שגרירות ישראל ביאנגון היא הנציגות הדיפלומטית של ישראל למיאנמר.
השגרירות, שהוקמה ב-1954, היא השגרירות הישראלית הראשונה בדרום-מזרח אסיה.[1]
היסטוריה
בנובמבר 1953 נפתחה צירות ישראל בבורמה בראשותו של דוד הכהן, שהיה לשגריר ישראל הראשון במדינה וכיהן בתפקיד עד 1955.
בנובמבר 1956 ניסו מפגינים מוסלמים פקיסטנים לתקוף את השגרירות על רקע מלחמת סיני,[2] אך נעצרו על ידי המשטרה המקומית.[3]
בדצמבר 1957 הועלה דרג הנציגות מצירות לשגרירות.[4]
בעקבות היות השגרירות משגרירויותיה הראשונות של ישראל בדרום-מזרח אסיה, השגרירות הואמנה למספר מדינות בדרום מזרח אסיה לפרקי זמן שונים: הפיליפינים (1957–1962), לאוס (1956–1964), קמבודיה (1959–1966),[5][6] ציילון (1957–?), והמלדיביים.
למרות העברת בירת מיאנמר מיאנגון לנייפידאו ב-2005, לא עברו מרבית הנציגויות הדיפלומטיות במיאנמר אליה, והשגרירות עדיין שוכנת ביאנגון.
שגרירים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שגרירות ישראל בטוקיו הוקמה ב-1952 כצירות, ורק ב-1963 הפכה לשגרירות
- ^ עתוני בורמה מצדיקים את פעולת ישראל, על המשמר, 12 בנובמבר 1956
- ^ ניסו לתקוף צירות ישראל בבורמה, הארץ, 12 בנובמבר 1956
- ^ צירות ישראל ובורמה הועלו לדרגת שגרירות, למרחב, 5 בדצמבר 1957
- ^ הוסכם על בינון יחסים דיפלומטיים עם קמבודיה, על המשמר, 20 בינואר 1959
- ^ רפאל בנשלום – שגריר בקמבודיה, הצופה, 19 בדצמבר 1966
- ^ י. שמעוני ־ ציר ישראל בבורמה, למרחב, 17 באוגוסט 1955
- ^ א. בן-חורין ־ שגריר ישראל בבורמה, קול העם, 17 במרץ 1960
- ^ מ. ירון - שגריר ישראל בבורמה, דבר, 25 במרץ 1964
- ^ צבי ברוש - שגריר בבורמה, על המשמר, 4 באוגוסט 1968
- ^ מרמור - שגריר בבורמה; אילן - בפינלנד, דבר, 8 באוגוסט 1973
- ^ קלמן ענר — שגריר ישראל בבורמה, מעריב, 16 ביולי 1979
- ^ מינויים לשירות החוץ, באתר משרד ראש הממשלה, החלטה מספר 865 של ממשלת ישראל העשרים ותשע, 4 בנובמבר 2001
- ^ מינויים לשירות החוץ, באתר משרד ראש הממשלה, החלטה מספר 1735 של ממשלת ישראל השלושים, 28 במרץ 2004
