אברהם אדולף ברמן (בפולנית: Adolf Behrmann; 13 ביולי 1876 – אוגוסט 1943) היה צייר יהודי-פולני פעיל בין מלחמות העולם, ידוע בעיקר בזכות ציוריו את חיי העיירה היהודית וכן נופים ודיוקנאות קבוצתיים.[1] הוא בילה את רוב חייו בלודז' ונרצח במהלך חיסול גטו ביאליסטוק בשואה.[2]
קורות חיים
מקום לידתו של ברמן אינו בטוח. הוא נולד בעיירה טוקום ליד מיטאווה, או בריגה (לפי מקורות שונים), בנם של רוז'ה ומרקוס ברמן, שהגיעו ללודז' זמן מה לפני סוף המאה. [2] אדולף למד אמנות אצל יעקב קצנבוגן בבית הספר הפרטי לציור שלו בלודז' לפני 1900. הוא המשיך את לימודיו במינכן בשנים 1900–1904, תחילה באופן פרטי, אחר כך באקדמיה לאמנויות, במינכן בהנהלתו של גבריאל פון האקל.
בוגר האקדמיה לאמנויות יפות במינכן. ההצלחה המסחרית הראשונה של ברמן היה מכירת סדרת ציורים ורישומים לאספן אומנויות בלודז' בשנת 1905 שאיפשר לו לנסוע לפריז. הוא גר שם, למד באקדמיה ועבד בחמש השנים הבאות. [3] בין השנים 1924 עד 1927, ברמן נסע לארץ ישראל, מצרים ומאוחר יותר למרוקו. נופיו שמקורם באותה תקופה הפכו לחלק הידוע ביותר ביצירתו. לוח הצבעים של ברמן התבהר באותה תקופה עם הצגת גוונים אימפרסיוניסטים. בשנות השלושים של המאה העשרים שב לפולין ונסע לראשונה לקז'ימייז' דולני. שם הוא יצר את אחת מיצירותיו החשובות ביותר, פנים בית הכנסת בקז'ימייז' דולני.
ברמן היה צייר סצנות מחיי היומיום של יהודי פולין והשתקפותם ברבעים היהודיים. ציורו "הכלה היהודית" משנת 1914 שימש לכריכת הספר "הסיפורים שההורים שלנו מצאו מכאיבים מדי לספר", במקור ספר זיכרונות שנכתב ביידיש שכותרתו "השמדת יהדות ביאליסטוק" מאת רפאל ראז'נר והנרי לב. [4]
התערוכה הגדולה האחרונה שלו התקיימה בשנת 1935 בלודז'. לאחר הפלישה הגרמנית והסובייטית הנאצית לפולין, ברמן ברח לביאליסטוק לאזור הכיבוש הרוסי. הוא נהרג בשנת 1943 על ידי הנאצים בגטו ביאליסטוק בזמן מרד גטו ביאליסטוק.
רבים מציוריו של ברמן נהרסו במלחמת העולם השנייה.
כמה מציוריו ניתן למצוא במוזיאון ההיסטורי של קרקוב ובמוזיאון לודז'.
גלריה
-
הכלה היהודיה
-
לומדי תלמוד
-
קרנוול
-
שואב המים
-
יהודי מהרהר
-
רחוב ערבי
-
רחוב באלג'יר
-
דיוקן עם קסדה
-
ילדה שחומת עור
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
