רחוב הפלמ"ח (ירושלים)[1] הוא רחוב מרכזי בדרום ירושלים המקשר בין השכונות קטמון, רסקו (גבעת ורדים), גבעת אורנים, מרחביה, קריית שמואל וטלביה. הרחוב קרוי על שם הפלמ"ח, הכוח הצבאי המגויס של ההגנה שפעל בשנים 1941–1948 ושמילא תפקיד מרכזי בכיבוש שכונת קטמון ודרום ירושלים במלחמת העצמאות.
היסטוריה
ההיסטוריה של הרחוב חופפת להיסטוריה של השכונות המקיפות אותו. עד מלחמת העצמאות היה חלקו הצפוני של הרחוב כלול בשכונות היהודיות קריית שמואל ומרחביה, וחלקו הדרומי של הרחוב היה כלול בחלקה העליון של השכונה הערבית קטמון. תוואי הרחוב נראה בבירור במפות מתקופת המנדט, אך הרחוב עצמו היה חסר שם.[2] חלק מהרחוב, בין הפלמ"ח 38 וצומת הרחובות הפלמ"ח והפורצים, לא היה סלול ככביש למכוניות (אך היה קיים כדרך להולכי רגל), ורק בתחילת שנות ה-60 נסלל ככביש אספלט. עד אז נסעו המכוניות במסלול חלופי שעבר ברחוב הפורצים.
לאחר מלחמת העצמאות היטשטש ההבדל בין חלקיו השונים של הרחוב. החוקר ראובן גפני כותב בספרו: "לאחר קום המדינה, עם הפיכתה של שכונת קטמון לשכונת פליטים יהודים, בעיקר מן העיר העתיקה וימין משה, התעמעמו במידה רבה הגבולות המקוריים שחצצו בין קריית שמואל, שכונת מרחביה ושכונת קטמון ה'מקורית'. חלקו המזרחי של רחוב הפלמ"ח, לדוגמה, נחשב כיום על פי רוב לחלק אינטגרלי משכונת קטמון הישנה, זאת למרות שרוב הבתים בחלק זה של הרחוב שייכים לשכונת מרחביה, וחלק קטן (ליד ההצטלבות עם רחוב חרל"פ) שייכים לשכונת קריית שמואל ההיסטורית".[3]
מאז שנות ה-50 הפך הרחוב לנתיב תחבורה חשוב ולאורכו התפתחו חנויות שונות ושני מרכזים מסחריים קטנים (ברחוב הפלמ"ח 18 וברחוב הפלמ"ח 42).
שיפוץ הרחוב בשנים 2020–2022
בשנים 2020–2022 עבר רחוב הפלמ"ח שיפוץ, שִדרוג, ו"מתיחת פנים", לאחר שיתוף בין עיריית ירושלים לתושבי השכונה והמִנהל הקהילתי. תוכנית השדרוג כללה הסדרי תנועה חדשים, הסדרת מפרצי חנייה ומדרכות רחבות המופרדות מהחניות לטובת הולכי הרגל, בוצע קרצוף וריבוד בכביש, ריצוף מדרכות כולל הוספת מדרכות חדשות לאורך הרחוב, הותקן קו ניקוז חדש (בקטע שבין רחוב הגדוד העברי לבין רחוב חרל"פ) והוקם מעגל תנועה חדש בצומת הרחובות הפלמ"ח, שופן והנשיא. בנוסף, הותקנה תאורה חדשה לאורך הרחוב, נשתלו עצים וערוגות עם שתילים, הוצבו ספסלים ופחי-אשפה חדשים והוקמו נישות חדשות לפחי האשפה לאורך הרחוב.[4]
אתרים ומבנים לאורך הרחוב
בית זאב זילברשטיין לשעבר וכיום בניין מגורים חדש (הפלמ"ח 1). הבית המקורי נבנה בשנת 1941 עבור זאב זילברשטיין, אחיו הצעיר של ראובן זילברשטיין, מייסד שכונת מרחביה. את הבית תכנן ובנה האדריכל והמהנדס מורנו מיוחס.[5] הבית המקורי נהרס ובמקומו הוקם בשנת 2022 בניין מגורים חדש.[6]
בית כץ לשעבר, וכיום בניין מגורים חדש (הפלמ"ח 9). הבית היה מקום מגוריו של ד"ר ולטר כץ, שהיה מפקד ה'הגנה' באזור בתקופת מלחמת העצמאות.[8] 'מבוא יורם' הסמוך לרחוב הפלמ"ח, קרוי על שמו של יורם כץ (בנו של ולטר כץ), שנפל בשירותו הצבאי ב'פעולת כנרת' בשנת 1955.[9]
'בית המייסדים' – בית ראובן זילברשטיין (הפלמ"ח 10). הבניין שבנה למגוריו ראובן זילברשטיין, מייסד שכונת מרחביה.[10]
מועדון נוער (הפלמ"ח 14). מועדון שנפתח בשנת 2016 במקלט ציבורי, והוא סניף של המינהל הקהילתי 'גינות העיר' הממוקם ב'בית יהודית' ברחוב עמק רפאים.
בתי ביברמן (שלושה בניינים: הפלמ"ח 14א–18). קרויים ע"ש הקבלן אברהם ביברמן-אביר שבנה את הבתים. בזמן מלחמת העצמאות שימשו הבניינים, והמקלט שהיה מתחתם, את לוחמי ה'הגנה' באזור. בעבר התגורר בבניינים אנשים ידועי שם, כמו: לאה אבושדיד (בן-אב"י), אשתו של איתמר בן-אב"י והרב שלום משאש, שהיה לפני עלייתו ארצה הרב הספרדי הראשי של יהודי קזבלנקה ושל מרוקו.[11] בשנים מאוחרות יותר גרה באחד מהבניינים (הפלמ"ח 18) נתיבה בן-יהודה. בן-יהודה הייתה לוחמת פלמ"ח, סופרת, שדרנית רדיו ומילונאית של לשון הסלנג העברי. חלק חשוב מפעילותה הקדישה לשמירת מורשת הזמר העברי. זכתה באות יקירת ירושלים לשנת 2004. נהגה לשבת לשתות קפה, במשך שנים, בשולחן מיוחד שהציבו בעלי אחת החנויות בקומה א', בבניין שבו התגוררה.
אתר רצח ברנדוט (צומת הרחובות הפלמ"ח והגדוד העברי, מול הפלמ"ח 18). ב-17 בספטמבר 1948 רצחו ארבעה אנשי לח"י במקום זה, את הרוזן השוודי ברנדוט, שהיה נציג מזכ"ל האו"ם להמזרח התיכון ושהציע תוכנית לחלוקת ארץ ישראל בין יהודים וערבים ולבִנאום ירושלים. ברנדוט נורה במכונית שבה נסע מארמון הנציב לבניין ימק"א ירושלים.[12]
מלון "פארק ליין" לשעבר (הפלמ"ח 24). הבניין שימש, לאחר 1948, במשך שנים רבות קן-דרום של תנועת הנוער העובד והלומד, וכיום יש בו משרדים של עורכי דין.[13]אלי עמיר בספרו "והימים לא חלפו" מתאר את המקום: "נורי ואילאיל הגיעו ועמדו מול בניין הקומונה ברחוב הפלמ"ח. היא סיפרה כי בזמן הבריטים היה הבניין הזה בית מלון בשם פארק ליין...היא הוסיפה כי אחרי הצהריים באו לשם קצינים בריטים ובחורות ישראליות תלויות על זרועותיהם ורקדו על המרפסת לצלילי תזמורת קטנה...במשך הזמן חרב הבניין ועתה שוקם".[14]
בית תיאודורי לשעבר (הפלמ"ח 30). אחד מבתי הדירות שתכנן בשנות ה-30 האדריכל זולטן שמשון הרמט עבור משפחת תיאודורי היוונית-אורתודוקסית. בשנת 1948 שימש הבית כאחת העמדות הקדמיות של ה'הגנה' מול הלוחמים הערביים בקטמון.[15]
'גינת ברודי' או: 'בוסתן ברודי' (מאחורי בניין שיכון ברחוב הפלמ"ח 32). גינה קהילתית, מראשונות הגינות הקהילתיות בירושלים, שהוקמה בשנת 2005. בגינה, הממוקמת בשטח פתוח בין רחוב הפלמ"ח לרחוב חיים ברודי, יש עצי חורש טבעי ועצי פרי, צמחי תבלין וצמחי נוי.[16]
תוואי מסילת רכבת בריטית מתקופת מלחמת העולם הראשונה. תוואי מסילת רכבת צרה, שסללו הבריטים למטרות צבאיות, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, מתחנת הרכבת ברחוב עמק רפאים דרך שכונת קטמון. בהמשך הגיעה המסילה לרחוב הפלמ"ח בהצטלבות הרחובות הפלמ"ח וכובשי קטמון, עלתה במבוא חביבה רייק (בין מס' 38 למס' 42 ברחוב הפלמ"ח), ופנתה בחדות צפונה לרחוב ברודי.[17]
בתי גבעת שאהין (הפלמ"ח 40, 40א, 40ב/ מבוא חביבה רייק). בגבעת שאהין היו מספר בתים שפוצצו על יד ההגנה בליל 29/30 באפריל 1948. בסוף שנת ה-50 נבנו, במקום הבתים שפוצצו, שני מבני שיכון.[18]
מרכז מסחרי קטן וקפה דובשנית (הפלמ"ח 42). הבניין, הבולט בגובהו ברחוב, נבנה בסוף שנות ה-60, ובמרכז המסחרי בקומת הקרקע שלו פועלות כמה חנויות המשרתות את תושבי האזור. קפה דובשנית הוא אחד מבתי הקפה הוותיקים בירושלים והוא מהווה מקום כינוס חברתי לתושבי האזור.
"בית התרמומטר" לשעבר וכיום בניין מגורים (הפלמ"ח 51). בניין ערבי בן שלוש קומות, שכונה "בית התרמומטר" בגלל חלון אנכי שדמה בצורתו למדחום. נהרס בשנות ה-60 ובמקומו הוקם בניין מגורים חדש.[19]
"הבית בפלמ"ח" – מרכז קהילתי קטמון-קריית שמואל (הפלמ"ח 53). מרכז ובו חוגים לילדים, פעילויות לבני גיל הזהב ופעילויות קהילתיות שונות.[20]
שיכון עובדי משרד החוץ (הפלמ"ח 52–56). בנייני שיכון שנבנו בסוף שנות ה-50. הבניין ברחוב הפלמ"ח 56 נבנה ברמה יותר מפוארת מיתר בנייני השיכון, כי יועד למגורי בכירים במשרד החוץ. מאז שנות ה-50 עברו חלק מהבניינים שיפוץ ושדרוג.[21] בין האישים שגרו בשיכון עובדי משרד החוץ במשך השנים ניתן למנות את אריה לבבי (מנכ"ל משרד החוץ), חיים יחיל (מנכ"ל משרד החוץ), עמיאל נג'אר (סמנכ"ל משרד החוץ) ויוסף תקוע (סמנכ"ל משרד החוץ).
בית הספר ע"ש יוסף לוריא לשעבר, וכיום בית ספר "בית יעקב" האר"י (הפלמ"ח 57. מחוסר מקום מספיק התרחב בית הספר גם לבניין ברחוב הפלמ"ח 53). במקור פעל בית הספר בעיר העתיקה ונקרא "בית ספר לבנות ב". לאחר נפילת הרובע היהודי, הקימה המנהלת, הדסה בריל-נועם את בית הספר מחדש, כשהיא מצרפת לתלמידותיה-לשעבר, פליטים אחרים שהגיעו מהעיר העתיקה ושוכנו בבתים בשכונת קטמון. המוסד החדש שינה את שמו ונקרא על שם יוסף לוריא, והוא התמקם בבניין, שנעזב על ידי דייריו הערבים. בסוף שנות ה-60 עבר בית הספר למשכנו החדש ברחוב הפלמ"ח 79, והמבנה עצמו הועבר לשימוש החינוך החרדי.
בית הספר ע"ש יוסף לוריא – המבנה החדש (הפלמ"ח 79). מבנה חדש לבית הספר שנבנה בתקופתו של טדי קולק כראש העיר.
רחובות וכיכרות לאורך הרחוב
רחובות ושמותיהם
רחוב הפלמ"ח מצטלב במהלכו עם 17 רחובות. כמחצית מהם נקראים בשמות הקשורים למלחמת העצמאות בפרט ולכוחות היהודים הלוחמים בכלל. להלן שמות הרחובות הנפגשים במסלולו של רחוב הפלמ"ח (מצפון לדרום):
ניל"י (ראשי תיבות: נצח ישראל לא ישקר), ע"ש ארגון מחתרתי יהודית שפעל בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
הפורצים, ע"ש גדוד הפורצים בחטיבת הראל, שפרץ את הדרך לירושלים במלחמת העצמאות, נלחם בקטמון ובמנזר סן סימון, וע"ש פורצים נוספים שפרצו את קווי האויב במלחמות ישראל.
מבצע קדש, ע"ש מלחמת סיני, שהתנהלה בשנת 1956, בין ישראל למצרים.
המשוריינים, ע"ש כלי רכב ממוגנים בלוחות פלדה, אשר נבנו בצורה מאולתרת, בתקופת מלחמת העצמאות ושימשו כלי רכב מרכזי בשיירות שפרצו את המצור על ירושלים.
ישראל אהרוני, ע"ש זואולוג ארץ-ישראלי, שהיה מרצה לזואולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
הטייסים, ע"ש הטייסים העבריים שבאו לעזרת ירושלים במלחמת העצמאות.
מרדכי טמקין (מצד רחוב הפלמ"ח, מעבר להולכי רגל בלבד), ע"ש מורה, משורר ומתרגם עברי. טמקין שימש כמורה ב"בית הספר לבנות ב" בעיר העתיקה בירושלים, שהפך בגלגול מאוחר יותר (אחרי 1948) לבית הספר ע"ש יוסף לוריא, הממוקם ברחוב הפלמ"ח, קרוב לרחוב הקרוי על שמו.
יעקב פיכמן, ע"ש משורר וסופר עברי, חתן פרס ישראל לספרות לשנת 1957. הרחוב מקשר את רחוב הפלמ"ח לשכונת רסקו (גבעת ורדים).
שדרות ש"י עגנון, ע"ש הסופר העברי חתן פרס נובל לספרות. הרחוב מקשר את רחוב הפלמ"ח לשכונת גבעת אורנים.
כיכרות ושמותיהן
לאורך הרחוב יש 5 כיכרות הקרויות על שם אישים הקשורים לירושלים:
כיכר פאול (פנחס) רויטמן, ע"ש רב ומחנך, מקים קהילות ותנועות נוער בארץ ובתפוצות, בצומת הרחובות הפלמ"ח, שופן והנשיא. פאול רויטמן נמנה עם קהל המתפללים בבית הכנסת אוהל נחמה ברחוב שופן, הסמוך לכיכר.
ברחוב הפלמ"ח קיים מסלול טיולים מיוחד, המנציח את הפלמ"ח, את גיבורות הפלמ"ח, נשים נוספות שקשורות למבנים המצויים ברחוב הפלמ"ח ואירועים היסטוריים הקשורים בעיקר למלחמת העצמאות. זהו מסלול תיירותי, המכוון למטיילים ובעיקר לצעירים ובני נוער, שבו משולבות תחנות-הסברים על 7 נשים בולטות.
המסלול קרוי על שם חביבה רייק (שעל שמה יש רחוב בין מס' 38 למס' 42 ברחוב הפלמ"ח), על שם נתיבה בן יהודה (שהתגוררה, כאמור ברחוב הפלמ"ח מס' 18), ועל שם "אביבה", שהיא ילדה בדיונית, המשתתפת בסיור ולומדת דרכו על הנשים והאירועים ההיסטוריים הנקרים במסלולה. הנשים שעל שמן יש הסברים לאורך המסלול: שרה אהרנסון, זהרה לביטוב, נתיבה בן יהודה, חביבה רייק, שרה שנירר, ורה פרנסס ברייס סלומונס ומרים זריפי.
גלריית תמונות
בניין מגורים חדש, רחוב הפלמ"ח 1
המוזאון לאמנות האסלאם, רחוב הפלמ"ח 2
ציור של נתיבה בן יהודה, שצייר האמן טום גולדסמיט על ארון חשמל, על יד הבניין שבו גרה, רחוב הפלמ"ח 18
פינת הרחובות הגדוד העברי והפלמ"ח (על יד מס' 18) - המיקום שבו אירע הרצח של פולקה ברנדוט בשנת 1948
תמרור במסלול התיירותי "חביבה, נתיבה ואביבה", על יד רחוב הפלמ"ח 42
מרכז מסחרי קטן, רחוב הפלמ"ח 42
"הבית בפלמ"ח", מתנ"ס ברחוב הפלמ"ח 53
הבניין הישן של בית הספר ע"ש יוסף לוריא, רחוב הפלמ"ח 57
^במקומות מסוימים נכתב כרחוב פלמ"ח (ללא "הא הידיעה")
^דוד קרויאנקר כותב בספרו, כי בתקופת המנדט היו הרחובות בשכונת קטמון חסרי שם. הבתים צוינו על פי שמות המשפחה של בעליהם. שני רחובות בלבד בשכונת קטמון היו אז בעלי שמות: רחוב קטמון (כיום רחוב רחל אמנו, והמשכו רחוב חזקיהו המלך), ורחוב ג'ורדן (כיום: רחוב תל-חי), שכונה גם רחוב מיכאל סנסור, על שם איש עסקים שביתו עמד ברחוב זה (קרויאנקר, עמ' 177–178)
^ראובן גפני, בין הפילבוקס לבית הנשיא: סיפורן של קריית שמואל ושכונת מרחביה, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2010, עמ' 45
_-_Photo_No._5.jpg)
