הפרחים של משפחת הקרניתיים קטנים יחסית והם נוצרים בתפרחת או בתפרחת דמוית פרח (pseudanthia) קיצונית ומסועפת שלעיתים עטופה בעלי חפה ראוותניים. המינים של הסדרה קורנאים משתנים מאוד במבנה הפרח שלהם: עם זאת, לרוב הפרחים קטנים, עם ארבעה עד חמישה עלי גביע מוקטנים בגודלם יוצרים צינור המתמזג עם השחלה. דיסק המייצר צוף נמצא לעיתים קרובות בחלק העליון של השחלה. השחלה תחתית בעלת 1–4 מגורות. באופן כללי, לפרחים יש ארבעה עד חמישה עלי כותרת שאינם מתמזגים, אך הם יכולים גם להיעדר לחלוטין. הפרי הוא בית גלעין.
טקסונומיה
משפחת הקרניתיים הוגדרה לראשונה בשנת 1825 על ידי פרידריך פון ברכטולד (אנ'), אבל הסיסטמטיקה של הקרניתיים הייתה שנויה מאוד במחלוקת, וסוגים רבים נוספו לה והוסרו ממנה עם הזמן. משום כך יש מקורות המונים במשפחה 12 סוגים[1] (חוקר אחד כינה את זה "פח אשפה".[2]) פילוגנטיקה מולקולרית הבהירה את הקשר של כמה סוגים קשורים, ולפחות תשעה סוגים שנכללו בעבר במשפחת הקרניתיים בוטלו לחלוטין מהסדרה קורנאים,[3] אבל ההיקף של הקרניתיים עדיין לא ברור. APG II מגדיר בדרך כלל את הקרניתיים ככוללים את הסוגים Alangium (אנ') וקרנית (אנ'), כמו גם חמישה סוגים המופרדים כעת למשפחה Nyssaceae (אנ'). עם זאת, רבים מהסוגים הללו מתפצלים לפעמים למשפחות משלהם (למשל Alangiaceae (אנ')), והשימוש נותר לא עקבי.[3][4]
Alangium (אנ') – 21 עד 27 המינים נפוצים מאפריקה הטרופית, ברחבי אסיה, ועד לאיים של דרום-מערב האוקיינוס השקט.
החשיבות הכלכלית של משפחת הקרניתיים מתייחסת בעיקר לשימוש שלהם כעצי נוי: מגדלים צמחי קרנית בגלל המראה האטרקטיבי של הפרחים והפירות ובגלל עלוות הסתיו הצבעונית. הם מתרבים בקלות על ידי ייחורים. כמה מיני עץ משמשים גם לייצור רהיטים. את הקרנית הנאכלת (Cornus mas) ניתן למצוא במקומות רבים באירופה וגם בישראל[1] ביערות ובשיחים, זהו צמח פופולרי בעל עלים סגלגלים מבריקים ותפרחות צהובות, המשמש בין השאר לגדר חיה. פירותיו האדומים מוארכים בגודל 15–18 מילימטרים[1] והם אכילים, ובצרפת הם משמשים להכנת משקה אלכוהולי, Vin de cornouille. קרנית מאדימה (אנ') (Cornus sanguinea) – העלווה שלה הופכת לאדום בסתיו - יוצרת פירות שחורים, המופצים על ידי ציפורים; היא גדלה כסבך ביערות דלילים. שמן המתקבל מהפרי משמש בצרפת להכנת סבון.
תיעוד מאובנים
המאובן העתיק ביותר שיכול להיות קשור לקרניתיים הוא Hironoia fusiformis, טקסון נכחד שנאסף ממשקעי חבורת פוטאבה (Futaba Group) בקמיטיקה ביפן. סינפומורפיות (אנ')[א] של פירות המאובן קיימות גם בקרניתיים. גיל המשקעים הוא מקוניאק (אנ') התחתון ועד הסנטון (אנ') התחתון (כ-88 למ"ש). אף על פי שהפסיפס של התכונות ב-Hironoia מונע הקצאה לסוג קיים, הרכב הפרי הסיבי במקום תאי אבן מציב אותו בתוך המשפחות Nyssaceae-Mastixiaceae. קרניתיים אפשריים נוספים ממשקעי קרטיקון כוללים גלעינים הדומים לקרנית ממכלול המזופוסילים[ב] מגיל הסנטון-קמפן של אוסן (Åsen) בנורווגיה. במשקעים מעט צעירים יותר של הקרטיקון העליון (מאסטריכט) תוארו מגרמניה ארבעה סוגים של פירות מאובנים ממשפחת Mastixiaceae (Beckettia, Eomastixia, Mastixicarpum ו-Mastixiopsis).
