PROFILPELAJAR.COM

רות קנר
לידה	29 באוקטובר 1955 (בת 69); חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
בן או בת זוג	שלמה אריאל
צאצאים	ננה אריאל
פרסים והוקרה	פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה

רות קנר (נולדה ב-29 באוקטובר 1955) היא במאית ויוצרת תיאטרון; פרופסור מן המניין נלווה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

רות קנר נולדה בחיפה וגדלה בתל אביב. החלה לעסוק בתיאטרון כבר בגיל הנעורים במסגרת סדנאות משחק בתיאטרון צוותא ובבית צבי. בגיל 16 שיחקה בסניף התל אביבי של התיאטרון הניו-יורקי La Mama, ובצבא שירתה בתיאטרון צה"ל. השלימה תואר ראשון במשחק (1983) ושני בבימוי (בהצטיינות) (1994) בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. חלק מהתואר הראשון למדה באוניברסיטת ניו יורק וכן השתלמה בבימוי בסטודיו אייץ' בי לאמנויות הבמה. במקביל ללימודיה השתתפה בסדנאות של קבוצת Performing Garage בניו יורק, שיחקה בתיאטרון המחתרתי Theater of Light and Shadow וגם יצרה בו הצגה בשם "מחזור המים".

עם שובה לארץ, שיחקה ב"אור ישר, אור חוזר", מאת ערן פרייס בתיאטרון הקאמרי בבימוי חנן שניר ובהצגה "אחרון הפועלים", מאת יהושוע סובול בתיאטרון בית ליסין בבימוייה של נולה צ'לטון. בשנים 1980 עד 1990 השתתפה כיוצרת ושחקנית בקבוצת תיאטרון עצמאית בחסות "טדי הפקות". יצרה עם חברי הקבוצה את ההצגות "אגדות המלך שלמה" (על פי סיפורים מאת חיים נחמן ביאליק), "חיות" (רביו מוזיקלי לילדים), "קטעים" ו"ים", בשנים אלה גיבשה קנר לראשונה את תפיסתה הרעיונית והאסתטית כבמאית ואת גישתה המקצועית.

ב-1998 הקימה קבוצת תיאטרון משלה ומאז רוב ההצגות שהיא יוצרת מוצגות על ידי הקבוצה. קבוצת תיאטרון רות קנר פועלת בחסות להקת בת שבע בתל אביב, ומאופיינת בלהקת שחקנים קבועה ששחקניה מהווים שותפים מרכזיים לתהליך היצירה. מרבית עבודותיה המופעיות של קנר נשענות על טקסטים ספרותיים עבריים ומתורגמים, או מקורות טקסטואליים וויזואליים, כגון סיפורים קצרים, חומרים תיעודיים ועבודות אמנות פלסטית. אל עיבוד החומרים לבמה, נוסף מימד תנועתי וקולי כאשר בניית המהלך המופעי נעשית לרוב במשותף בין קנר לחברי הקבוצה, כתהליך אסוציאטיבי.

בשל סגנונה האלטרנטיבי, זכתה קבוצת התיאטרון של קנר להכרה ולהתייחסות, והיא נחשבת לפופולרית בזירת תיאטרון השוליים הישראלי. לאורך השנים יצאה הקבוצה לסיבובי הופעות רבים בעולם, וכן ייצגה את ישראל בפסטיבלי תיאטרון בסלוניקי, טוקיו, לונדון, וורוצלב, פראג, ניו יורק וניו דלהי. מאז 2005, קנר משמשת כבמאית בית בתיאטרון קאי בטוקיו ומעבירה בו סדנאות אמן באופן קבוע.

מאז 1990 קנר מלמדת משחק ובימוי בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ועוסקת בחקר אמנות המופע, בעבודת אנסמבל ובסוגת תיאטרון-סיפור. בשנת 1997 מונתה לפרופסור מן המניין. לאורך השנים לימדה גם בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל אביב, באוניברסיטה הפתוחה ובסדנאות תיאטרון-סיפור ותיאטרון תנועה שנערכו במאסטריכט, טוקיו, קיוטו, ניו דלהי, ורוצלב וניו יורק.

קנר נשואה למלחין שלמה אריאל ואם לשניים. בתם היא ננה יואלי-אריאל, חוקרת ומרצה באוניברסיטת תל אביב, העוסקת ברטוריקה וקוגניציה. בנם הוא אבשלום אריאל, מוזיקאי יוצר ומפיק.

פרסים

2007 – פרס מרגלית לאמנויות הבמה על בימוי ההצגה "אצל הים".
2006 – פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל אביב-יפו על מכלול עבודתה כיוצרת תיאטרון.^[1]
2003 – פרס הבימוי מקרן לנדאו לאמנויות הבמה (השייכת למפעל הפיס).
2001 – ההצגה "גילוי אליהו" זוכה בפרס ההצגה הטובה ביותר של פסטיבל עכו.
1999 – ההצגה "איימוס" זוכה בפרס ההצגה הטובה ביותר, הבמאי הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר (טלי קרק) בפסטיבל עכו העשרים. אחרי כן זכתה ההצגה גם בפרס היצירה מטעם תיאטרון הפרינג' על שם משה שטרנפלד מטעם עיריית תל אביב-יפו.

הצגותיה

סגנון הצגותיה

הצגותיה של רות קנר הן מסוגת התיאטרון האקספרימנטאלי, והן מתאפיינות בשילוב אינטגרלי של תנועה, דימויים חזותיים וטקסט. רוב הטקסטים לקוחים מיצירות ספרותיות או מחומרים תיעודיים, ומבוצעים כעיבוד בימתי ללא תיווך של מחזה כתוב. העברת הטקסט לשפת הבמה נעשית באמצעות מגוון רחב של אמצעים בימתיים, המשתלבים יחד לשפה תיאטרונית ייחודית ואופיינית לעבודותיה של קנר: קומפוזיציה רבת פנים של דימויים חזותיים ותנועיים, תזמור מורכב של קולות וצלילים, טרנספורמציות בימתיות המזכירות את שפת החלום.

התחביר הייחודי לה, משלב חדירה פרשנית ופסיכולוגית מעמיקה לרובדי הטקסט ודמויותיו, ויצירת הארה סובייקטיבית של המקור... בגישות הפרפורמנס ארט, בטכניקות כוריאוגרפיות, ובשפת הדימוי התנועתי... ^[2]

הטקסטים משקפים ברובם את המציאות הישראלית על נופיה הפיזיים והנפשיים. התרגום הבימתי של הטקסט חודר אל מתחת לפני השטח וחושף רבדים פסיכולוגיים וחברתיים-תרבותיים סמויים מן העין, ותוך כדי כך בוחן מחדש את הטקסט עצמו, מפרק אותו לגורמים, חותר נגד המשמעות המילונית של המילים ומתבונן על המילים עצמן כתופעה. עבודה זו שעושה קנר עם טקסטים נשענת על מושגים תאורטיים השאובים מתורות האתולוגיה, הבלשנות והסמיוטיקה.

חלק הארי של הצגותיה של קנר נערכות במסגרת "קבוצת תיאטרון רות קנר" שהוקמה ב-1998, וששחקני האנסמבל שלה הם טלי קרק, שירלי גל, רונן בבלוקי, דפנה הרכבי, עדי מאירוביץ', וגיא סלמן.

רות קנר היא יוצרת ייחודית בתיאטרון הישראלי... עיבוד משובח לבמה ובימוי של הצגה מופלאה, שכוללת גיבוש מעולה של קבוצת צעירים, ...רגישות בלתי רגילה למילים, ...בשימוש שהיא עושה בחלל, ... בתזמור המופלא וביצירת הצגה מרגשת וישראלית עד מאוד. ^[3]

יצירות מרכזיות

ים (1983): שתי בחורות ובחור על שפת הים. תזמור של שיחות ומחוות יומיומיות לקומפוזיציה בימתית. את הטקסט כתבה קנר בשיתוף עם פנינה בסכס. תיאטרון צוותא.

אגדות המלך שלמה (1984): תיאטרון פיוטי לילדים. פרשנות בימתית מקורית לשלוש אגדות מסורתיות על המלך שלמה שאותן עיבד חיים נחמן ביאליק, ושמוצגות כתיאטרון סיפור בתנועה.; קנר יצרה הצגה זו בשיתוף עם נועה לב ומיקה דני שגם ביצעו את ההצגה יחד אתה ועם המוזיקאי עופר שלחין במגוון עשיר של כלי נגינה.

קטעים (1988): אירועים יומיומיים מצחיקים בסגנון תיאטרלי. יצירה וביצוע: מיקה דני, נועה לב, רות קנר. הפקה: טדי הפקות.

ערב ובוקר (1995): ההצגה מבוססת על מחזה מאת יוסף חיים ברנר. על במת זירה מופיעים גבר ואשה. הגבר שהוא בן דמותו של ברנר מיטלטל בין משיכה עזה אל האישה, לבין מחויבות מוסרית שהוא חש כלפי חברו שהוא בעלה של האשה (ונמצא בשליחות בחו"ל). הם מבלים ערב שלם ביחד - וכלום לא קורה. ההתרחשות שסוערת מתחת לפני השטח באה לידי ביטוי בתנועות צל סמויות ובקיטעי נגינה של טרומבון סולו.

איימוס (1999): ההצגה מבוססת על סיפור מאת משה יזרעאלי, שזכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ".; זהו סיפור מקומי שמתרחש בשדות הכרמל. על הבמה נוצר מסלול, ועליו מוצגות התחנות במאבקו של נברן שדה שנלכד במערכת צינורות השקיה, כנגד כוחות הטבע והגורל המתעתעים בו. זוהי מעין אלגוריה על מאבק קיומי במצב ללא מוצא. ההצגה הועלתה בפסטיבל עכו ב-1999. היא זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר והבמאי הטוב ביותר. מאוחר יותר זכתה בפרס היצירה על שם משה שטרנפלד. היא הוזמנה להופיע בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בטוקיו וקיוטו, יפן, בשנת 2002.

גילוי אליהו (2001): על פי ספרו של ס. יזהר "גילוי אליהו". ההצגה הועלתה לראשונה ב-2001 בפסטיבל עכו בהפקת הזירה הבינתחומית וזכתה בו בפרס הראשון.; ההצגה מעלה באוב את רעידת האדמה של מלחמת יום הכיפורים, ובפרספקטיבה של זמן מנסה לשאול את השאלות המוסריות שמבצבצות מבעד. היצירה הבימתית מביאה מציאות מפורקת, שברי דברים שאיבדו את ההקשרים הרגילים שלהם. וכך, נוצרים על הבמה פירוק ובחינה מחדש של החלקיקים שמרכיבים את המלחמה.; בהצגה זאת, מנסה קנר להתמודד עם אופני ייצוג חדשים של מלחמה בתיאטרון ליצירת אירוע בימתי שמנסה להגיע אל עומק האימה, אל קו הגבול הדקיק שבין החיים ובין המוות.; ההצגה הועלתה באנגלית בפסטיבל אמנויות הבמה בניו יורק ב-2005.

ילדות (2002): בשיתוף עם יהודית רביץ ובביצועה יחד עם המוזיקאי עופר שלחין. הוצגה לראשונה בפסטיבל הפסנתר בתל אביב. ההצגה היא למבוגרים, ונוצר בה מסע מוזיקלי אל עבר קולקטיבי מנקודת המבט של ההווה, על גבי שירי ילדים קלאסיים ושירים על ילדות: שירי ארץ ישראל, שירי ערש, שירי שטות וסיפורי משל מאת נורית זרחי, ח.נ. ביאליק, יונה וולך, דליה רביקוביץ, פרנץ קפקא ואחרים.

מתרחצות (2003): במשך שבע שנים ליקטה רות קנר שיחות חולין מן החיים, שיחות אקראיות בין אנשים. שיחות אלו הפכו לטקסט הדוקומנטארי של יצירה שעוסקת במאבקים הסמויים המתרחשים בשעה שעל פני השטח מתנהלות שיחות יומיומיות. אוסף המגעים היומיומיים נחקר תחת זכוכית המגדלת של הבמה.; שבע שחקניות של קבוצת התיאטרון ושש רקדניות של אנסמבל בת-שבע, מתרחצות במלתחת הנשים. הן שוזרות את פעולות היום-יום אל תוך שיחות היום-יום תוך שהן מתקלחות ומתנגבות בטקס אישי מוקפד. דואט פתלתל בין מילים ותנועות חושף מאבקי כוח ושליטה, מנגנוני דיכוי הדדיים, כמיהה לקרבה, אישור לערך עצמי.; המחוות הלא מילוליות של הנשים יוצרות יחד קומפוזיציות בימתיות המדמות תמונות של אמנים אימפרסיוניסטיים כגון פול סזאן, אנרי מאטיס ופייר-אוגוסט רנואר.; לעומת הטקסט התעודי, מבנה היצירה תנודתי. הסצנות מתרחשות ומתפתחות כמו מין פוגה, תזמור של דימויים, חפצים וג'סטות. כל סצנה קצרה מקודמתה בדקה אחת, בקצב מואץ עד לסצנה של דקה אחת. הדקה האחרונה. זהו ניסיון לחפש שפה בימתית שתאפשר התבוננות חודרנית באדם בנסיבות שהן יומיומיות וכביכול לא דרמטיות.

דיוניסוס בסנטר (2004): הצגה שיצרה קנר בשיתוף עם ד"ר אבנר בן-עמוס ובוגרים של החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. ההצגה מבוססת על ספר בשם זה, פרי עטה של תמר ברגר. בעקבות הספר, חוקרת ההצגה את המקום הנקרא היום דיזנגוף סנטר מהיבטים שונים: ספרותי, פואטי, מסחרי, ארכיטקטוני, פוליטי וכלכלי. היא מהווה מעין חקירה ארכאולוגית של האתר בשכבות זמן שונות: כרמים של משפחת חינאווי מיפו שעליהם נבנתה שכונת הצריפים נורדיה על ידי פליטים מאירופה ושעל חורבותיהם נבנה דיזנגוף סנטר.; ההצגה בנויה כתיאטרון, סיפור שמעלה סימפוניה מורכבת של קולות אשר משלימים, מחזקים ולעיתים אף סותרים זה את זה. המספרים השונים משחזרים את העבר האישי, המשפחתי, הארוג בתוך העבר ההיסטורי, הציבורי, ומנסים לתת לו משמעות משלו.; ההצגה מתרחשת בבמת זירה (arena stage): הקהל יושב סביב הבמה, והשחקנים משחקים במרכז וסביב הקהל. ההצגה הוצגה בפסטיבל עכו והמשיכה להופעות באירוח להקת מחול בת שבע במרכז סוזן דלל.

Kimotama Oka ‏ (2005): ההצגה מבוססת על "אמא קוראז'" מאת ברטולט ברכט. עלתה בהפקת תיאטרון קאי בטוקיו במסגרת פסטיבל ברכט. (פירוש הביטוי היפני הוא "אמא של לב אמיץ"). ההצגה יצרה את מסעה של קוראז' עם ילדיה במציאות בימתית מתפרקת, תוך שימוש נרחב במוזיקה ותנועה, ובוצעה בהשתתפות צוות גדול של שחקנים ורקדנים ובליווי תזמורת של שלושה נגנים.

אצל הים (2005): לפי ספרו של ס. יזהר, בעיבודה ובימויה של קנר ובביצוע קבוצת התיאטרון שלה. ההצגה כוללת שני סיפורים קצרים: האחד מספר על אדם שנאבק בגלי הים-התיכון והשני על נער ונערה המגששים את דרכם זה אל זו על שפת ים כנרת.; ההצגה חוקרת באמצעות תנועה, דימויים חזותיים, קול, צליל ומשחק, את נופי הים התיכון וים כנרת כפי שכותב עליהם יזהר, ובאמצעותם מנסה המהלך הבימתי לחשוף את נופי הנפש: החרדות, הקונפליקטים הפנימיים, המאוויים הנסתרים.; הסיטואציות הבימתיות חריפות, מתמודדות עם שאלות יסוד קיומיות – ערך הקיום האנושי, רצונותיו של הפרט לעומת הבניות החברה, הטבע הקפריזי לעומת החיפוש האנושי אחרי משמעות וכיוון. נחקרים בה מנגנונים פנימיים הנחשפים במהלך גיוס של כוחות הגוף והנפש, והדרך לייצגם באמצעות דימויים בימתיים.

Signals‏ (2005): מופע שערכה וביימה רות קנר מתוך חמרי יצירתה של אמנית הקול ויקטוריה חנה. העבודה, המשלבת אמצעים קוליים ומוזיקליים ווידאו ארט, שואבת ממקורות של טקסטים עבריים עתיקים העוסקים בלימוד האותיות ככוח יוצר: "ספר יצירה", המיוחס לאברהם אבינו, המתאר את בריאת העולם באמצעות אותיות, המהוות את הקוד הגנטי של המציאות, וספרו של רבי אברהם אבולעפיה שחי במאה השלוש עשרה בספרד והקדיש את כל חייו ללימוד האותיות, שמותיהן וצירופיהן בעלי המשמעויות המיסטיות. המופע הוצג בתיאטרון ה"'קיצ'ן" בניו יורק.

רשימת יצירות

2024 - מרחב נומג - יצירה קבוצתית בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר בישראל, במוזיאון תל אביב לאמנות, קבוצת התיאטרון.
2021 - פעולות דיבור, יצירה קבוצתית בגלריה אלפרד - מכון שיתופי לאמנות ולתרבות, קבוצת התיאטרון.
2019 - קשרי משפחה; עיבודים לסיפורים קצרים, קבוצת התיאטרון.
2016 - ריצה; לפי הסיפור "ריצה אצל הים" מאת ס. יזהר; קבוצת התיאטרון.
2011 - מעוף היונה; לפי יובל שמעוני, קבוצת התיאטרון.
2010 - Sakura No Sono Nipon; מאת יוקו טוואדה, בהשראת גן הדובדבנים מאת צ'כוב. תיאטרון קאי, טוקיו.
2009- האומר כן/האומר לא; לפי ברטולט ברכט, קבוצת התיאטרון.
2008 - בין הספירות; מחזה מאת נעמי יואלי
2008 – פרשות רצח; לפי מנפרד פרנקה, במרכז סוזן דלל ובוורוצלב, פולין. ב-2009 יצאה ההצגה לסיבוב הופעות בניו יורק.
2007 - Eumenides; לפי מחזהו של אייסכילוס, בתיאטרון "קאי" בטוקיו.
2006 – געל; קבוצת התיאטרון.
2005 – אצל הים; לפי ס. יזהר, קבוצת התיאטרון.
2005 – Signals; בביצוע אמנית הקול ויקטוריה חנה, בתיאטרון הקיצ'ן (Kitchen Theater) בניו יורק.
2005 - גילוי אליהו; לפי ס. יזהר, הפסטיבל לאמנויות הבימה, ניו יורק.
2005 – אמא קוראז', לפי ברטולט ברכט, בביצוע תיאטרון "קאי" בטוקיו, ב-2007 סיבוב הופעות בקיוטו, נארה, קנזאווה וטוקיו שביפן.
2004 – דיוניסוס בסנטר; לפי ספר של תמר ברגר, בשיתוף אבנר בן-עמוס ובוגרי החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, הופעות בפסטיבל עכו ובמרכז סוזן דלאל.
2003 – מתרחצות; נכתב ובוים בידי רות קנר, בביצוע שחקניות מקבוצת התיאטרון ורקדניות מלהקת מחול בת-שבע.
2003 – And Only This One Got No Cookie בפסטיבל אמנויות ישראליות בניו יורק.
2003 – Callings; תיאטרון מוזיקלי, בביצוע מריאנה סדובסקה וויקטוריה חנה, ב-JCC, מנהטן בניו יורק.
2002 – ילדות; בשיתוף ובביצוע יהודית רביץ, פסטיבל הפסנתר, תל אביב.
2001 – גילוי אליהו; לפי ס. יזהר, פסטיבל עכו.
2000 – צריף קטן; שירים לילדים של לאה גולדברג, תיאטרון החאן ירושלים, מוזיקה דורי פרנס, משחק: דורון תבורי.
2000 – Out of Hamlet; לפי שייקספיר, החוג לאמנות התיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
2000 – קמתי אני לפתוח, ייעוץ אמנותי והדרכת משחק, בביצוע אמנית הקול ויקטוריה חנה, הזירה הבין-תחומית, תיאטרון ירושלים.
1999 – איימוס; לפי סיפור של משה יזרעאלי, בהפקת פסטיבל עכו
1999 – המדיום; אופרה מאת מנוטי, בניצוחו של אורי לשמן, האקדמיה למוזיקה, אוניברסיטת תל אביב.
1998 – ורק לזאת לא נשאר; הצגה על אוכל, מבוססת על טקסטים של דליה רביקוביץ', ג'יימס ג'ויס, איבסן, פרוסט, שלום עליכם, אורלי קסטל-בלום ואחרים, תיאטרון הפרינג', תל אביב.
1997 - אורחים לי בחלון; תיאטרון מוזיקלי, אנסמבל שירולי.
1996 - הברווזון המכוער; לפי אנדרסן, עיבוד: שלמה אריאל. תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער.
1996 – נוטות החסד; לפי מחזהו של אייסכילוס, בתיאטרון אוניברסיטת תל אביב, השתתפה בפסטיבל תיאטרון בינלאומי בסלוניקי.
1995- ערב ובוקר; לפי יוסף חיים ברנר, פסטיבל עכו.
1994 – אמפיטריון; לפי פלאוטוס, החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
1993 – Art Art Art; בהשראת ציור של רוי ליכטנשטיין, מופע מיוחד באכסדרה של מוזיאון תל אביב.
1993 – פולחן חורף; לפי דן צלקה, החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
1992 – השתיקה; לפי אינגמר ברגמן, החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
1992 – עיר שדים ומלאכים; מאת אילן שיינפלד, חניתה הפקות.
1991 – דוד ויונתן; לפי הסיפור המקראי, החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
1990 – לילות לבנים; לפי דוסטויבסקי, הצגה אורחת בפסטיבל עכו.
1988 - קטעים; בשיתוף עם מיקה דני ונועה לב. טדי הפקות.
1985 – על מבנה האטום; טדי הפקות, בשיתוף עם מחלקת התיאטרון של סמינר הקיבוצים.
1984- שירי קדיה מולודובסקי; תיאטרון המסכה.
1984 - אגדות המלך שלמה; לפי חיים נחמן ביאליק, בשיתוף עם מיקה דני, נועה לב, עופר שלחין. טדי הפקות.
1983 - ים; מאת: פנינה בסחס ; בשיתוף עם מיקה דני ונועה לב. טדי הפקות
1982 - חיות; מאת: שלמה אריאל, בשיתוף עם מיקה דני, נועה לב, עופר שלחין. טדי הפקות.
1979 - The Water Cycle; The Theater of Light and Shadow, USA.