אבנר בראל (נולד ב-15 בדצמבר1941) הוא פרסומאי ישראלי; שותף-מייסד במשרד "קשר בראל".
ביוגרפיה
אבנר נולד בשנת 1941 לראובן ורחל בנעטיה, בעיירת החוף זוארה הסמוכה לטריפולי שבלוב. כשנה לאחר מכן נפטר אביו, ראובן, מדלקת ריאות. ב-1950 עלה אבנר עם אמו ומשפחתו לישראל. כשהגיעו לארץ גרו במעברה ליד מושב נווה ימין. בהמשך עברו לגור בדירה קטנה בכפר סבא עם סבו (אבי אביו), אשתו של הסבא ודודה של אבנר. בראל למד בבתי הספר ברנר וכצנלסון בכפר סבא. בשנת 1958 עבר לגור עם אמו ובני משפחה מהצד שלה בנתניה.
בראל התחיל את דרכו בעולם הפרסום בשנת 1959 כשליח רכוב על אופניים במשרד הפרסום "דחף", בבעלות אליעזר ז'ורבין.
אחרי שסיים את לימודיו במחזור הראשון של קורס הפרסום שפתח איגוד הפרסום הישראלי, עבד כתקציבאי ב"דחף". ב-1976 הצטרף בראל לפרסומאי בוב ארויו שפרש ממשרד הפרסום "ד"ר יעקובסון", כשותף במשרד החדש שהקים ארויו "ארויו פרסומאים". המשרד נוהל מדירה קטנה ברחוב השופטים בתל אביב. מסעות הפרסום שהפיק המשרד זכו לתשומת לב מיוחדת ומשך לקוחות בולטים כגון "שטיחי ראובן", "תה ויסוצקי", "לנצ'יה", "הבנק הבינלאומי הראשון", "פולגת" ו"דורינא". ההצלחה המהירה חייבה יותר עובדים ויותר חדרים והמשרד עבר לבית הדר דפנה בשדרות שאול המלך ושינה את שמו ל"ארויו–בראל פרסומאים"[1].
משרד ארויו-בראל היה בין הראשונים שפרסמו מודעות גדולות בעיתונות, על פני עמוד או שניים, ובהם בלטו בעיקר הגרפיקה והמסר המרכזי במשפט אחד או שניים. הטקסט הנותר שימש כמקור מידע באותיות קטנות. הייתה זאת מהפיכה של ממש בפרסום המודעות שהתבססו עד אז על מבנה שמרני של כותרת, תמונה וטקסט פשוט בחלוקה זהה. לחברות אופנה כמו "פולגת" ו"דורינא" הפיק המשרד עמודים כפולים שהכילו בעיקר מראה חזותי נקי, שכלל תמונות או גרפיקה בליווי משפט או שניים. בפרסומים למוצרים של חברות אחרות נעשה שימוש בעבודה של מאיירים מקצועיים, שעד אז לא השתלבו במודעות פרסום. המשרד גדל והעסיק מעל לעשרה עובדים ובהם אליו דן חיון, גרפיקאי שעלה באותה עת מרומניה, ואריה רוטנברג, אסטרטג שיווק שהגיע למשרד מייד עם סיום הלימודים בטכניון. אריה רוטנברג ודן חיון הפכו לשותפים במשרד. לאור גידול מהיר בפעילות המשרד וקבלת לקוחות חדשים, הוקם משרד נוסף בשותפות עם צבי (שישקו) פרידמן[2], שנקרא "קשר פרסומאים".
בשנות ה-90, החלו להתעניין בענף הפרסום הישראלי גם סוכנויות הפרסום הבינלאומיות הגדולות. "קשר בראל" היה מהראשונים להתקשר עם אחת כזאת, "מקאן אריקסון", שהייתה באותה עת סוכנות הפרסום הגדולה בעולם. במקביל החלו בעלי המשרד הישראלי להתארגן ליצירת שדירה ניהולית חדשה. אילן שילוח, שהיה אז מנכ"ל חברה לייעוץ אסטרטגי, מונה למנכ"ל "קשר בראל", אשר שמה עודכן ל"מקאן קשר בראל", ובראל עבר לשמש יושב ראש החברה. בעקבות אותו מהלך ארגוני, "מקאן-קשר בראל", שלימים עברה להיקרא "מקאן תל אביב", היא מאז 1998 משרד הפרסום הגדול בישראל[7]. מספר שנים לאחר מכן, הבעלים המייסדים, בראל, פרידמן ורוטנברג מכרו את כל אחזקותיהם לסוכנות הפרסום הבינלאומית[7]. בראל המשיך לכהן מספר שנים כיו"ר עד לפרישתו המלאה מהענף בראשית שנות האלפיים. מאז, בראל עבר לשמש יועץ ומשקיע בחברות הזנק העוסקות בתחום הפרסום.
במקביל לפעילות המסחרית, כיהן בראל במהלך שתי קדנציות[7] כיו"ראיגוד הפרסום הישראלי[8] ובתפקיד זה, תרם לשינויים בענף הפרסום. בין היתר, פעל להקמה בישראל של תחרות ה"אפי" וליסודו של "הבצפר" – בית הספר לפרסום, המופעל על-ידי האיגוד[9].
ב-2015 קיבל אבנר בראל פרס מפעל חיים במסגרת תחרות "קקטוס הזהב" של איגוד הפרסום הישראלי ואיגוד השיווק הישראלי, ”על היותו אחד מעמודי התווך של ענף הפרסום בישראל ועל תרומתו הרבה לקידום ופיתוח הענף במשך 3 עשורים”[10].
