PROFILPELAJAR.COM

איור מאת ארתור רקהאם לבלדה הסקוטית "שני עורבים"

"שלושה בני עורב" (או "שלושה עורבים", באנגלית: "The Three Ravens") היא בלדה עממית אנגלית. הבלדה תועדה לראשונה על ידי המלחין תומאס רייבנסקרופט (אנ') בשנת 1611, אך קרוב לוודאי שהיא עתיקה אף יותר. נוסח שלה מופיע גם כמספר 26 באוסף הבלדות צ'יילד (Child Ballads) מן המאה ה-19. לבלדה גרסאות רבות, וכן גרסה עממית סקוטית אפלה יותר בשם "שני עורבים" (The Twa Corbies).

עלילה

הבלדה פותחת בשיחתם של שלושה עורבים (אוכלי נבלות) הדנים היכן יאכלו את ארוחת הבוקר שלהם. אחד מהם מזכיר את גופתו המוטלת בשדה של אביר שנהרג. אך העורבים מגלים כי על גופת האביר שומרים נאמניו - כלבי ציד ונץ (או בגרסאות אחדות, נצים בלשון ריבוי). בנוסף, איילה (במקור האנגלי של הבלדה: Fallow doe) מגיעה לנשק את פצעי האביר המת. האיילה היא בבירור תיאור סמלי לאהובתו של האביר, ומתואר שהיא בהריון מתקדם (Great with young, בתרגום נתן אלתרמן לעברית: "מלאו ימיה"). היא עומסת את גופת האביר על גבה, ומביאה אותו לקבורה.

בבית האחרון של הבלדה מסופר כי היא קברה את האביר בבוקר, "ועד ערב הייתה היא עצמה במתים". הבלדה נחתמת באמירה: "הלוואי ואלוהים ישלח לכל ג'נטלמן נץ כזה, כלבים כאלה ואהובה שכזו" (God send every gentleman / Such haukes, such hounds, and such a leman).

מבנה וסמליות

באופן טיפוסי לבלדות עממיות, בכל בית של הבלדה יש שורות חוזרות, כאן שלוש פעמים בבית בצירופים שונים של המילים Downe ,Derrie ,Derrie ,Downe שהן חסרות משמעות סמנטית, אך יוצרות מצלול של אליטרציה האופייני לשירה אנגלית עתיקה, ומסייעות במשקל ובחריזה. בדומה לבלדות עממיות רבות אחרות, לבלדה מוכרים מספר נוסחים ומספר לחנים שונים, אך אותן שורות חוזרות מופיעות בכולם, חוץ מאשר בגרסת "שני העורבים" השונה גם בעלילתה.

תאורי צבעים וזמנים מסייעים להמחשת ההתרחשות: העורבים הם שחורים, השדה ירוק והפצעים אדומים. הבית הראשון מזכיר את ארוחת הבוקר, והבית האחרון מספר כי האביר נקבר לפני שעת הצהריים, וכי אהובתו מתה עד הערב (אנגלית תיכונה: euen-song time, זמן תפילת השקיעה בכנסייה). עלילת הבלדה מתרחשת איפוא במהלך יום אחד.

אביר, אהובתו ונץ, איור מתוך קודקס מאנסה מן המאה ה-14.

הבלדה פותחת בתיאור ציורי ומשעשע של שלושה עורבים שחורים היושבים על עץ ודנים בארוחת הבוקר שלהם. אך הבית השני כבר עושה תפנית מקברית, כאשר מסתבר שהארוחה המיועדת היא גופת אביר. מכאן עוברת הבלדה לתיאור סצנת אהבה ואבל טראגית שתולדותיה ברובן אינן מסופרות, אך חלקן נרמז באמצעות סמלים ודימויים נפוצים בספרות האבירות: העורבים מסמלים מוות, המגן מסמל בית אצולה, כלבי הציד והנץ מסמלים נאמנות, והאיילה מסמלת פיתוי או קורבן. למשל, במוטיב ספרותי החוזר בכמה מסיפורי המלך ארתור ואבירי השולחן העגול, איילה ביער מובילה אביר המנסה לצוד אותה להרפתקה או למלכודת, ובגרסה אחרת של מוטיב זה, האביר מצליח להרוג את האיילה, ואז מגלה שהיא בת-אדם שכושפה. הסמליות בבלדה מחוזקת באמצעות המספר הטיפולוגי שלוש, הנפוץ מאוד בפולקלור, והוא מספר סוגי החיות המגינות על גופת האביר: כלבים, נץ ואיילה, ומנגד מספר העורבים המאיימים עליה.

מתח זמני בעלילת הבלדה נוצר משום שאין לכלבים ולנץ יכולת לקבור את האביר בעצמם, ולפיכך נאמנותם לאביר אינה יכולה להתמיד לנצח. בפרט משום שהם בעלי-חיים טורפים, ככל שיגבר רעבונם הם עלולים לבגוד בנאמנותם, ואולי אף להצטרף אל העורבים בחילול הגופה, איסור חמור בנצרות כמו ביהדות. סכנה כזו מומחשת בסיפור אקטיון במיתולוגיה היוונית, צייד שנטרף על ידי כלבי הציד שלו עצמו. המתח נפתר בעלילת הבלדה כאשר מופיעה האהובה ומביאה את האביר לקבורה. קבורת לוחם הרוג כחסד אחרון על ידי אהובה או קרובת משפחה אף היא מוטיב ספרותי מוכר, למשל בטרגדיה אנטיגונה מאת סופוקלס.

הבלדה מתייחסת לאהובת האביר ההרה בתחילה במילה "איילה", אשר עשויה לרמז על יופייה ואף על צבע שערה, שכן Fallow פירושו גם צבע שער חום בלונדי. לאורך הבלדה מתייחסים אליה מספר פעמים רק בכינוי גוף "היא", ולבסוף בשורה המסכמת את הבלדה במילה הארכאית Leman, שפירושה נתין, וסאל, ותכופות בהשאלה אהובה או פילגש בלתי-נשואה. בביצועים ובתרגומים מודרניים מרוככים של הבלדה, מילה זו תכופות מוחלפת במילה "אהובה" (Loved one) או "יפהפייה" (Lovely one). הבלדה עורכת אנלוגיה, ובשורה האחרונה אף תקבולת, בין האהובה לכלבי הציד ולנץ של האביר, אשר שייכים לו ושומרים לו אמונים לאחר מותו, אף על פי שכבר אינו יכול לדאוג להם. הכלבים והנץ גם מצביעים על עושרו של האביר, ועיסוקו בספורט היוקרתי של ציד באמצעות בזיירות. אך דימוי האהובה כאיילה מרמז שבניגוד להם היא ממלאת בעלילה תפקיד של ניצוד ולא של צייד. לפיכך עשוי הנוסח העממי של הבלדה לרמז שהאהובה לא הייתה נשואה לאביר, אלא הייתה פילגשו הנמוכה ממנו במעמדה. מכאן גם נרמז שהיא הרה עם ילדו של האביר, אשר הוא לא נתן לו תוקף חוקי לפני מותו באמצעות נישואים.

הבית האחרון, המודיע על מות האהובה באותו יום, עשוי להתפרש שהיא מתה משברון לב, או מהפלה בעקבות המאמץ הכרוך בנשיאת האביר על גבה ובקבירתו. אך הוא עשוי להתפרש גם שהיא בחרה לשים קץ לחייה בעקבות מות אהובה, ולא ללדת את בנו או בתו הבלתי-חוקיים. בכך תואמת הבלדה לתת-סוגה של ספרות אבירית רומנטית המתארת את ייסוריהן של נשים או אוהבות נאמנות, לעיתים ללא ידיעתו של האהוב ותכופות בתוצאות טראגיות, למשל הגבירה משאלוט. אצל מאזינים נוצרים, תיאור האהובה העומסת על גבה את גופת האביר עשוי לעורר משמעות לוואי של ישו העומס על גבו את הצלב בדרך הייסורים.

הבלדה גם איננה מספרת כיצד ומדוע נהרג האביר. היא מתארת אותו מוטל תחת מגינו ואת פצעיו המדממים, ומכך ניתן להבין שנפל בקרב. ייתכן שהייתה זו מלחמה, אך גופות נוספות אינן מתוארות, ולא ברור מדוע נוכחים הנץ וכלבי הציד. ניתן איפוא לשער שהאביר נהרג בדו-קרב, אולי על ידי מישהו ממשפחתה של האהובה אשר נקם את כבודה.

תרגום לשפות זרות

הבלדה תורגמה לשפות רבות, בהן דנית (Ravnene), גרמנית (Die drei Raben) ורוסית (Шотландская песня, "שיר סקוטי"). גרסאות מאוחרות יותר נכתבו גם בפינית (Kaksi korppia), צ'כית ונורווגית. הבלדה תורגמה גם לעברית. נתן אלתרמן תרגם את הבלדה ל"שלושה בני עורב". יעקב שבתאי תרגם את השיר העממי ל"שלושה עורבים", אשר עובד לשיר על ידי הדודאים עם סוזן ופרן.

ביצועים

הביצוע הפופולרי המוכר ביותר של הבלדה באנגלית הוא על ידי שלישיית הפולק האמריקאית פיטר, פול ומרי. הבלדה בוצעה, בנוסחיה ובלחניה השונים, גם על ידי זמרים ומוזיקאים רבים נוספים, למשל להקת הפולק רוק הבריטית "Steeleye Span", וגיטריסט הפולק הסקוטי ברט יאנש. ביצועים קלאסיים הם בין השאר על ידי זמר הקונטרה-טנור הבריטי אלפרד דלר, זמר הקונטרה-טנור הגרמני אנדריאס שול, וזמרת הסופרן הבריטית אמה קרקבי.