במהלך מלחמת העולם השנייה, המונח "שיני דרקון" (גרמנית: Drachenzähne, משמעות: שן= zähne דרקון = Drachen) תיאר מערך של מבנים מבטון מזוין, בדרך כלל בגובה בין 90 ל-120 ס"מ, בעלי צורת פירמידה ריבועית, שנפרש במטרה לעכב התקדמות של צבא ממוכן ובפרט טנקים. מבנים אלה נפרשו על פני שטחים נרחבים. מוקשים הונחו לעיתים בין שן לשן, ומכשולים נוספים נבנו לאורך שורות ה-"שיניים", כגון תיל או בזנ"טים כדי להכשיל חי"ר או רכבים ייעודיים שניסו לפנות את המכשול.

כל הצדדים למלחמה בחזית האירופית השתמשו בשיני הדרקון בהיקף נרחב. הצבא הגרמני עשה שימוש נרחב בהם בביצור קו זיגפריד ובחומה האטלנטית. מטרת שיני הדרקון הייתה להאט את הטנק ולהסיט אותם אל שטחים קלי טיווח שבהם המתין להם כוח במארב, שצויד בנשק נגד טנקים. אולם, בפועל, השימוש בהנדסה קרבית ובכלי רכב ייעודיים לפינוי מכשולים נפטרו מהפרעת שיני הדרקון בקלות יחסית. שיני הדרקון הוכחו כפחות מעכבות רכב קרבי ופחות מסיטות רכב קרבי ממסלולו ביחס לציפיות של המורים על הצבתן.

בארץ שיני דרקון היו בשימוש בתקופת מלחמת העולם השנייה. קו ביצורים בריטי נבנה בדרום כנרת, באזור מושב האון של היום, במטרה להקשות על כוחות של משטר וישי הצרפתי לפרוץ לכיוון צומת צמח.

במקביל, צבא צרפת ששלט בסוריה בנה ביצורים מאותו סוג בעליה מחמת גדר לרמת הגולן, על כביש 98 של היום, במטרה להקשות על הצבא הבריטי על כיבוש רמת הגולן. עד מלחמת ששת הימים מחסום זה שימש את הצבא הסורי כחלק ממערך ההגנה נגד ישראל.

בימי מלחמת העולם השנייה הקימו הבריטים בירושלים מערך הגנה הכולל שיני דרקון, ובניהם גדרות תיל, מוקשים ויתדות^[1].

• בזנ"ט

מדיה וקבצים בנושא שיני דרקון בוויקישיתוף