שנת 1953 הייתה השנה החמישית לעצמאות ישראל. בדצמבר אותה שנה הודיע דוד בן-גוריון, בפעם הראשונה, כי החליט לפרוש מראשות המדינה לשדה בוקר. החליף אותו בראשות ממשלת ישראל ראש הממשלה השני, משה שרת. תחת שרת הוקמה ממשלת ישראל החמישית. למרות פרישתו המוצהרת, המשיך בן-גוריון למשוך בחוטים הפוליטיים, ומשה דיין ושמעון פרס התייעצו בו בנושאים ביטחוניים ויזמו פעולות מאחורי גבו של שרת, אשר התנגד למדיניות פעולות התגמול.
המשבר ביחסי ישראל עם ברית המועצות והגוש המזרחי החל עוד ב-1952, עם משפטי פראג ואף הכה גלים במפ"ם (על רקע בחינה מחודשת של היחס לסטאליניזם) ובתנועה הקיבוצית. מדיניותה האנטישמית של ברית המועצות הסעירה לא רק את גופי השמאל. לאחר הפיגוע בצירות הסובייטית בתל אביב ב-9 בפברואר, ניתקה ברית המועצות את יחסיה עם ישראל ב-11 בפברואר; אלה יתחדשו רק לאחר הגלאסנוסט.
צבא וביטחון
ערב פרישתו ממנה בן-גוריון את פנחס לבון לשר הביטחון; את שמעון פרס למנכ"ל משרד הביטחון ואת משה דיין לרמטכ"ל. השלושה פועלים לאחר פרישתו של בן-גוריון, בהתאם לתפיסתו המדינית-ביטחונית של הלה (המנוגדת לעמדותיו של ראש הממשלה משה שרת) ואף מבצעים פעולות ללא ידיעתו של שרת וללא אישורו.
חוק רכישת מקרקעין שקבע כי מי שאדמתו אינה בחזקתו באפריל 1952 מאבד את זכותו עליה, גרם להפקעת אדמות מערבים שלא היו נפקדים במלחמת העצמאות, ובין השאר גם לאובדן זכויותיהם של הבדואים בקרקעותיהם שמחוץ לאזור הסייג, אליהן לא יכלו לחזור.
מבחינת חופש הביטוי במדינת ישראל נוסף נדבך חשוב עם פסיקת בג"ץ "קול העם" (בג"ץ 73/53 - חברת "קול העם" בע"מ נ' שר-הפנים), שבו התערב בית המשפט העליון לטובת העיתון "קול העם" ונגד החלטת שר הפנים לסגור את העיתון לעשרה ימים.
ההסתדרות מתחילה להפיק סרטים בשיתוף פעולה עם "סרטי גבע" ובבימוי הבמאי נתן גרוס. תפקידה של סדרת הסרטים הקצרים להפיץ את ראיית העולם ההסתדרותית. סרט ישראלי נוסף מ-1953 הוא "קרייה נאמנה" של הבמאי הירושלמי יונה פרידמן.