השתדך בי"ב בתמוזה'תר"פ, על-פי בחירת רבי שלום דובער שניאורסון. בי"א בסיווןה'תרפ"א (1921) התחתן עם חנה, בתו הבכירה של רבי יוסף יצחק. קודם לנישואיו התעסק בניהול סניף הישיבה ברוסטוב. השלטונות טענו שעבר על החוק והוא נאסר לכמה שבועות. שוחרר לקראת חתונתו[1].
בתקופה שלאחר נישואיו התגורר ברוסטוב. בשנת ה'תרפ"ב (1922) הקים מפעל לייצור טבק ברוסטוב, בסיוע חותנו. המפעל כשל וגוראריה הסתבך בהליכים משפטיים. חותנו סייע לו להיחלץ[2][3].
בעת מאסרו של חותנו בשנת ה'תרפ"ז (1927) נטל הרב גוראריה חלק בניסיונות שחרורו. עם הגליית חמיו לקוסטרומה הוא הצטרף אליו[4].
בראשית ה'תרפ"ח (1927) הצטרף אל חותנו כשעזב את ברית המועצות לריגה שבלטביה. הוא המשיך לסייע שם לפעילות חמיו. שנה אחר כך הצטרף לנסיעתו של חותנו הרבי לארץ ישראל בשלהי ה'תרפ"ט (1929) ובהמשכו לביקורו בארצות הברית.
בשנת תרצ"ט שב לפולין. באותה תקופה הציע חותנו לג'וינט לתת לו משרה הקשורה לסיוע ליהודים בברית המועצות[11].
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהה עם משפחתו יחד עם חותנו תחת הפצצות הגרמנים. בהמשך יצא עם חותנו מפולין לריגה, ומשם לשוודיה. הם הגיעו לארצות הברית באדר א'ה'ת"ש (1940).
במשך שנים נחשב הרב גוראריה למועמד ה"טבעי" לתפקיד היורש של חותנו, משום שהיה נשוי לבתו הגדולה, ומשום ששני החתנים האחרים חיו במערב אירופה ולא בחצרו של האדמו"ר[13]. לאחר פטירת חותנו אכן עלתה על הפרק מועמדותו לתפקיד אדמו"ר, בתמיכת חמותו, הרבנית נחמה דינה שניאורסון (צר')
. כעבור כחודשיים[14] נפלה ההחלטה בין החסידים כי המנהיג יהיה רבי מנחם מנדל שניאורסון.
גם זמן מה לאחר ההתמנות הרשמית של גיסו, רבי מנחם מנדל שניאורסון, בי' בשבטה'תשי"א, התקשה הרב גוראריה לקבל את מרותו של גיסו, כי סבר שהוא מתאים יותר לתפקיד[15]. גם אחר כך נעשו השתדלויות כי הוא יהיה אחראי על רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש. בראשית תשי"ב הוא התפטר וכעבור זמן קצר מונה מחדש על ידי גיסו. במשך הזמן קיבל את מרות גיסו ללא סייג. הוא החל להשתתף בהתוועדויות של גיסו, שהושיבו לימינו, היחיד באותו שולחן. נהג גם לרקוד עמו באופן אישי בהקפות בשמחת תורה.
גוראריה נשלח בידי הרבי כמה פעמים לרבנים ואישי ציבור בישראל ובמקומות אחרים[16].
על פעילותו בניהול ישיבות תומכי תמימים בעולם כתב:
בלתי שום ספק וספק-ספיקא, אשר כל אלו הנמצאים בעולם העליון בגן-עדן משתעשעים מהתרחבות תומכי-תמימים בארצות-הברית, אשר בבואו מזמן לזמן בביקור לכ"ק גיסי אדמו"ר שליט"א - ישלח לו השי"ת רפו"ש ורפואה קרובה במהרה וימלא כל משאלות לבבו לטובה ולברכה ממש לאריכות ימים טובים אמן - רואה בעיניו את התלמידים התמימים שי' העומדים צפופים בכל פינות בית-המדרש ועיניהם וכל אשר להם הוא להאזין לדברי כ"ק גיסי אדמו"ר שליט"א, ומקשיבים לכל הגה היוצא מפיו הקדוש, ומוכנים תמיד במסירות-נפש ממש להפיץ מעיינות התורה והחסידות חוצה בכל קצווי תבל
— מכתב לשניאור זלמן גורביץ' (מנהל בית רבקה במונטריאול), כפר חב"ד גיליון 374, עמ' 23
הרב גוראריה היה בקיא בתורת חב"ד[17]. ע"פ הוראת חותנו רבי יוסף יצחק היה חוזר מאמרי חסידות מדי שבת בשעת סעודה שלישית.
במשפט הספרים
בשנת ה'תשמ"ו ניהל בנו בארי מאבק משפטי נגד אגודת חסידי חב"ד העולמית על זכותו כיורש של ספריית חב"ד שהייתה שייכת לסבו. אשתו חנה תמכה בטענת בנה. הרב גוראריה ניסה להשפיע על בנו לחזור בו, ומשלא הצליח תמך בעמדת גיסו והתנער מתביעת בנו, שהפסיד לבסוף במאבק.
לאחר שעברה אשתו חנה לגור עם בנם בניו ג'רזי, נשאר הרב גוראריה לגור בניו יורק, בסמוך לגיסו. הרבי מלובביץ' ורעייתו חיה מושקא שניאורסון פנו אז לרב שניאור זלמן גוראריה (בן דודו של הרב גוראריה) וביקשו כי יטפל בצרכיו האישיים[18].
פטירתו
הרב גוראריה פונה לבית החולים בניו יורק בשבט ה'תשמ"ט לאחר שאיבד את הכרתו, ושם נפטר כעבור שבועיים בשבת ו' באדר א', ובהלווייתו נטלו חלק בין השאר רבנים ואדמו"רים ואלפי בחורי ישיבות חב"ד מארצות הברית וקנדה. נקבר בבית קברות מונטיפיורי, בחלקת אגודת חסידי חב"ד, צמוד לאוהל חב"ד לובביץ'. הרבי מלובביץ' הורה להדפיס מהדורה חדשה של ספר התניא לפני סיום ימי השבעה. בשנים הבאות נהג לציין את יום פטירתו בהוצאה לאור של קונטרסי מאמרים[19] לעילוי נשמתו.