PROFILPELAJAR.COM

תמר פלג שריק
לידה	2 ביוני 1926; פינסק, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	11 במרץ 2024 (בגיל 97)
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת תל אביב ;

תמר פלג שריק (2 ביוני 1926 – 12 במרץ 2024) הייתה עורכת דין ופעילה ישראלית למען זכויות פלסטינים. ייצגה אלפי עצירים ומחבלים פלסטינים וסייעה לשחרור רבים מהם ממעצר. בשנת 1990 קיבלה בניו יורק אות הצטיינות מטעם ארגון Human Rights Watch, שהוענק לעשרה פעילי זכויות אדם מכל העולם. בשנת 2002 קיבלה את אות "נשים במשפט" מטעם לשכת עורכי הדין, על תרומה מיוחדת לקהילה. בשנת 2012 הוענק לה אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג מטעם האגודה לזכויות האזרח בישראל על מפעל חייה^[1].

ביוגרפיה

נולדה ב-2 ביוני 1926 בפינסק (פולין באותה עת) למשפחה מבוססת, ללידיה אונקובסקיה, רוסיה שהתגיירה, וליעקב אליאסברג, יהודי. לאחר כיבוש מזרח פולין על ידי ברית המועצות בשנת 1939 הוגלו בני המשפחה לסובחוז מין בולאק בקזחסטן. בעקבות פלישת גרמניה לברית המועצות בשנת 1941 הוחזרה להם אזרחותם הפולנית והם הורשו לנוע בתחומי המדינה. המשפחה עברה לאזור טשקנט ומשם במסע שאורגן על ידי הצבא הפולני בהקמתו הגיעה לפרס. בשנת 1943 הם הגיעו לפלשתינה-א"י ביחד עם ילדי טהראן^[2].

עשתה בגרות אקסטרנית והתקבלה לאוניברסיטה העברית ללימודי היסטוריה, פסיכולוגיה ופילוסופיה, שהופסקו עם הצהרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, מפני שבהיותה חברת ההגנה התנדבה לשירות מלא בירושלים. שירתה כסמלת סעד ותרבות בגדוד הירושלמי בית חורון, עברה קורס קצינות וסיימה את שירותה הצבאי כקצינת ח"ן במחוז הנגב.

במאי 1949 שוחררה מצה"ל בדרגת סגן משנה וקיבלה את אות ירושלים.

היא חזרה ללימודי תואר שני באוניברסיטה וסיימה אותם בהצלחה. לאחר שהוענקה לה מלגה מטעם ממשלת צרפת, למדה שנה בפריז, שבה לישראל והשתלבה כבר בתור אם כמורה במערכת החינוך. תחילה בבתי ספר לחינוך מיוחד, ובהכשרת מורים. בראשית שנות השבעים שימשה מורה לפסיכולוגיה ופילוסופיה של החינוך, דקאן הסטודנטים וסגנית המנהל במדרשה לאמנות בהנהלתו של רן שחורי.

לתמר פלג שריק שלושה ילדים ושני נכדים. ילדיה: אורנה ועו"ד דניאל פלג - ילדיו של אלי פלג, מי שהיה חבר מק"י ומזכיר תנועת ישראל ברית המועצות; ועו"ד איה שריק, בתו של יוסף שריק, מי שהיה סופר, עיתונאי ומבקר קולנוע בעיתון הארץ. נכדיה: יותם פלג, בנו של דניאל וזורה דה-ווס בתה של אורנה.

פעילות למען זכויות פלסטינים

בין השנים 1954 עד 1965 הייתה חברת המפלגה הקומוניסטית הישראלית עד לפילוג המפלגה. לאחר מכן המשיכה בפעילות פוליטית של "השמאל החדש" תוך שאיפה לפעילות יהודית–ערבית משותפת.

בשנת 1981 החלה ללמוד משפטים בלימודי ערב בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, תוך כדי עבודה במדרשה לאמנות. עם סיום לימודיה בשנת 1985 התמחתה אצל עו"ד אביגדור פלדמן ועו"ד מאיר לם ולאחר קבלת רישיון עריכת דין התקבלה באוקטובר 1987 לעבודה באגודה לזכויות האזרח^[2]. כשפרצה האינתיפאדה החמירו הפגיעות בזכויות הפלסטינים תושבי השטחים הכבושים וכן גברה נכונותם של הנפגעים לקבל סיוע, בין היתר סיוע משפטי, מידי ישראלים. עבור פלג שריק הייתה זאת ההזדמנות המיוחלת לעבודה משותפת עם פלסטינים. ביחד עם ארגוני זכויות אדם פלסטינים בעזה וגם בגדה היא השתלבה בהגנה על זכויות כלואים פלסטינים, בייצוג עצירים מנהליים שהוחזקו בכלא קציעות, במאבק נגד עינויים בחקירות השב"כ וכן בהגנה על זכויות התושבים. את עבודתה אפיינו שיתוף פעולה, יחסי אמון וידידות עם פעילים פלסטינים, אשר ייצגה ועם עורכי דין, שעם חלקם נמשך הקשר עד למותה. הסכמי אוסלו, אשר הביאו לידי הפרדה בין ישראלים לפלסטינים, השפיעו בהדרגה גם על עבודתה של פלג שריק. החל משנת 2002 נבצר ממנה להגיע לעזה. בעקבות חילוקי דעות בדבר ההיקף והאופי של עבודת זכויות האדם בשטחים, באה לסיומה, בשנת 1995, עבודתה באגודה לזכויות האזרח.

בין היתר ייצגה את סלאח שחאדה, שהיה עצור מנהלית ולאחר שחרורו חזר לעסוק בטרור עד שחוסל על ידי צה"ל^[3].

במשך שנה עבדה בפרויקט משותף ישראלי-פלסטיני של ארגון Defense for Children International שמושבו ברמאללה. במסגרת הפרויקט היא ייצגה קטינים פלסטינים בבתי המשפט הצבאיים ובוועדות השחרורים ממאסר. בשנים 1997–2012 עבדה במוקד להגנת הפרט בפרויקט זכויות כלואים וייצוג עצירים מינהליים.

פעלה לשחרור לבנונים שהיו כלואים בכלא אל-ח'יאם בדרום לבנון שבשליטת ישראל. דרך ידידים, פעילי זכויות אדם בלונדון קיבלה ייפוי כוח ממשפחות של אסירים, זאת חרף האיסור בדין הלבנוני לבוא בקשר עם ישראלים באשר הם. בקשתה לבקרם בכלא סורבה על אף היותו בשליטה ישראלית. היא יזמה הקמת ועד עורכי דין צרפתים–ישראלים על מנת לאפשר למשפחות של כלואים באל-ח'יאם לקבל סיוע משפטי מידי עורכי דין ישראלים בתיווך עורכי דין צרפתים. תמר פלג שריק עבדה בפרויקט זה במשותף עם עורכי הדין לאה צמל, סחר פרנסיס, אביגדור פלדמן, דן יקיר וצבי ריש. הם ייצגו עשרות עצירים. היא ועורכי הדין הישראלים האחרים הגישו עתירות לבג"ץ בשם הכלואים וכן בשם המוקד להגנת הפרט והאגודה לזכויות האזרח בדרישה לשחרורם ממאסר שלא כדין. הם שוחררו עם יציאת צה"ל מלבנון במאי 2000.

לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה וגל המעצרים שליווה אותה הגיע מספר העצורים אותם ייצגה לעשרות רבות, ביניהם גם "לוחמים בלתי חוקיים". כמו כן טיפלה בתנאי המעצר במרכזי מעצר (חשביות), שהתנאים בהם היו בלתי נסבלים אף לפי הסטנדרטים הנהוגים בשטחים. פלג שריק פתחה במאבק להפיכת התנאים לאנושיים יותר, אשר במסגרתו הגישה עתירה לבג"ץ, שהתאפיינה בתיאור של המצב לפרטיו וקיום דיונים רבים אשר הביאו לשיפורים מסוימים^[4].

בשנים 2005–2007 עסקה פלג שריק גם בייצוג עצורי הכפר בלעין, שתושביו קיימו הפגנות קבועות מדי שבוע נגד גזל אדמותיהם והקמת גדר ההפרדה עליהן.

במסגרת פעילויותיה הגישה עתירות רבות לבג"ץ.

במקביל לכל הפעילויות הללו הוזמנה פלג שריק לכנסים בינלאומיים ברחבי העולם, ביניהם כנס נשים בינלאומי בבלגיה ב-1989, כנס של הארגון האמריקני משמר זכויות האדם וכנסים של הפדרציה הבינלאומית לזכויות האדם (FIDH) שמושבה בפריז ושל אמנסטי אינטרנשיונל וסניפיו. פעמים רבות הוזמנה להרצאות בישראל ובשאר העולם על המשפט בשטחים הכבושים, תנאי החזקתם של פלסטינים בבתי הכלא הישראלים והמעצרים המינהליים בשטחים. בין היתר הייתה מרצה אורחת פעמים אחדות על המשפט בשטחים הכבושים בתוכנית לזכויות אדם של הקליניקה המשפטית באוניברסיטת תל אביב. כמו כן הרצתה בשנת 2008 על מעצרים מינהליים בפני שופטים צבאיים.

ביבליוגרפיה

Olivier et Claire Bertrand/ Intineraire et Combats D'une Avocate Israelienne Preface de Bernard Ravenel. Paris: L'Harmattan, 2006. ביוגרפיה של תמר פלג שריק בצרפתית.
Tamar Pelleg-Sryck/Cheryl A. Rubenberg. in Women in Law: A Bio-Bibliographical Sourcebook (Rebecca Mae Salokar, Mary Li Volcansek (eds.), Greenwood Press, 1996) pp.237-247 מאמר על תמר פלג שריק בספר, הסוקר פעילות של עורכות דין ברחבי העולם.