שלל הייתה הפקתו השלישית המשמעותית של אורטון, שקדמו לה Entertaining Mr Sloane ו-The Good and Faithful Servant. אורטון, המותח את הגבולות של המוסכמות הפופולריות הקיימות של הפארסה המודרנית, יוצר עולם קדחתני ובוחן עמדות ותפיסות חברתיות של אנגליה באמצע המאה העשרים. המחזה זכה במספר פרסים במהלך תקופת הרצתו המקורית בלונדון בשנות ה-60, וזכה מאז למספר חידושים והעלאות מחדש.
תקציר העלילה
המחזה מתאר את סיפורם של שני גנביםצעירים, האל ודניס. השניים שודדים יחד את הבנק הסמוך לבית הלוויות שבו עובד דניס. לאחר מכן, הם חוזרים לביתו של האל על מנת להסתיר את הכסף. אמו של האל בדיוק נפטרה, והם מסתירים את הכסף בארון הקבורה שלה, שעדיין נמצא בבית עם גופתה בתוכו. אל המקום מגיע מפקח המשטרהטרוסקוט, והעלילה הופכת להיות ביזארית יותר ויותר. המחזה מציג בצורה סאטירית טקסי אבל, הן דתיים והן חילוניים, וכן את צביעותם של בני האדם. המשטרה, המיוצגת במחזה על ידי דמותו של המפקח טרוסקוט, מתוארת כגוף מושחת.
הפקות
הפקות ראשונות באנגליה
באוקטובר1964 סיים אורטון לכתוב טיוטה ראשונית של המחזה, אשר הוצג בהצגת בכורה ב-1 בפברואר1965 בקיימברידג'. בהפקה זו, אשר בוימה על ידי פיטר ווד, כיכבו ג'רלדין מקיואן, קנת ויליאמס, דאנקן מקרה ואיאן מקשיין. הביקורות להפקה הראשונה היו שונות ומגוונות. צופים רבים בקהל זעמו, כפי שהתכוון אורטון, אך בסופו של יום הביקורות השליליות הרבות השפיעו גם על מכירות הכרטיסים. מבקר הלונדון איבנינג ניוז כינה את ההצגה "אחד הדברים המהפכנים ביותר שראיתי אי פעם".[2] ההפקה הראשונה הסתיימה ב-20 במרץ 1965 בווימבלדון, כאשר המחזה נחשב לכישלון, בשל שיכתובים רבים של הטקסט, בימוי לא אחיד, תפאורה מסוגננת אך לא סימפתית, ולדעת רבים - ליהוקו של ויליאמס.
הפקה של המחזה הועלתה ב-Lyric Theatre שבלונדון בשנת 1984, במהלכה מת השחקן לאונרד רוזיטר, בעודו ממתין לעלות לבמה בתפקיד הבלש.[5]
המחזה הועלה ב-Manhattan Theatre Club שבניו יורק בהפקה בבימויו של ג'ון טילינגר.[6] ההפקה עלתה ב-18 בפברואר1986.[6]קווין בייקון גילם את דניס, זליקו איבנק שיחק את האל, זואי ואנאמייקר שיחקה את פיי, צ'ארלס קיטינג גילם את מקליווי, ג'וזף מאהר שיחק את טרוסקוט (שזיכה אותו ב-Drama Desk Award על הופעתו), וניק אולט שיחק את מדוז.[6] ב-28 ביוני 1986 הפקה זו עברה אל Music Box Theatre.[6]אלק בולדווין, בהופעת הבכורה שלו בברודוויי, החליף את קווין בייקון בתפקיד דניס במהלך ריצת הפקה זו.[7] בשנת 1986 הפקה זו זכתה בפרס Outer Critics Circle Award על ההפקה המחודשת הטובה ביותר ועל הבימוי הטוב ביותר.[6]
בשנת 2017 עלתה הפקה בבימויו של מייקל פנטימן ב-Park Theatre שבלונדון הפנימית, לפני שעברה ל-Watermill Theatre שבברקשייר. כריסטופר פולפורד גילם את המפקח טרוסקוט וסינאד מתיוס גילמה את האחות מקמהון. את הגופה המתה שיחקה אנה רודין.[9] ביקורות חיוביות על ההפקה הזו פורסמו באינדפנדנט,[10]דיילי טלגרף,[11]הגרדיאן[12] ודיילי אקספרס.[13]מייקל בילינגטון (הגרדיאן) העניק להפקה חמישה כוכבים, ושיבח את האופן שבו פנטימן התייחס ל"טקטיקות ההלם" בעבודתו של אורטון וקבע: "התוצאה לא רק מחדדת טקסט שהוא חתרני ממילא, אלא מניבה הפקה מהשורה הראשונה של מייקל פנטימן שמזכיר לנו את הכוונה הרצינית העומדת מאחורי הליצנות של אורטון".[14]
