ב-1981 החל היגיטה את הקריירה שלו באתלטיקו נסיונל הקולומביאנית, עימה שיחק במשך רוב הקריירה שלו. תחילה, שיחק בקבוצת הנערים (עד גיל 16) של הקבוצה. בזכות יכולותיו בקבוצה, זומן למשחק ראשון בנבחרת הלאומית הצעירה של קולומביה, ב-1985. באותה שנה הוא גם הושאל למיונאריוס, בה הייתה לו עונה מוצלחת. ב-1986 חזר היגיטה לאתלטיקו נסיונל, ותחת אימונו של פרנסיסקו מטוראנה הגיעה הקבוצה להישגים. ב-31 במאי1989 זכתה אתלטיקו נסיונל בקופה ליברטדורס, ובכך הייתה הקבוצה הקולומביאנית הראשונה שזוכה בתואר. במשחק הגמר שנערך באצטדיון אל קמפין שבבוגוטה, ניצחה נסיונל את אולימפיה 0-2, מה שהישווה את התוצאה הבסיכום שני המשחקים והמנצחת נקבעה בבעיטות הכרעה. לאחר 19 בעיטות של שתי הקבוצות, שלחלקן היה היגיטה אחראי עם כמה הדיפות קריטיות, ניצחה נסיונל וזכתה בגביע.[2] באותה שנה זכתה הקבוצה גם בגביע אינטראמריקנה.[3]
ב-1992 עבר היגיטה לקבוצה הספרדיתריאל ואיאדוליד יחד עם חבריו לנבחרת, קרלוס ולדרמה ולאונל אלברס, שוב תחת אימונו של המאמן מטוראנה.[4] היגיטה לא מצא את מקומו בספרד, ולאחר עונה מאכזבת הוא חזר לאתלטיקו נסיונל עימה זכה באליפות הליגה ב-1994. שנה לאחר מכן, בחצי גמר גביע ליברטדורס מול ריבר פלייט הבקיע היגיטה שער מבעיטה חופשית במשחק הראשון. לאחר הפסד באותה תוצאה בגומלין, המשחק המשיך לדו-קרב בעיטות עונשין, בו היגיטה הציל בעיטה מכרעת והוביל את אתלטיקו נסיונל לגמר הטורניר.[5] בגמר, הפסידה קבוצתו לגרמיו הברזילאית.
לאחר מכן, עבר היגיטה לוורקרוז שבמקסיקו, אך חזר לקולומביה לאחר שנה בלבד. כעבור מספר שנים בקולומביה, בהן שיחק במספר מועדונים, עבר לאקוודור ולמועדון אאוקאס. לאחר שהודיע על פרישה, הוא שימש כמאמן השוערים של נבחרת אקוודור לצידו של המאמן הראשי לואיס פרננדו סוארס.
היגיטה הצהיר שלאחר פרישתו, ברצונו לשמש כמאמן נבחרת הקולומביאנית או להיות מעורב בחיים הפוליטיים.[8]
נבחרת לאומית
היגיטה החל את דרכו במדים הלאומיים בנבחרת עד גיל 20 ששיחקה בגביע העולם בברית המועצות ושנתיים מאוחר יותר היה השוער של הנבחרת האולימפית ששיחקה במוקדמות אולימפיאדת סאול 1988 תחת אימונו של פרנסיסקו מטוראנה. אף על פי שקולומביה לא השיגה את הכרטיס לסאול, היגיטה הראה כבר אז את הפוטנציאל הטמון בו, כאשר קולומביה סיימה רביעית, ניצחה לראשונה בהיסטוריה את נבחרת ברזיל, כשהיגיטה אף הודף פנדל של החלוץ הברזילאי, בבטו.
כמה חודשים מאוחר יותר, זימן מטוראנה, שהיה גם מאמן הנבחרת הבוגרת, את היגיטה בפעם הראשונה לטורניר הקופה אמריקה1987 בארגנטינה. בטורניר הפגין היגיטה יכולת מרשימה ועזר לנבחרתו להגיע למקום השלישי.
בשנת 1989, העפילה נבחרתו למונדיאל 1990, בעקבות ניצחון במשחקי הצלבה על נבחרת ישראל. בטורניר, שנערך באיטליה, היה היגיטה דמות מרכזית בעלייתה של נבחרתו משלב הבתים לשמינית הגמר. אולם, בשמינית הגמר, טעות אופיינית שלו הובילה להדחת נבחרתו מהמונדיאל. היגיטה כדרר במחצית המגרש, דבר שאפיין אותו לאורך כל הקריירה, אך איבד אותו ברשלנות לחלוץ הקמרונירוז'ה מילה שהבקיע שער בסוף המהלך.[9]
היגיטה נודע על המצאת "בעיטת העקרב", הדיפה בה השוער קופץ קדימה, מעקל את רגליו מעל ראשו ובועט בכדור בעקביו. בהדיפת ניסיון מסירה של ג'יימי רדנאפ במשחק ידידות מול נבחרת אנגליה בספטמבר 1995 בבעיטת עקרב,[10] זכה היגיטה לפרסום רב. בשנת 2002 דורגה ההדיפה הזו במקום ה-94 על ידי Channel 4, ערוץ טלוויזיה בריטי, ברשימת "100 רגעי הספורט הגדולים".[11]
משחקו האחרון של היגיטה בנבחרת היה בקופה אמריקה 1999 בניצחון 1–2 על אקוודור.
סגנון משחק
היגיטה היה ידוע הודות לסגנון המשחק החריג שלו, לקיחת סיכונים לא נחוצים ועקב ניסיונותיו החוזרים להבקיע שערים. הוא התאפיין מאוד ביציאותיו התכופות מהרחבה, בין אם לעזור לקבוצתו לפתח התקפה או לשמש מעין ליברו נוסף בהגנה. לרוב פעולות אלו הצליחו לו, אך לעיתים הוא כשל בהן וקבוצתו שילמה את המחיר, כמו במקרה משחק שמינית גמר מונדיאל 1990 מול קמרון. הוא גם היה בועט לעיתים תכופות את הפנדלים שהיו נשרקים לזכות קבוצתו וכן את הבעיטות החופשיות, כפי שכבש באותו משחק מפורסם מול ריבר פלייט בגביע הליברטדורס. בעקבות סגנון משחקו הלא שגרתי, זכה לכינוי "אל לוקו" שפירושו בספרדית "המשוגע".
היגיטה לא נחשב לאדם בעייתי ולדעת הרוב מוגדר כאדם טוב, אך לרעתו עמדה העובדה שהיה אחד מחבריו של ברון הסמים הגדול בעולם, פבלו אסקובר. השניים לא הסתירו את קשרי הידידות שלהם והיגיטה אף נצפה בפומבי מבקר את אסקובר בבית הסוהר שבו שהה.[12] לרוע מזלו, ידידות זו עלתה לו במקום למונדיאל 1994. ב-4 ביוני1993, שבוע וחצי בלבד לפני פתיחת הקופה אמריקה 1993, נעצר היגיטה בידי המשטרה המקומית. הסיבה למעצר הייתה תיווך של היגיטה בפרשת חטיפת בתו של אחד מחבריו של אסקובר, לואיס קרלוס מולינה. היגיטה נתבקש להעביר דמי כופר בסך שלושה מיליון דולרים לשחרור בתו של מולינה. באותה תקופה החוק בקולומביה לגבי תיווך בפרשת חטיפות היה שנוי במחלוקת ובעצם אסר על התערבות בכל דרך שהיא. היגיטה נעצר ונשלח לבית הסוהר, שם שהה למעלה מחצי שנה.[13]
את המקום שלו בנבחרת הוא איבד לטובתו של אוסקר קורדובה ואת משחקי המוקדמות למונדיאל ראה בכלא. כדי שהמקרה שלו לא ייעלם מעיני הציבור, הוא אף פתח בשביתת רעב. הוא גם לא איבד את החשק לשחק ושמר על כושר במשחקי כדורגל עם שאר האסירים. כעבור שבעה חודשים שוחרר מהכלא מבלי שעמד למשפט.[14]
היגיטה אף היה מעורב בתקרית אלימה עם איש התקשורת ססאר אוגוסטו לונדוניו, לאחר שחבט בפניו בעת שפגש אותו בשדה התעופה. היגיטה כעס על שאלות ששאל אותו לונדוניו לגבי קשריו עם פבלו אסקובר. מאז הספיקו השניים כבר להתפייס והיגיטה אף הגיע להתארח בתוכניתו של לונדוניו.[15]