PROFILPELAJAR.COM

חיים בהקיץ
Waking Life
	כרזת הסרט
בימוי	ריצ'רד לינקלייטר
הופק בידי	טומי פאלוטה, ג'ונה סמית'
תסריט	ריצ'רד לינקלייטר
עריכה	סנדרה אדיר
שחקנים ראשיים	ויילי ויגינס
מוזיקה	גלובר גיל
צילום	ריצ'רד לינקלייטר, טומי פאלוטה
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Thousand Words
חברה מפיצה	Fox Searchlight Pictures
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	19 באוקטובר 2001
משך הקרנה	99 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה, סרט פנטזיה
הכנסות	$3,176,880
הכנסות באתר מוג'ו	wakinglife
	דף הסרט ב־IMDb

חיים בהקיץ (באנגלית: Waking Life) הוא סרט אנימציה עצמאי אמריקאי שיצא בשנת 2001 בבימויו של ריצ'רד לינקלייטר. הסרט עוסק בטבעם של החלום, התודעה והאקזיסטנציאליזם.

הסרט כולו נעשה בשיטת הרוטוסקופיה - צילום וידאו של התרחשות עם שחקנים חיים, כשלאחריו צוות של אמנים עוברים על כל פריים במחשב ומציירים על הסצנה והדמויות, מוסיפים קווים מסוגננים וצבעים. הסרט מכיל מספר הקבלות לסרט "בטלנים בטקסס" (1991) של לינקלייטר. כמו כן באחת מהסצנות בסרט מופיעים ג'ולי דלפי ואית'ן הוק עם הדמויות של סלין וג'סי מהסרט "לפני הזריחה" גם הוא של לינקלייטר, מה שבסופו של דבר עורר את הרעיון לסרט ההמשך "לפני השקיעה".^[2]

עלילה

בחור עלום שם חי בחלום בו כל חוקיות הנוגעת לחיי היום יום איננה תקפה, פיזיקלית ורעיונית. הוא עובר מסצנה לסצנה ללא היגיון בין המעברים. בכל סצנה מעורבות דמויות נוספות החל מחוקרים מוזרים, אמנים וכלה בלקוחות קבועים של מסעדות וחברים, כשבמהלכן עוסקים בדיונים פילוסופיים כגון מטאפיזיקה, בחירה חופשית, חברה ומשמעות החיים. במשך רובו של הסרט הגיבור מקשיב בשקט, אך מאוחר יותר הוא משתתף בדיונים באופן פעיל ונלהב. ישנן סצנות שאינן אפילו כוללות את נוכחותו של הגיבור, אלא מראות מונולוג של אדם בודד או דיאלוג של צמד על נושאים פילוסופיים מנקודת מבט חסרת גוף. לאורך הדרך הסרט נוגע בנושאים נוספים כגון אקזיסטנציאליזם, אינטרנציונל סיטואציוניסטי (Situationist International), פוליטיקה, פוסט-יומניטי (Posthuman), התאוריה הקולנועית של אנדרה באזאן, וחלימה מודעת. בנוסף יש אזכורים בסרט של דמויות ספרותיות ואינטלקטואליות מפורסמות בשמן, כגון פיליפ ק. דיק. (מאוחר יותר הוציא לינקלייטר סרט בטכניקה זהה לסרט זה - "סורק אפלה", המבוסס על ספר בעל אותו שם של ק. דיק.)

בהדרגה מתחיל הגיבור להבין שהוא חי בחלום נצחי שמדי פעם נשבר בהתעוררויות שווא. עד לרגע זה הוא בעיקר צופה מן הצד על הכל באופן פסיבי, אם כי זה משתנה במהלך שיחה עם אישה שבתחילה חלפה על פניו, אך חזרה בה והחלה לשתף אותו ברעיונותיה היצירתיים. הוא נזכר שמכורח הגילוי שלו חייבת היא איפוא להיות דמות בחלום שלו ואף שואל אותה על כך. בעקבות זאת הוא משוחח בפתיחות רבה יותר עם דמויות החלום שנקרות בדרכו. עם זאת הוא מתחיל לשקוע בייאוש בהיותו לכוד בתוך עולם החלומות הבלתי פוסקים ופתירים.

השיחה האחרונה של הגיבור היא עם דמות שנראית במקצת דומה לו עצמו, אשר פגש אותה בקצרה מוקדם יותר בסרט (הדמות היא הבמאי של הסרט, לינקלייטר). השיחה חושפת את תובנותיה של הדמות; המציאות עשויה להיות רגע יחיד שהאדם מפרש אותה בטעות כזמן (ובכך, חיים), שהחיים כפי שחיים אותם הם השלילה המתמדת של ההזמנה של אלוהים להיות אחד עם היקום. החלומות מציעים לנו הצצה אל הטבע האינסופי של המציאות, ועל מנת להיות חופשיים מההזייה ששמה חיים, האדם רק צריך לקבל את ההזמנה של אלוהים.

בסצנת הסיום של הסרט נראה הגיבור הולך לכיוון דרך פרטית של בית כשפתאום הוא מתחיל לרחף באוויר, שהיא מקבילה לסצנת הפתיחה של הסרט בה נראה ילד קטן צף באוויר בדיוק באותו מקום. שלא כמו הילד שתפס בחוזקה בידית של המכונית, הגיבור נוגע בהיסוס באותה ידית אך הוא מרפה ועולה מעלה מעל הרכב והעצים, מגיע למרחב הכחול האינסופי של השמיים עד שהוא נעלם לגמרי מן העין.

בנוסף, הסרט מציע הצעה שהחיים שלאחר המוות הם חלום אחד ארוך.

ליהוק

ויילי ויגינס מופיע בתפקיד הגיבור.

בסרט יש תפקידים קטנים רבים בהופעות משחק ובהופעות קמע:

ריצ'רד לינקלייטר (הבמאי)
איימון הילי
טימותי לביץ'
אדם גולדברג
ניקי קאט
אלכס ג'ונס
סטיבן סודרברג
אית'ן הוק
ג'ולי דלפי
סטפן פרינס
קאווה זאהדי
אוטו הופמן
אקילו גברוולד
לואיס מ. מאקיי
דייוויד סוסה
רוברט סולומון
קים קריזן

הפקה

כדי להוסיף לסרט את אפקט דמוי החלום, נעשה שימוש בסרט בטכניקת ההנפשה רוטוסקופיה. התחושה של הסרט משתנה ללא הרף, ונעשית זרה יותר ככל שהסרט ממשיך. האנימטורים השתמשו במחשבי אפל מקינטוש off-the-shelf שהם זולים יותר.

הקרנות

הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל סאנדנס בינואר 2001, והסרט יצא לאור במספר מוגבל של בתי קולנוע בארצות הברית ב-19 באוקטובר 2001.

ביקורות

תגובות הביקורות לסרט היו בעיקר חיוביות. על פי Rotten Tomatoes, 80% מהמבקרים נתנו ביקורת חיוביות בהתבסס על 143 ביקורות, ודעת הקונצנסוס היא שהסרט הוא "חוויית מוחין ייחודית".^[3] על פי Metacritic, הסרט קיבל ציון ממוצע של 82/100 בהתבסס על 31 ביקורות.^[4] רוג'ר איברט משיקגו סאן-טיימס העניק לסרט ארבעה כוכבים מתוך ארבעה, כשהוא מתאר את חוויית הסרט כ"מקלחת קרה ומחזקת של הבהרת רעיונות".^[5] מאוחר יותר (ב-2009) כלל איבריט את הסרט ברשימת "הסרטים הגדולים שלו".^[6] ליסה שורצבאום מאנטרטיינמנט ויקלי העניקה לסרט ציון A כשהיא מתארת אותו כ"עבודת אמנות קולנועית שבה צורות ומבנים מנסים לתפוס את ההיגיון הפנימי של נושא החלומות וההליכה לקולנוע".^[7] סטפן הולדן מהניו יורק טיימס כתב על הסרט כי הוא "כה וירבלי זריז וחדשני מבחינה ויזואלית שאתה לא יכול לספוג את זה, אלא אם כן יש לך את כל השכל שלך עליך."^[8] דייב קר גם הוא מהניו יורק טיימס מצא כי הסרט "מקסים, נזיל, מצחיק" והצהיר כי "הסרט אף פעם לא הרגיש כבד מדי או בעל שאפתנות יתרה."^[9]