רשת הרכבות בקוריאה הצפונית מנוהלת על ידי רכבת קוריאה (בקוריאנית: 조선 민주주의 인민 공화국 철도성), הסוכנות הממשלתית אשר מחזיקה בהיתר בלעדי להפעלת רכבות בקוריאה הצפונית, כמקובל במדינה הדוגלת בכלכלה מתוכננת.

הרכבת היא אמצעי התחבורה החשוב ביותר בקוריאה הצפונית. 80% מתנועת האנשים, ו-86% מתנועת התוצרת התעשייתית במדינה מתבצעות באמצעות מערכת הרכבות במדינה.

ההתפתחות של מערכת הרכבות באה במקביל להתפתחות התעשייתית של קוריאה במהלך שנות העשרים והשלושים תחת השלטון הקולוניאלי היפני בקוריאה, כאשר בתקופה זו הונחו מסילות רכבת רבות להובלת התוצרת התעשייתית ממרכזי התעשייה (מפעלים, מכרות) לשאר חלקי המדינה ולנמלים ומשם ליפן.

עם זאת, במהלך מלחמת קוריאה (1950-1953) ניזוקה קשות מערכת הרכבות במדינה. לאחר סיום המלחמה החלה תקופת שיקום מסיבית בקוריאה הצפונית ושופצה מערכת הרכבות במדינה ונבנו מסילות רכבת חדשות בעזרת סיוע כלכלי של ברית המועצות.

בשנות ה-90, במהלך תקופת הרעב ההמוני בקוריאה הצפונית, סבלה מערכת הרכבות במדינה ממחסור חמור בדלק, דבר שהוביל להשבתה חלקית/מלאה של קווים ועיכוב של העברת מוצרים וכוח עבודה במדינה.

נכון לשנת 2018, בקוריאה הצפונית פרוסה רשת מסילות ברזל באורך של למעלה מ-6,000 ק״מ, כאשר רובה המכריע היא מסילה ברוחב סטנדרטי. עם זאת, כ-400 ק״מ מרשת המסילות מורכבת ממסילה צרה (762 מילימטר), אשר פרוסה במקומות שונים ברחבי המדינה.^[1]

רמת החשמול במערכת גבוהה, ועומדת על כ-80%.

במקרים רבים, שמות קווי הנסיעות בקוריאה הצפונית הם שילוב של שם תחנת המוצא ושם תחנת היעד, כגון קו בייקרלו (קו מרחוב בייקר לרחוב בייקרלו באנגליה). יחד עם זאת, בעקבות חלוקת חצי האי הקוריאני, מספר קווים מבצעים את מסלולם תוך השמטת תחנות המוצא או היעד המקוריים. קווי הנסיעה העיקריים של רשת הרכבות הצפון-קוריאנית הם:

• קו האמבוק: צ'ונגג'ין - ראסון. 331.1 ק״מ.
• קו קאנגוון: קאוון - פאינגנג. 145.8 ק״מ.
• קו מאנפו: סאנצ'ון - מאנפו. 299.9 ק״מ.
• קו פאקטוסאן-צ׳ונגאניון: קילגו׳ - הייסאן. 141.7 ק״מ.
• קו פיונגבו: פיונגיאנג - קסונג. 187.3 ק״מ.
• קו פיונגדוק: פיונגיאנג - קוסנג. 192.3 ק״מ.
• קו פיונגנאם: פיונגיאנג - נאמפו. 55.2 ק״מ.
• קו פיונגרא: פיונגיאנג - ראסון (רוסיה). 819.0 ק״מ.
• קו פיונגוי: פיונגיאנג - סינוויג'ו (סין). 225.1 ק״מ.

ערך מורחב – הרכבת התחתית של פיונגיאנג

הרכבת התחתית של פיונגיאנג היא הרכבת התחתית הפעילה הידועה היחידה בקוריאה הצפונית, אשר פועלת החל משנת 1973, ומורכבת משני קווים הנחצים בתחנת מעבר יחידה.

שני הקווים הנמתחים לאורך כולל של 22 קילומטרים יוצרים יחד מערכת של 17 תחנות אשר ממוקמות בצד אחד בלבד של נהר טאדונג החוצה את העיר.

הרכבת התחתית פועלת בתיאום עם מספר קווי חשמלית בעיר עצמה.

נתיב הנסיעה העיקרי מסין לקוריאה הצפונית ברכבת הוא מהעיר דאנדונג שבסין, דרך גשר הידידות הסינו-קוריאני, ועד לסינוויג'ו שבקוריאה הצפונית. רכבות הנוסעים היוצאות מתחנות רכבת בסין העממית מתחברות בדאנדונג לקטר צפון-קוריאני, ומשם ממשיכות לכיוון קוריאה הצפונית.

בעיר הצפון-קוריאנית ראסון ישנו חיבור למסילת רכבת החוצה את נהר טומן (המסמן את הגבול בין רוסיה לקוריאה הצפונית) על גבי גשר הידידות, אשר מופעלת מטעם חברת מסילות הברזל הרוסיות. בין פיונגיאנג למוסקבה קיים שירות רכבות סדיר, כאשר חציית הגבול מכיוון קוריאה הצפונית נעשית בהובלת קטר-צפון קוריאני, והרכבת בסופו של דבר מתחברת למסילת הרכבת הרוסית ולדיווסטוק-מוסקבה.^[2][3]

החל משנת 2013, רוחב מסילת הברזל החוצה את נהר טומן הוכפל, מה שמאפשר גם לרכבות סטנדרטיות הפועלות ברוסיה גישה לנמל ראסון הצפון-קוריאני. מסילת הרכבת והנמל מופעלים במסגרת מיזם משותף עם חברת RasonKonTrans הרוסית.^[4]

החל מתום מלחמת קוריאה ועד לראשית העשור הראשון של המאה ה-21, היחסים בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית התאפיינו במתיחות רבה, שלעיתים אף גלשה לעימותים מזוינים בין השתיים. מאחר שכל אחת משתי המדינות טענה להיותה ״המדינה הקוריאנית״ האחת והיחידה, לא התאפשר מעבר חופשי בין מדינה אחת לרעותה, ולא ניתן היה לקדם פתרונות תחבורה מתאימים למטרה זו.

במהלך שנת 2000, ובעקבות ההתחממות ביחסים שבין המדינות במסגרת הפסגה הבין-קוריאנית בשנת 2000, נחנך לראשונה שירות רכבות משא בין קוריאה הדרומית לבין אזור התעשייה קסונג שבקוריאה הצפונית, שהוגדר כאזור פיתוח כלכלי המשותף לשתי המדינות. יחד עם זאת, היקף הנסיעות בקו היה נמוך מאוד, ומרבית הרכבות לא נשאו מטען כלשהו.^[5]

במהלך חודש ספטמבר 2018, יוזמה נוספת לחיבור מסילות הרכבת של שתי המדינות טורפדה על ידי צבא ארצות הברית.^[6]

המנהיג העליון של קוריאה הצפונית בין השנים 1994–2011, קים ג׳ונג-איל, סבל מפחד טיסה חריף,^[7] ומסיבה זו נהג לעשות שימוש ברכבת מיוחדת לשם נסיעות ברחבי המדינה ומחוצה לה, בדומה לאביו, קים איל-סונג.^[8][9][10]

• 
  קטר רכבת
• 
  פסי חשמל ברכבת
• 
  עבודות תחזוקה ברכבת
• 
  הכניסה לתחנת הרכבת פיונגיאנג בלילה

• תחבורה בקוריאה הצפונית
• תחנת הרכבת של פיונגיאנג

מדיה וקבצים בנושא רכבות בקוריאה הצפונית בוויקישיתוף

• ראסל גולדמן, חסינת כדורים, איטית ומלאה באלכוהול: רכבת התענוגות המסתורית של קים ג'ונג און, באתר הארץ, 28 במרץ 2018