ישנם שני סוגים של רשתות רדיו הנמצאות כיום בשימוש ברחבי העולם: רשת שידור מסוג "אחד לרבים" (תקשורת חד כיוונית) שבדרך כלל בשימוש עבור תקשורת המונים, ותקשורת קצה לקצה (תקשורת דו-כיוונית) שבשימוש בדרך כלל על ידי כוחות הביטחון ושירותים ציבוריים כגון משטרה, מכבי אש, מוניות ושירותי משלוחים. בנוסף יש תקשורת סלולרית שמאפשרת לשלוח ולקבל מידע בו זמנית על ידי שימוש בשני תדרים שונים במקביל. הטכנולוגיה הבסיסית משותפת בין שני סוגי רשתות הרדיו והתקשורת הסלולרית.
רשת הרדיו הדו-כיוונית משתמשת בטכנולוגיה ורכיבים דומים לרשת שידור חד-כיוונית, אך בדרך כלל כוללת כמה נקודות שידור קבועות (משדרים) עם מקלטים במקומות משותפים ומשלטים ניידים. בצורה כזו גם מכשירי תקשורת קבועים וגם ניידים יכולים לתקשר אלו עם אלו על פני אזורים גאוגרפיים רחבים, החל מסדר גודל של ערים בודדות ועד למחוזות או מדינות שלמות. ניתן לחבר מספר אתרי שידור/קליטה קבועים כדי להשיג את טווח הכיסוי הנדרש בעזרת חיבור אלחוטי (ישנן כמה דרכים לבצע זאת) או בעזרת חיבור קווי (כמו סיבים אופטיים, למשל). בכל המקרים הללו האותות מועברים בדרך כלל למתג מרכזי מסוג כלשהו שבו הודעת הרדיו עוברת עיבוד ונשלחת מחדש (מוחזרת) לכל אתרי המשדרים אליהם היא צריכה להגיע.
במערכות רדיו דו-כיווניות מודרניות מקובל להשתמש בשיטות חדשות כדי ליעל את התהליך ואת תחום התדרים הנדרש ובכך לאפשר תקשורת של יותר משתמשים בצורה נוחה. יש שימוש בטכנולוגיה דומה גם במערכות סלולריות.
רשתות שידור
תקשורת "אחד לרבים" (נקרא באנגלית - broadcast) היא מערכת תקשורת אשר מפיצה למספר תחנות שידור בו-זמנית, במטרה לשדר לטווח רחב יותר מאשר מה שמתאפשר על ידי שידור אות מנקודה בודדת. זה מאפשר יצירת רשתות רדיו המגיעות לקהל רחב. רשתות שידור משתמשות בשיטה זו במטרה להפיץ תוכן.
השימוש ברשתות השידור עלה במהירות עם האפשרות של שידור "אחד לרבים" למאזינים ביתיים בשנות ה-20. צמיחה זו התפתחה בדרכים שונות במקומות שונים בעולם. בבריטניה ה-BBC התפתח בעזרת מימון ציבורי ואגרות רדיו, והיה בעל מונופול שידור בעשורים הראשונים שלו. לעומת זאת, בארצות הברית קמו רשתות שידור מסחריות שונות שהתחרו זו בזו על הכנסות מפרסום.
האתגר הטכני העיקרי שיש להתמודד איתו בעת הפצת תוכן למרחקים ארוכים הוא שמירה על איכות האות וניהול מספר נקודות מיתוג / ממסר בשרשרת האותות. בעבר נשלחו תוכניות רדיו לתחנות שידור מרוחקות בשיטות שונות, כולל קווי טלפון חכורים, תקליטים מוקלטים מראש וקלטות שמע. עם הזמן החל שימוש בחיבורים אלחוטיים על ידי ממסרי רדיו יבשתיים, ומאוחר יותר החיבורים הוחלפו ברובם בכבלים קואקסיאליים, סיבים אופטיים ותקשורת לוויינית, המציעים בדרך כלל יחסי עלות-תועלת מעולים.
ככל שעבר הזמן, רשתות רדיו מוקדמות רבות התפתחו לרשתות טלוויזיה, כאשר השימוש ברדיו הצטמצם ואנשים החלו לצרוך תוכן בטלוויזיה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
