תשלומי הרשות הפלסטינית למחבלים ולמשפחותיהם הם כספים, משכורת או קצבה, למחבלים ולאסירים ביטחוניים העצורים וכלואים בישראל בגין פעולות טרור פלסטיני או פגיעה בביטחון המדינה; או תמיכה חודשית למשפחתיהם במקרה שנהרגו, המועברים כחלק ממדיניות פלסטינית המעוגנת בחוקת הרשות הפלסטינית.

על פי המדיניות, פלסטיני שנאסר או נפגע כתוצאה מפעילות טרור שלו בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, זכאי לתשלום משכורת ולמענק קצבה למשפחתו; משפחה שאחד מבניה נהרג כתוצאה מהפעילות האמורה זכאית לתמיכה חודשית. הכלל המנחה בתשלומי המשכורות הוא שככל שהעונש שהושת על המחבל גדול יותר, בשל עבירה חמורה יותר שביצע, כך גדלה המשכורת לה הוא זוכה. רבים מן המחבלים מקבלים משכורת גבוהה בהרבה מהשכר הממוצע לשכיר ברשות הפלסטינית.

במרץ 2018 אושר תקציב הרשות הפלסטינית, כשלמעלה מ־7 אחוזים מתוכו, שהם 1.4 מיליארד ש"ח (תוספת של 200 מיליון ש"ח מהתקציב הקודם), משמשים לתשלום משכורות למחבלים.^[1]

על פי חוק האסירים המשוחררים 2004/19, זכאים למשכורת כל היושבים בבתי הכלא הישראליים על רקע השתתפותם במלחמה נגד ישראל (אסירים פליליים הכלואים בישראל, כגון גנבי מכוניות, אינם זכאים למשכורת). גובה המשכורת נגזר מאופי פעולת הטרור, תקופת המאסר שנקצבה על ידי בית המשפט ואזרחות המחבל. מחבלים בעלי אזרחות ישראלית (המכונים ברשות הפלסטינית 'ערביי הפנים') מקבלים משכורות גבוהות יותר מאלה של מחבלים בעלי אזרחות פלסטינית.^[2] לדברי נדב שרגאי המשמש כחוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, "במשרד ראש הממשלה ובמערכת הביטחון מציינים כי העובדה שלאסיר מובטחת משכורת קבועה הגבוהה פי כמה מזו של עובדי המדינה אחרים ברשות הפלסטינית מהווה במקרים רבים תמריץ ומוטיבציה לפיגועים".

בשנת 2014 סגרה הרשות הפלסטינית את המשרד הממשלתי לענייני אסירים, כתוצאה מלחץ בינלאומי על כך שכספי התרומות לרשות הפלסטינית, שמשמשים בין היתר לתקצוב פעילות הממשלה ברמאללה, מגיעים גם למשרד שהיה אחראי על תשלום המשכורות. במקביל נפתחה 'הרשות לענייני אסירים', שסוּוגה כגוף השייך לאש"ף ולא לרשות הפלסטינית באופן ישיר.

במרץ 2018, בעקבות הכרזת ארצות הברית על הפסקת הסיוע הכספי לרשות, חזרה הרשות לממן באופן ישיר את משכורות המחבלים, בהיקף של למעלה מ-7% מהתקציב הכולל.^[1]

נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן) אמר בכמה הזדמנויות שגם אם יהיה לו גרוש אחד, הוא ישלם אותו לאסירים, משום ש"אנחנו שלחנו אותם".^[3] בנאום שנשא עבאס בפברואר 2018 לטלוויזיה הפלסטינית הרשמית, אמר כי תשלומים אלו "זו חובתנו הלאומית, האנושית והמוסרית, וחובת המאבק. זה נתמך מההנהגה ומהממשלה הפלסטינית".^[4]

בתחילת אפריל 2019 הודיעה הרשות הפלסטינית כי בהתאם להנחיית יו"ר הרשות אבו מאזן, היא תמשיך בתשלומי המשכורות למחבלים על אף קיזוז הכספים המועברים לרשות על ידי מדינת ישראל, שעליו חתם שר האוצר כחלון יום קודם לכן.^[5]

ביולי 2019 פרסמה הרשות הפלסטינית דו"ח על תשלומיה למחבלים בחמשת החודשים הראשונים של השנה, בסך של 234,172,000 ש"ח, שהם 46,834,400 ש"ח בחודש. תשלום זה, ביחס למקבילו בשנת 2018, מהווה גידול של כ-11.8%, זאת חרף העובדה שמדינת ישראל קיזזה כ-500,000,000 ש"ח מהכספים המועברים לרשות הפלסטינית, וחרף סירובה של הרשות הפלסטינית לקבל מישראל את יתרת התשלום הנגבה עבורה, בעקבות הקיזוז.^[6]

הרשות משלמת תשלום חודשי לכל מחבל אזרח ישראל או הרשות הפלסטינית, שהורשע בביצוע פיגוע כלפי יהודים ישראלים, או כלפי גופי השלטון של מדינת ישראל. גובה המשכורת הוגדר בסעיף 12 בהחלטת הממשלה הפלסטינית מספר 23 בשנת 2010. על פי ההחלטה, הסכום נקבע לפי מספר השנים שריצה המחבל בכלא. בשלוש השנים הראשונות בכלא גובה המשכורת הוא 1,400 ש"ח לחודש. בשנה הרביעית גובה המשכורת עולה ל-2,000 שקלים, וכן הלאה (ראו טבלה). מהשנה ה-31 מקבל האסיר 12,000 ש"ח לחודש (ראו טבלה). לשם השוואה, גובה משכורת ממוצעת ברשות הוא כ־3,000 ש"ח. התשלומים ממשיכים גם לאחר שהמחבל משתחרר, ועשויים להגיע למיליוני שקלים במצטבר.^[7]

ותק האסיר בשנים	שכר חודשי בשקלים[7]
עד 3	1,400
3–5	2,000
5–10	4,000
10–15	6,000
15–20	7,000
20–25	8,000
25–30	10,000
מעל 30	12,000

הרשות תומכת באופן חודשי בכ-5,000 מחבלים מורשעים הכלואים בישראל וכ-5,500 מחבלים נוספים שריצו מאסר ושוחררו. הסכום המוקצב לתשלום משכורות המחבלים ומשפחותיהם עומד על קרוב ל-1.3 מיליארד שקל בשנה, שהם כ-7% מהתקציב הכולל של הרשות. כחצי מסכום זה משולם למחבלים עצמם וכחצי למשפחות מחבלים שנהרגו.^[3]

לאחר שחרורם, מקבלים המחבלים מענק שחרור מהרשות. גובה המענק נקבע לפי מספר השנים שישב המחבל בפועל בבית הכלא, כאשר החלוקה היא לפי אותה שיטת קטגוריות הנהוגות בתשלום המשכורת בעת הישיבה בבית הכלא. אופן התחשיב מבוצע לפי הטבלה הבאה:^[8]

מספר שנות מאסר	גובה המענק לאחר השחרור בדולרים[8]
1–3	1,500
3–5	2,500
5–8	3,500
8–11	4,500
11–15	6,000
15–18	8,000
18–21	10,000
21–25	12,000
25–30	15,000
מעל 30 שנה	25,000

כמו כן, לאחר השחרור מובטח למחבל מינוי למשרה בשירותי הביטחון הפלסטיניים או בתפקיד ממשל. גם דרגת מינוי זו נקבעת לפי מספר השנים שהמחבל ישב בכלא:^[9]

מספר שנות מאסר	משרה בממשל האזרחי	תפקיד בשירותי הביטחון
5–6 שנים	ראש מחלקה	סגן
6–8 שנים	מנהל דרג 3	סרן
8–10 שנים	מנהל דרג 2	רב-סרן
10–15 שנים	מנהל דרג 1	סגן אלוף בכיר
15–20 שנים	מנהל כללי	אלוף-משנה
20–25 שנים	עוזר תת-שר	תת-אלוף
25–30 שנים	תת-שר	אלוף
30 ומעלה שנים	שר	אלוף עם בכירות

בנוסף מחויבת הממשלה של הרשות כי "כל אסיר משוחרר שנכלא בבית סוהר של הכיבוש למשך חמש שנים ויותר, וכל אסירה שנכלאה למשך שלוש שנים ויותר, יהיו פטורים מהמפורט להלן":^{[דרוש מקור]}

• שכר לימוד בבתי ספר ובאוניברסיטאות ממשלתיים.
• תשלומי ביטוח בריאות.
• שכר לימוד לכל תוכניות ההכשרה המקצועית הניתנות על ידי הגופים הרשמיים המתאימים.

לפי חוק האסירים של הרשות הפלסטינית המתוקן מס' 19 (2004), אסירים שריצו שנה או יותר בכלא הישראלי זכאים עם השחרור לביטוח בריאות וללא שכר לימוד בבית ספר, אוניברסיטה וחינוך מקצועי.^[10] אם יהפכו לעובדי מדינה, החוק קובע כי הרשות הפלסטינית "תשלם לו את דמי הביטוח הלאומי והפנסיה... עבור השנים שבהן ישב בכלא".^[10] כלואים זכאים לקצבאות חודשיות "צמודות למדד יוקר המחיה". התיקונים לחוק מ-2013 מזכים למשתחררים מהכלא העדפה בקבלת עבודה ברשות הפלסטינית, וקובעים כי הרשות "תשלים את ההפרש" אם השכר בשירות המדינה "נמוך מהשכר שקיבל בכלא".^[10] נשים שריצו שנתיים בכלא, וגברים שריצו 5, זכאים לקבל קצבאות לשארית חייהם.^[10]

הקרן מוקדשת לסייע לערבי ש"נפצע, נהרג או נפגע בדרך אחרת כתוצאה מהצטרפותו למהפכה" נגד ישראל ופועלת במסגרת משרד הרווחה של הרשות. בשנת 2016 היא פרנסה 35,100 משפחות.^[11]

בהתנגדות לטענות של הרשות הפלסטינית כי מדובר בקרן רווחה, הבנק העולמי הצהיר כי "התוכנית בבירור אינה מכוונת למשקי הבית העניים ביותר. אומנם יש להפנות סיוע מסוים לאוכלוסייה זו, אך רמת המשאבים המוקדשים לקרן השהידים אינה נראית מוצדקת מנקודת מבט של רווחה".^[12]

דאגלס פיית' מכנה את הקצבאות "תמריצים מזומנים" כדי לדרבן ערבים לבצע דריכת מכוניות ודקירות כטקטיקת טרור.^[10]

סלאם פיאד, ראש ממשלת הרשות ושר האוצר לשעבר, הצהיר כי בין ינואר 1995 ליוני 2002 חילקה הקרן 16 מיליון ש"ח למשפחות אסירים מדי שנה, ובין יוני 2002 ליוני 2004 88.5 מיליון שקלים בשנה.^[13]

ארגונים עולמיים כולל קרן הולילנד (אנ') שבסיסה בארצות הברית הואשמו במימון הקצבאות.^[14]

חמאס הפעיל קרן קדושים נפרדת הרבה לפני ההפיכה של המורדים ב-2007, שהובילה להשתלטות חמאס על עזה (אנ').

בשנת 2001, שייח אחמד יאסין התגאה בכך שתשלומי חמאס למשפחות של אסירים ושל מחבלים מתאבדים הסתכמו בין 2 ל-3 מיליון דולר. אך לפי דו"ח ממשלת ישראל משנת 2001, משפחות האסירים קיבלו תשלום חד-פעמי של 500–5,000 דולר, עם קצבאות חודשיות של כ-100 דולר, עם תשלומים גבוהים יותר למשפחות של אנשי חמאס.^[15]

מחבלי חמאס אשר ביצעו את הטבח ב-7 באוקטובר 2023 יזכו אף הם לפיצוי, על פי חוק הרשות הפלסטינית.^[16]

פרופסור נתן בראון (אנ') מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון אומר כי הקצבאות למשפחות האסירים "נתמכות באופן אוניברסלי בקרב פלסטינים".^[17]

ביוני 2017, נשיא הרשות, אבו מאזן, כינה את המאמצים לעצור את תשלומי השהידים כ"תוקפנות נגד העם הפלסטיני", והגן על המשכורות ששולמו לפלסטינים הכלואים כ"אחריות חברתית".^[18]

סקר דעת קהל שהוזמן על ידי מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב ביוני 2017 הראה כי שני שלישים מהפלסטינים שנשאלו לא הסכימו עם מדיניות הרשות הפלסטינית, ואמרו כי לאסירים פלסטינים ומשפחותיהם לא מגיע תשלומים נוספים בשל פיגועים, אבל במקום זאת צריך לתת הטבות סוציאליות קבועות כמו לשאר הפלסטינים.^[19]

ערכים מורחבים – החוק להקפאת כספי טרור, חוק לביטול אזרחותו או תושבותו של פעיל טרור שמקבל תגמול עבור ביצוע מעשה הטרור

לפי ההסכמים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, ישראל גובה עבור הרשות מיסים. ביולי 2018 אישרה הכנסת את חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018, המאפשר לקזז מהכספים שישראל מעבירה לרשות הפלסטינית את הכספים שהיא משלמת לאסירים ביטחוניים.^[20] מטרת החוק מוצגת בסעיף הראשון שלו: "חוק זה מטרתו להביא להפחתת פעילות טרור ולבטל את התמריץ הכלכלי לפעילות טרור, באמצעות קביעת הוראות לעניין הקפאה של כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור, מתוך הכספים שמעבירה ממשלת ישראל לרשות הפלסטינית בהתאם להוראות חוקי היישום".

בהתאם לחוק זה החליט הקבינט המדיני-ביטחוני בפברואר 2019 לקזז כ-502 מיליון ש"ח מכספי המיסים של הרשות הפלסטינית.^[21] בתגובה הודיעה הרשות כי תמשיך להעביר את הכספים למחבלים ולמשפחותיהם, משום שהם נמצאים בראש סדר העדיפויות שלה.^[22]

בשלהי דצמבר 2019 חתם שר הביטחון נפתלי בנט על צו תפיסה לכספים בהיקף מצטבר של מאות אלפי שקלים הניתנים ל-8 מחבלים אזרחי ישראל המורשעים במעורבות ברצח יהודים במסגרת פיגועי טרור.^[23]

בפברואר 2023 נוסף לחוק האזרחות הישראלי סעיף המאפשר לשר הפנים לבקש מבית המשפט לבטל אזרחות למי שהורשע במעשה טרור והוא או מי מטעמו ובידיעתו קיבל מהרשות הפלסטינית, במישרין או בעקיפין, שכר או תגמול בעד הפרת האמונים למדינת ישראל. באופן דומה נוסף לחוק הכניסה לישראל סעיף המאפשר לשר הפנים לבקש מבית המשפט לבטל רישיון לישיבת קבע בישראל למי שהורשע במעשה טרור והוא או מי מטעמו ובידיעתו קיבל מהרשות הפלסטינית, במישרין או בעקיפין, שכר או תגמול בעד הפרת האמונים למדינת ישראל. בתום ריצוי מאסרו, מחבל שנשללו אזרחותו או תושבותו יגורש לשטחי הרשות הפלסטינית.

ביולי 2023 העבירה ישראל הצעה לרשות הפלסטינית לסיוע במניעת קריסתה של הרשות בתמורה להפסקת תשלומי המשכורות למחבלים ולמשפחותיהם, ולהפסקת הבנייה הבלתי חוקית בשטחי C. הרשות השיבה בשלילה להצעה.^[24]

ביולי 2018, אוסטרליה עצרה את המימון של 10 מיליון דולר אוסטרלי (6.5 מיליון דולר) שנשלחו לרשות הפלסטינית דרך הבנק העולמי ובמקום זאת היא שולחת אותו לקרן של האו"ם לשטחים הפלסטיניים. הסיבה הרשמית הייתה אי הרצון שהרשות תשתמש בכספים כדי לסייע לפלסטינים שהורשעו בביצוע פיגועים.^[25][26]

ראש הממשלה נתניהו כינה את התשלומים "תמריץ לרצח".^[27] ממשלת ישראל, שתיארה את התשלומים כהאדרת הטרור, הגיבה לרצח הלל יפה אריאל ביוני 2016 באיומים לנכות את שווי תשלומי "שהידים" מהכנסות המיסים שהיא משלמת לרשות.^[27][28]

בנאום בפני מועצת הביטחון של האו"ם ב-24 ביוני 2017, שגריר ישראל דני דנון, יחד עם אורן אלמוג, אחד מקורבנות פיגוע ההתאבדות במסעדת מקסים, דרשו מהרשות להפסיק לתמרץ את הטרור באמצעות תשלום קצבאות למחבלים.^[29][30][31]

ביולי 2018 אישרה הכנסת את חוק להקפאת כספי טרור, לקיזוז סכום הכסף שהרשות נותנת למחבלים ובני משפחותיהם מהמיסים והתעריפים שישראל גובה עבור הרשות.^[32] ביולי 2021 קיזזה ישראל 597 מיליון שקל לשנת 2020 מכספי המיסים שישראל גובה מטעם הרשות. מימון הרשות עמד על 517.4 מיליון שקל בשנת 2019.^[33]

גרמניה בודקת תשלום סיוע חוץ לרשות לאור השימוש בכספים אלה לתמריץ טרור.^[34]

בנובמבר 2019 קיצצה הולנד את 1.5 מיליון הדולר לשנה ששילמה ישירות לרשות הפלסטינית על תשלומים שהיא מבצעת למשפחות של חמושים שנהרגו, נפצעו או נכלאו על ידי ישראל.^[35][36][37]

מדיניות פלסטינית זו עוררה כעס רב בקרב גורמי ממשל וחברי קונגרס בארצות הברית.^[38]

בעקבות רצח הלל יפה אריאל, אזרחית ארצות הברית, איימה ארצות הברית לנכות את הסכומים ששולמו למחבלים מהכספים שהיא מעניקה לרשות.^[39]

ב-23 במרץ 2018, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חתם על חוק טיילור פורס (אנ'), שיקצץ כשליש מתשלומי סיוע החוץ של ארצות הברית לרשות הפלסטינית^[40] עד שהרשות הפלסטינית תפסיק לשלם קצבאות לטרוריסטים ולמשפחותיהם.^[41][42][43]

בפברואר 2019 דחה בית הדין האזורי לעבודה בירושלים את תביעתו של תושב מחנה הפליטים שועפאט לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, בנימוק שהכנסתו כוללת תשלום קבוע מהרשות הפלסטינית בגין בנו המרצה עונש מאסר של 11 שנים בכלא הישראלי בגין ניסיון לרצח יהודים.^[44]

באפריל 2022 פסק בית המשפט העליון כי תשלום כספים על ידי הרשות הפלסטינית לאסירים ביטחוניים ולבני משפחותיהם, מהווה אשרור של פעולות הטרור שביצעו האסירים ומשכך, בהתאם לפקודת הנזיקין, הרשות הפלסטינית שותפה לעוולות שביצעו האסירים-המפגעים וחבה באחריות נזיקית כלפי הקורבנות. בית המשפט סייג זאת וקבע שהרשות הפלסטינית תהיה חייבת בתשלום פיצויי נזיקין אך לא פיצויים עונשיים. בנוסף קבע בית המשפט העליון שלא ניתן לקבל פיצויים גם מאוצר המדינה (מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה) וגם מהרשות הפלסטינית, ורק מי שיוותר על תגמולי המדינה יהיה זכאי לתבוע פיצויים מהרשות הפלסטינית.^[45] כך למעשה, פסק הדין מטיל אחריות הצהרתית על הרשות הפלסטינית אך ללא משמעות מעשית.

במרץ 2024 חוקק החוק לפיצוי קורבנות טרור, תשפ"ד-2024 אשר קובע כי ניתן לתבוע פיצויים עונשיים מגורם מממן טרור, בסך של 10 מיליון שקלים למשפחת נרצח ו-5 מיליון שקלים לנפגע טרור. בנוסף, חוקק תיקון לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, לפיו ניתן יהיה לתבוע פיצויים מהרשות הפלסטינית בסך של 75% מעל לתגמולי המדינה.

• עידוד טרור על ידי הרשות הפלסטינית
• תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים בישראל

• תשלומי הרשות הפלסטינית למחבלים ולמשפחותיהם, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה