איור לפטנט הרוטוסקופ המקורי של מקס פליישר. האנימטור מאייר על גבי יריעה שקופה שמתחתיה מוקרן פריים בודד של סרט.
רוטוסקופינג (מאנגלית: Rotoscoping) היא טכניקת הנפשה שבה אנימטור מאייר פריימי אנימציה מעל קטעים מצולמים (לייב אקשן) על מנת לחקות תנועה מציאותית. במקור היו האנימטורים מאיירים על גבי יריעת זכוכית שעליה היה מוקרן פריים מתוך התנועה המצולמת. ציוד ההקרנה הזה, שהומצא על-ידי האנימטור הפולני-אמריקאי מקס פליישר, כונה "רוטוסקופ", והאנימציה שהופקה ממנו נקראה "רוטוגרף". הטכניקה המקורית הוחלפה במרוצת הזמן על-ידי תוכנות מחשב, אך התהליך עצמו עדיין נקרא בשמו המקורי.
בתעשיית האפקטים החזותיים, הטכניקה מיושמת ליצירת "מסכה" (באנגלית: matte) דיגיטלית סביב אובייקט או שחקן, כך שניתן להפרידם מן הרקע ולשנות אותו.[1][2]מסכים ירוקים או כחולים משמשים לרוב למטרה זו, אך רוטוסקופינג מספקת רמת דיוק גבוהה יותר ולרוב משומשת יחד עם מסכים אלו ואף בלעדיהם.
הטכניקה
אנימציית GIF של סוס דוהר המבוססת על סדרת הצילומים של אדוארד מויברידג' אנימציה נוספת המבוססת על סדרת הצילומים של מויברידג' וחרוטה על 20 דיסקים ממתכת
לרוב נעשה שימוש ברוטוסקופינג ככלי לאפקטים חזותיים בסרטי לייב אקשן. העורך יוצר צללית נעה (שנקראת "מסכה" או "matte" באנגלית) סביב הסובייקט על מנת להפרידו מן הרקע. טכניקות הפרדה כגון המסך הכחול הפכו את תהליך ההפרדה לפשוט ומהיר יותר, אך טכניקת הרוטוסקופינג עדיין משחקת תפקיד גדול בתהליך. עם התפתחות תוכנות העריכה, כלים אוטומטים כגון איכון תנועה (motion tracking) יכולים לזרז את תהליך הרוטוסקופינג.
ניתן גם להשתמש ברוטוסקופינג על מנת ליצור אפקט חזותי המבוסס על המסכה עצמה. שימוש קלאסי ברוטוסקופינג למטרה זו נמצא בשלושת הסרטים המקוריים בסדרת "מלחמת הכוכבים", בהם הטכניקה שומשה ליצירת קו לבן מעל אביזרי השחקנים כדי ליצור חרבות אור זוהרים.
היסטוריה
יצירותיו של פליישר
הטכניקה הומצאה על ידי האנימטור מקס פליישר בשנת 1915 וזכתה לפטנט בשנת 1917.[3][4] פליישר השיק אותה באמצעות סדרת סרטים קצרים בשם Out of the Inkwell ("מחוץ לקסת הדיו") שיצר בין השנים 1918–1927. בזמנו הטכניקה נודעה בשם "תהליך פליישר". הקלטות של דייב פליישר, אחיו של פליישר, היוו את הבסיס המצולם לאיור הדמות הראשית קוקו הליצן בסדרת הסרטים.
אף על פי שרוטוסקופינג הומצא כדרך להפחית את זמן ההנפשה, מדובר בהליך איטי ומסובך לאור הדיוק הנדרש במעקב אחר הסובייקט המצולם. בנוסף, כיוון שבמקור הטכניקה התבססה על הקרנת סרטים על משטח שקוף, עלולות להיווצר סטיות קלות בין הדמות המאוירת לדמות המצולמת, כגון קווי מתאר עקומים ולא עקביים. על מנת למנוע שגיאות אלו, איורי רוטוסקופינג עברו עיבוד נוסף שמתמקד בעקביות וביצירת תנועה חלקה.
פליישר הפסיק להשתמש ברוטוסקופינג כטכניקה השלטת ביצירותיו בשנת 1924, בה דיק היומר התמנה לבמאי אנימציה וניצל את ניסיון האנימציה הרב שצבר בזמן שעבד על סדרת הסרטים הקצרים Mutt and Jeff ("מוט וג'ף"). פליישר חזר להשתמש ברוטוסקופינג בשנות ה-30 על מנת לחקות תנועות ריקוד מורכבות בסרטי פופאיובטי בופ. הדוגמאות הבולטות ביותר לשימוש נקודתי זה הם ריקודים שבוצעו על ידי זמר הג'אז קאב קאלווי והופיעו בסרטי בטי בופ בשנים 1932–1933, בהן הטכניקה שומשה בעיקר כקו מנחה למיקום הדמויות ולתזמונם. [5]
פליישר השתמש בטכניקה מספר פעמים נוספות כדרך לחקות תנועה אנושית ריאליסטית עבור הדמויות הראשיות בסרט "מסעות גוליבר" (1939) וכן הדמויות האנושיות בסרטו האחרון באורך מלא, Mr. Bug Goes to Town (1941). פליישר יישם את הטכניקה באופן היעיל ביותר בסדרת הסרטים הקצרים "סופרמן" משנות הארבעים, בה הצליח לחקות תנועה מציאותית באופן שלא היה ניתן להשיג בטכניקות הנפשה קונבנציונליות.
לאחר פליישר
הפטנט המקורי של פליישר פג ב-1934, מה שאיפשר למפיקים וליוצרים להשתמש בטכניקה באופן חופשי. וולט דיסני והאנימטורים שלו השתמשו בטכניקה כחלק מהסרט "שלגיה ושבעת הגמדים" משנת 1937.[6]
לאון שלזינגר הפקות, שהפיקה את סדרת לוני טונס עבור האחים וורנר, השתמשה מדי פעם ברוטוסקופינג.
דוגמאות לסרטים מודרניים נוספים הכוללים סצנות רוטוסקופינג הן "רוק בחלל" (1981),[1] "על קסמים ועכברים" (1982) מאת דון בלות', סרטי הטלווזיה "What Have We Learned, Charlie Brown?" משנת 1983 ו-"It's Flashbeagle, Charlie Brown" משנת 1984 המבוססים על סדרת הקומיקס פינאטס, "פייבל והחלום האמריקאי" (1986), "העי"ג" (1989), ו"טיטאן" (2000).
בשנת 1994, חברת משחקי הווידאו "Smoking Car Productions" המציאה תהליך רוטוסקופינג דיגיטלי בעת פיתוח משחק ההרפתקאה זוכה הפרסים "The Last Express". התהליך זכה לפטנט בשנת 1997.[12] המשחק עוצב על ידי ג'ורדן מכנר, שהשתמש ברוטוסקופינג במשחקיו הקודמים, "קראקטה" ו"הנסיך הפרסי".
באמצע שנות התשעים, בוב סביסטון (אנ'), אנימטור ומדען מחשב ותיק בחטיבת המדיה של MIT, פיתח תהליך רוטוסקופינג ממוחשב בשם "Interpolated Rotoscoping" (רוטוסקופינג בעזרת אינטרפולציה). את התהליך השיק באמצעות סרט קצר בשם "Snack and Drink" בשנת 1999, שעוקב אחר נער בדרכו לקנות חטיף ושתייה קלה, כאשר כל שוט מאוייר בסגנון אחר.[13] הבמאי ריצ'רד לינקלייטר רכש זיכיון לשימוש בתוכנה של סביסטון, ובעזרתה יצר את הסגנון הייחודי של סרטיון "חיים בהקיץ" (2001) ו"סורק אפלה" (2006). לינקלייטר היה הבמאי הראשון שיצר סרט עלילתי באורך מלא באמצעות רוטוסקופינג דיגיטלי. בנוסף, מספר פרסומות טלוויזיוניות לתאגיד צ'ארלס שוואב האמריקאי ניצלו את הטכניקה של סביסטון בין השנים 2005–2008 תחת הכותרת "Talk to Chuck" (דברו עם צ'אק).
סדרת האנימה The Flowers of Evil" (2013)" וסרט האנימה The Case of Hana & Alice" (2015)" בחרו להשתמש ברוטוסקופינג במקום בטכניקות אנימציה מסורתיות. היצירות, והסרט במיוחד, זכו לציונים גבוהים ותשבחות מקהל המבקרים.[14][15]
סדרת המקור המונפשת הראשונה של פריים וידאו למבוגרים, "בלתי גמור" (2019), הונפשה כולה בעזרת רוטוסקופינג.[16]
"עמוד השדרה של הלילה" (2021), סרט פנטזיה עלילתי באורך מלא, הונפש כולו באמצעות רוטוסקופ. יוצרי הסרט, סטודיו בשם "GORGONAUT", יצרו בעבר סדרת סרטים קצרים בעזרת הטכניקה.[17]
ראו גם
רוטושופ (אנ'), התוכנה המסחרית של סביסטון, בעזרתה ניתן ליצור רוטוסקופינג בעזרת אינטרפולציה
^Pointer, Ray (2016). The Art and Inventions of Max Fleischer: American Animation Pioneer. Mcfarland. ISBN9781476663678. OCLC948547933.
^"Reviving an ancient art" The Times (London), August 5, 2006, FEATURES; The Knowledge; Pg. 10. Weblink, see bottom of page(הקישור אינו פעיל, July 2018)
