היא למדה בבית הספר היסודי ארזים בנווה אביבים ובבית הספר התיכון אליאנס ברמת אביב. מאז ומתמיד שאפה להיות במאית. כשהייתה בת ארבע עשרה למדה משחק בתיאטרון ילדים ונוער, ובמהלך שנות התיכון למדה במכינה בסטודיו למשחק ניסן נתיב. בצה"ל שירתה כמדריכת טכניקות ירי בסיירים בחיל השריון.
בשנים 1992–1995 למדה בבית הספר לקולנוע USC בלוס אנג'לס, הנמצא תחת חסותם של סטיבן ספילברג וג'ורג' לוקאס. שפילברג, שנזרק מבית הספר שנים רבות קודם לכן, סיים במחזור שלה וקיבל תעודה. ג'ורג' לוקאס היה המורה שלה לסאונד. היא זכתה במימון לימודים על מלגת הצטיינות, וסיימה ראשונה בכיתתה וברשימת הדיקן. סרטה הקצר, שצולם בישראל, נבחר לייצג את בית הספר USC ברחבי העולם.
בחופשות מהלימודים שבה לישראל ויצרה כתבות לתוכנית "סל בסלון" בערוץ הספורט.
בתום לימודיה ביימה סרט על בתיה ארד, אמו של רון ארד, "פעם אחת חלמתי שאבא חזר הביתה", ובהמשך ביימה סרט לרשת NBC בשם "Hope It Up", שעסק בילדים שהכדורסל מציל אותם מחיים של פשע. במהלך השנתיים הבאות עבדה ברשת הטלוויזיה NBA Entertainment, בה הפיקה וביימה כתבות רבות.
ב-1997 שבה לגור בישראל. היא הנחתה את התוכנית "ראלי דקאר" בערוץ הספורט, ביימה עבור ערוץ 2 את הסרט התיעודי "אני דקל" שסיפר את סיפורו של שחקן עם תסמונת דאון וביימה סרטים וכתבות שונות לערוץ הספורט. היא ביימה שלוש סדרות עלילתיות: "זבנג!" - על פי ספרי הקומיקס של אורי פינק, "טיפול נמרץ" - שהייתה סדרת הדגל של טלעד (22 פרקים), ו"חדר מלחמה" (9 פרקים), על פי תסריט של יאיר לפיד.[1]
בנוסף, ביימה סרטוני פרסומת רבים, לצד סרטים וסדרות תעודה ששודרו בערוץ 10, ערוץ שמונה, רשת ו-yes.
בשנים 1997–1998 כיהנה כראש מחלקת קידום ופיתוח באולפני ג.ג., כולל אחריות מלאה על בניית מכרזים, יזמות של תוכניות שונות ופיתוח תכנים.
בשנת 1999 עמדה בראש ערוץ פנאי ובידור באתר האינטרנט "תפוז". במסגרת זו לקחה חלק בבניית הערוץ, בעריכתו ובעריכת מדור.
בין הקליפים הרבים שביימה: "לא יכול להוריד ממך את העיניים" - הקליפ האחרון של מאיר אריאל, "תרנגול כפרות", הקליפ האחרון שצילם יוסי בנאי, יום לפני פטירתו, "זמן אהבה" של דוד ד'אור ואהוד בנאי ו"לולה" של דודו טסה. בנוסף, ביימה קליפים לרמי קלינשטיין, בהם "שיר חשוף", "הכעס" ו"אלוהי הדברים הקטנים".
בשנים 1997–2009 לימדה משחק מול מצלמה בבית הספר למשחק "בית צבי".
בשנים 2000–2001 לימדה וליוותה את פרויקט הגמר של תלמידי בית הספר לעריכה "Jump Cut".
מאז ועד היום ביימה סרטים וסדרות דוקומנטריים לטלוויזיה, בהם: "אמא יקרה לי", ו"סוף סוף אמא", סדרות דוקומנטריות לערוץ 10 עם מיקי חיימוביץ'; "מלחמות היהודים" עם עופר שלח; "מיניות ספורט" לערוץ שתיים במסגרת פרויקט "זום"; "עוד מעט נהפוך לשיר" תוכנית ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לערוץ 2 עם גולן יוכפז, ו"מודה אני" לערוץ 2, העוסק במוזיקאים שחוזרים בתשובה.
בדצמבר 2012 ביימה את הסרט "ציפי לבני - החלום ושברו" – סרט תיעודי המלווה את ציפי לבני ברגעים אינטימיים לאורך שלוש שנים קריטיות בחייה (2012-2009). מרגע הזכייה ברוב קולות בבחירות, דרך ההתפטרות מהכנסת ועד להתלבטות על צעדיה הבאים, לנוכח הקדמת הבחירות לינואר 2013. בנוסף, יצרה וביימה סדרה תיעודית לyes בשם "שידוך משמים" על שידוכים בחברה החרדית.
אודות עבודות נבחרות
Threesome - סרט קצר אודות שני חברים טובים, שאחד מהם נהרג במלחמה.
Hoop It Up – סרט תיעודי לרשת NBC על סיפורים אישיים של ילדים שהכדורסל מציל אותם מחיים של פשע.
פעם אחת חלמתי שאבא חזר הביתה – הסרט הארוך הראשון שביימה. מספר על בתיה ארד, אמו של רון ארד, שהצטלמה לראשונה באופן אישי בפני כלי התקשורת בסרט זה. הסרט שודר ברשתות טלוויזיה ובסינמטקים ברחבי תבל. הסרט ליווה את מסעותיה של בתיה ארד והוקרן ברחבי העולם.
אני דקל - סרט תיעודי על דקל שיקרצי, שחקן בעל תסמונת דאון. הסרט זכה בפסטיבל סרטים בטורונטו ב-1997.
מיניות ספורט – סרט תיעודי על מיניות בספורט במסגרת פרויקט "זום".
מלחמות היהודים – סדרה תיעודית עם עופר שלח, בה כל פרק עסק בנושא אחר, מימי טרום המדינה ועד לימינו אלה. בין הנושאים בהם עסקה הסדרה: המלחמות בין אצ"ל ללח"י, בין הקיבוצים לעירונים, בין העבודה לליכוד ובין הפועל למכבי.
