל שותף להן כמו: אכילה, סאונד, מגע ותפירה. עבודתה נעה בין האישי לפוליטי ויצירותיה מזמינות מבט אחר מהמקובל בגלריות ומוזיאונים: היא תולה על התקרה, מניחה על הרצפה, יש עבודות שניתן לגעת בהן, לדרוך עליהן, להשתחל לתוכן ואפילו לאכול מהן.
ב-2013 הציגה דרורי את המיצב "ילדה – צבע אדום!" בבית קנר, הגלריה העירונית בראשון לציון. האובייקט המרכזי במיצב הוא עבודת ליבוד בגודל של 4x5 מטר שנפרש כשטיח גדול על רצפת הגלריה. במרכז היצירה מופיעה ילדה עם דם שנוזל מפיה ומגיר אל שמלתה הלבנה כשברקע צורות מופשטות בגוונים שחורים ואדומים. העבודה נוצרה בזמן מבצע עמוד ענן בסטודיו של דרורי שהיה בתוך מקלט וכך פוליטיקה ומלחמה זלגו לתוך יצירתה. הילדה שמתוארת ביצירה היא ילדה שחווה מלחמה בתוכה ומחוצה לה, תחושת איום שמלווה את הקיום שלה. בשם היצירה ישנה קריאת אזהרה "ילדה – צבע אדום!". זוהי קריאה לילדה לברוח למקום בטוח בעת התקפה ולשמור על עצמה[1]. צמד המילים 'צבע אדום' הוא אזכור לאקטואליה מאיימת וחרדות הקשורות למציאות הישראלית. זאת אזעקה של מדינה שלמה שמערערת על הביטחון הבסיסי, ובה בעת זאת זעקה של ילדה. בעבודותיה של דרורי "הכללי" הוא שיקוף של "האישי": הפצע המדמם של החברה הוא גם פצע מגדרי שמגדיר את המעבר מילדות אל בגרות נשית. האדום הוא צבע שמסמן תשוקה וגם יחסי כח[2].
התערוכה "דמעות אדומות ופצעים לבנים" שהוצגה ב-2018 בגלריה נולובז בתל אביב עוסקת אף היא במרחב שבין האישי לפוליטי. התערוכה משלבת שמלות, שטיחים ובובות רקומות – כולן קשורות במלאכת התפירה, הטוויה והליבוד. מהתקרה תלויים כדורי צמר ענקיים בגוון אדום עז. החלל כולו נראה כמו בית בובות אל-ביתי שטורד את המנוחה. השמלות וסממני הילדות מתארים קיפאון בזמן, אך גם מתארים חברה פצועה בה אונס, רצח, אלימות במשפחה ומלחמה – הפכו חלק משגרת חיים. דרורי מותחת את הגבול בין המושך והתמים לדוחה ולמבהיל ובין הפרטי לקולקטיבי. כמו באגדה היא מאפשרת נגישות למקומות אפלים דרך עטיפה מתקתקה, מפתה ורכה[3].
בתערוכת היחיד "שומרת לילה בואי לגן תכלת!" שהוצגה בגלריה לאמנות ישראלית בקרית טבעון דרורי עוסקת בזיכרונות שלה מבית הילדים בקיבוץ בו גדלה. "שומרת לילה בואי לגן תכלת!" היא אותה קריאה כואבת של ילדים מתוך שנתם לשומרת לילה שתבוא אליהם. היא נושאת גם את כאב הריחוק מההורים והבדידות. דרורי יצרה ממלכת ילדים של מבני אוהלים עשויים טלאים טלאים של בגדי תינוקות ומעליהם דמות של שומרת נטולת פנים[4]. במיצב – מיצג אחר היא מציגה דמויות קטנות מלבד של ילדים, שחלקם מחייכים אך עיניהם מכוסות וחלקם מדממים. היא מפזרת ברחבי החלל בובות בד שצבעוניותן מסתירה משהו קשה: איברים קטועים ופציעות שונות[5]. במסגרת התערוכה הקהל מוזמן להצטרף אל האמנית לתפור בובות שיהפכו אחר כך לחלק מהסביבה הפיסולית כך שנוצר מארג ונרטיב משותף של אמנות עם הקהל. דרורי תפרה בובות אנונימיות וביקשה מהקהל להעניק להן זהות. האנונימיות קשורה למחיקה של הזהות האישית בתוך הקולקטיב הקיבוצי.
רוקמות כיבוי אורות הוא מיצב מיצג רב תחומי ואינטראקטיבי, נוצר בשיתוף פעולה עם רוקמות ותופרות מרחבי הארץ. הוא עוסק בלינה משותפת ושופך אור על נקודת מבטן של שומרות הלילה. במיצב טקסטים מתוך מחברותיהן של שומרות הלילה שנשמרו בארכיון הקיבוץ. שפת היצירה היא שפה נשית, עמלנית ומורכבת מעבודות טקסטיל.
תערוכות יחיד
- 2021 – "רוקמות כיבוי אורות", הגלריה בקיבוץ גן שמואל
- 2019 – "שומרת לילה בואי לגן תכלת!", הגלריה לאמנות ישראלית, מרכז ההנצחה, קריית טבעון
- 2019 – "דמעות אדומות ופצעים לבנים", גלריה נולובז, תל אביב
- 2018 – "בית הבובות ", גלריה פריסקופ, תל אביב
- 2015 – "להיות ראויה – בעבר, בהווה ובעתיד", הגלריה בקיבוץ בארי
- 2015 – "באה המלכה למלך", גלריית צדיק, יפו
- 2013 – "ילדה – צבע אדום!", בית קנר, הגלריה העירונית ראשון לציון
- The Silent Kingdom" – 2011, גלריה הקיבוץ, תל אביב
- 2010 – "Remembrance" רחוב שבטי ישראל, יפו. הוצג לראשונה במסגרת האירוע – אוהבים אמנות.
- 2010 – "ילדות מחוצפת", מוזיאון ראשית ההתיישבות, קיבוץ יפעת
- 2008 – "Angels and Warriors", Tobias School of Art & Therapy, אנגליה
- 2007 – "איברים", הגלריה, קיבוץ בארי
- 2003 – "נומי עמק", גלריית מרכז ההנצחה, טבעון
- 2002 – "מחא לי כף", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד
- 2001 – "דיזנגוף", גלריית רוזנפלד, תל אביב
מיצגים ותערוכות קבוצתיות
- 2019 – "הקולקטיביסטים", תערוכה קבוצתית של גלריות שיתופיות, בית האמנים, תל אביב
- 2019 – "אלטרנטיב ניישן", גלריה זוזו להנעה חברתית מארחת את חברי נולובז (חלל לאמנות שיתופית)
- 2019 – "טקסטיל פיל", גלריה שרה ארמן, תל אביב
- 2018 – "מקלות בגלגלים", גלריה נולובז, תל אביב
- 2018 – "ממחטה ופודריה", גלריה נולובז, תל אביב
- 2017 – "הדשא של השכן", מרכז וייל, כפר שמריהו
- 2015 – "סינדרלה", גלריה ברבור, ירושלים
- 2014 – "ארוגים בתודעה", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב
- 2008 – "Are You Hungry?", המרכז לאמנות עכשווית בורשה, פולין
- 2008 – "הבה נגילה", גלריה לאמנות עכשווית, אוסטקה, פולין
- 2006 – "Intensive Care", גלריה ג'ולי מ., תל אביב
- 2006 – "Black Heart", מיצג בפסטיבל "Castle of Imagination", Broellin, Germany
- 2005 – "נשים בשחור", גלריה לאמנות עכשווית, קרלסקרונה, שוודיה
- 2005 – "לינה משותפת", ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב
- 2004 – "נשים בשחור", מתחם רידינג, תל אביב
- 2004 – "נפש", מיצג באבו דיס סמוך לגדר ההפרדה, במסגרת אירוע "פותחים חלון בחומה", ביוזמת ארגון "אמנים ללא חומות"
- 2003 – "פיות", מיצג בביאנלה הבינלאומית למיצג, תל אביב-יפו
- 2002 – "האמיני יום יבוא", הגלריה באום אל-פחם
קישורים חיצוניים
 אדוה דרורי, ברשת החברתית פייסבוק אדוה דרורי, ברשת החברתית אינסטגרם אדוה דרורי, סרטונים בערוץ היוטיוב אדוה דרורי, באתר פינטרסט- גילי סיטון, החיים עצמם בסבך האמנות, ערב רב, 2019
- רות נצר, על התערוכה 'ילדה – צבע אדום!' של אדוה דרורי, מכללת סמינר הקיבוצים, 2013
- רות נצר, שומרת לילה בואי אלי, אתר פסיכולוגיה עברית, 2019
- חגית פלג-רותם, רוקמת את עצמה לדעת, באתר גלובס, 26 באפריל 2011
- אדוה דרורי, עבודה בעיניים, בתוך מגזין פורטפוליו, 2019
- דנה גילרמן, מעבדה של החלום הציוני, באתר הארץ, 17 במרץ 2003
- קרני עם-עד, לא הכל תכלת בגן תכלת, מיינט קיבוץ, 2019
הערות שוליים
- ^ רות נצר, על התערוכה 'ילדה- צבע אדום' של אדוה דרורי, בין המילים, כתב עת לטיפול באמצעות אמנויות, גיליון 8, תל אביב: סמינר הקיבוצים, 2013
- ^ אפי גן, מתוך קטלוג התערוכה 'ילדה- צבע אדום!', ראשון לציון: בית קנר, 2013
- ^ גילי סיטון, החיים עצמם בסבך האמנות, באתר ערב רב, 2019
- ^ רות נצר, שומרת לילה בואי אליי, באתר פסיכולוגיה עברית, 2019
- ^ מיכל שכנאי יעקבי, שומרת לילה בואי לגן תכלת!, קריית טבעון: הגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה, 2019
|
|
