רחוב חסן שוקרי[1] הוא רחוב בחיפה שבו שוכן היכל עיריית חיפה ובו שכנו בעבר בתי משפט ומשרדים ממשלתיים. הרחוב נקרא לפנים רחוב הבורג' (או המצודה/המבצר בעברית[2]), אחר כך רחוב בתי המשפט (או בערבית منازل الحكومة - בתי הממשל) ואחרי מותו של חסן שוכרי נקרא הרחוב על שמו[3].
בתים ברחוב
בית מספר 2 – משכנה בעבר של האקדמיה ללשון הערבית. הבית נבנה במקור על ידי משפחת סייקלי משפחת סוחרים אורתודוקסית שמוצאה מעכו.
בניין בית המשפט הישן, כחלק מ"שדרת" הבניינים הגדולים של חיפה
בית מספר 3 – בתי משפחת בנימין מושיוף. מושיוף, יהודי ממוצא גליציאני[4] שהתגורר בצפת, בנה את הבניין הקדמי והבניין האחורי באמצע שנות העשרים לצורכי השקעה ומגורים. משפחתו גרה בבנין האחורי עד 1948.
מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט החרימה את הבניין הקדמי ומיקמה בו את משרדיה. ב-23 במרץ 1944[6] תקף האצ"ל את הבניין והשמיד את הארכיון שנמצא בבניין. בפעולה נהרגו ארבעה שוטרים בריטיים ושלושה נפצעו[7]. יותר מאוחר שימש הבניין כזירת קרב כמה פעמים בין ההגנה לערבים[8].
לאחר קום המדינה שכן בבניין "בית זאב" - מקום התכנסות של תנועת החרות. עד אמצע העשור השני של המאה ה-21 שימש הבניין כמשכנה של קופת חולים לאומית בחיפה.
בית מספר 5 - במקום עמד בית קולנוע מאי שהוקם ב-1947 על ידי יעקב דוידון[9] ותוכנן[10] על ידי אריה לילינפלד[11]. בית הקולנוע תוכנן עם בניין משרדים בעל ארבע קומות מעליו וחניון מתחתיו. הבניין נבנה עם חזית עגולה. במקום בחניון נבנה לבסוף בית קולנוע קטן נוסף בשם "מאיון"[12].
המקום שימש גם כמקום כינוס של ועידות והפגנות כגון ועידת האיחוד של מק"י (באוקטובר 1948[13]) ושביתת הימאים.
הקולנוע נסגר בשנות ה-70 ולבסוף נשרף ונהרס. במקומו נבנה בית "מאי" - בניין משרדים.
בית מספר 7 - בית משפחת תאופיק אל ח'ליל, בנו של מוסטפא פאשה אל-ח'ליל ראש עיריית חיפה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, וגיסו של חסן שוכרי שעל שמו נקרא הרחוב. הבית, שנבנה ב-1931[14], היה מוקף חומה, עם גינה רחבת ידיים, בעל חזית עם קשת גדולה ומדרגות משיש קרארה.
בשלהי תקופת המנדט שימש המבנה כתחנת משטרה. על יד בית זה נורה אשר טרטנר, איש החת"ם (חיל תעמולה מהפכני) של האצ"ל, שנס מן השוטרים הבריטיים אחרי שתפסוהו מדביק כרוזים[15].
לאחר קום המדינה "ירשה" משטרת ישראל את הבניין כתחנת משטרת השכונה. בשנות ה-60 נבנתה על החלק האחורי של המגרש לשכת הגיוס. בתחילת שנות ה-70 היה הבניין למשכנו של בית המשפט לתעבורה ונוספה לו קומת ביניים פנימית, מאוחר יותר שימש כשלוחה של בית המשפט המחוזי בעיר ולכן נקרא בפי כל "המחוזי הקטן" שכן שימש כתוספת לבית המשפט שניצב מולו.
הבניין נרכש על מנת לפתוח בו את בית מלון ("ביי קלאב"). לצורך הקמת המלון הוגבה הבניין ושומרו קומת היסוד שלו, גדר האבן ושער הכניסה המעוטר המקורי.
פינת רחוב שמריהו לוין – בבניין שכן מלון וייס עד שנסגר.
הבניין שימש את משרדי בית המשפט שהיה מפוצל בין בתים אחרים ברחוב. לאחר מעבר בתי המשפט לקריית הממשל עברו גם המשרדים איתו.
כבניין שיועד לשימור נדונו מספר הצעות לאכלוסו (למשל כספרייה עירונית או כתוספת למשרדי העירייה) אך לבסוף "נמכר" למשרד מבקר המדינה בתקופת כהונתו של מיכה לינדנשטראוס שכיהן כשופט בעת שהבניין שימש כבית משפט. במסגרת שיפוצו של הבניין נבנתה קומה נוספת[16]. בניית הקומה פגעה, במידת מה, בתכנון המקורי בעל התקרות הגבוהות. חלק מהאולמות חולקו על מנת לאפשר מספר רב יותר של משרדים. החלק החיצוני שופץ במלואו, הוחלפו אבנים שבורות, שוחזרו תריסי העץ ויוצרו במיוחד מעצורי תריס[17]. מאחורי הבניין נבנה בניין נוסף מחובר בגשר מחופה זכוכית. הבניין החדש וקומה נוספת בחלק האחורי של הבניין המקורי נבנו בעיצוב דומה לחלקו המקורי על מנת לשמר את סגנון הבניין.
בית מספר 14 – בניין עיריית חיפה תוכנן על ידי בנימין חייקין ונחנך ב-29 ביוני 1942. הבניין בנוי גם הוא בסגנון מנדטורי בצורת האות "ח". גובהו של שער הכניסה למבנה הוא ארבע קומות ומדרגות שיש מובילות אליו. המבנה מצופה אבן. מעל חזית השער המונומנטלית מופיע סמל העיר חיפה בתצורתו הראשונית עם אנגלית במרכז ושני שעונים בחזיתות המזרחית והמערבית שאותם התקין ברוך פרידמן. השעונים הופעלו על ידי מנגנון משותף שמוקם מעל הכניסה הראשית. הבניין נבנה בשני חלקים בשל קשיי תקציב. בחזית המבנה רחבה ובה פסלו של יוסל ברגנר, "אחוות אחים", שממשיך את סגנונו של האמן. מאחר שעיריית חיפה ניהלה עיר רב-לאומית הוקפד שבבניין היכלה יעבדו מספר דומה של ערבים ויהודים.
בתחילה תוכנן להיבנות במקום קומפלקס שלם שכלל גן, מוזיאון ויד לבני חיפה שנפלו במלחמת העצמאות, אך מאחר שהשטח היה ממשלתי ולא עירוני התעכבה התוכנית ורק באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 נבנה הגן[18] ויותר מאוחר הוצב במקום תבליט פרי יצירתו של גרשון קניספל לתיאור הקרב על חיפה. על מנת ל"אזן" בין הכוחות השונים הוקדשו יותר מאוחר ערוגות לחללי האצ"ל, אנשי השיירות ועוד. בגן הותקנו ספסלים, פינת משחקים, מזרקה ומצפור שהוא חלק מ"דרך נוף חיפה".
^הרשום באתר העירייה שגוי ככל הנראה. זה התאריך המופיע אצל לפידות (בהמשך) ועל לוח מטעם המועצה לשימור אתרים
^על פי יהודה לפידות, האצ"ל בחיפה "האדומה", הוצאת חמו"ל, עמ' 84. אצל אלדד חרובי, "אזף" חילביץ פגע ב"מעמד", עלי זית וחרב ט', תשס"ז, עמ' 142 נכתב שלושה הרוגים ואחרים נפצעו.
^צדוק אשל, מערכות ההגנה בחיפה, משרד הביטחון, עמ' 331
.JPG)
