קרטוגרפיה של ירושלים היא היצירה, העריכה, העיבוד וההדפסה של מפות העיר ירושלים, מאז העת העתיקה, ימי הביניים והעת החדשה.

• ירושלים היא עיר קדושה לשלוש הדתות המונותאסטיות הגדולות: יהדות, נצרות ואסלאם, על כן היא עוררה עניין רב בקרב בני אומות וקבוצות אתניות רבות ברחבי העולם. כך, נוצרו מפות רבות שלה, בחומרים וסגנונות רבים, מאז ראשית הקרטוגרפיה.
• המפות חוברו מתוך נסיבות שונות של תרבות וידע, ועל פי היכולות הטכניות של הקרטוגרפים בתקופתם.
• המפות שונות באופיין ובתוכנן המהותי; חלק מהן נוצרו על סמך נתונים ממשיים ועובדות (בין שהקרטוגרף חקר בעצמו ובין שהובאו לפניו), וחלקן יצירות אמנות המבטאות את דמיונם, עולם הרעיונות ואמונתם של היוצרים; גם מנעד הסגנונות רחב: חלקן מפות המנגישות תיאור ריאלי (כמידת היכולת הטכנית של המחברים), וחלקן מפות סכמתיות.
• קווי המתאר של ירושלים מופיעים במפות ייחודיות לעיר, או נכללים במפות ארץ ישראל וסביבתה, או מפות העולם.
• המניעים להכנת המפות ולהעסקת הקרטוגרפים היו מגוונים; הן נוצרו בשל חשיבותה הדתית, וכפועל יוצא בשל עניינים מדיניים וצבאיים, ולצדן מחקר היסטורי וגאוגרפי, ולמען צליינות ותיירות בעיר.
• המפות נוצרו בשלל חומרים, בהם: קלף וצבעי טמפרה, אבני פסיפס צבעוניות, נייר, קרטון וצבעי דפוס ואחרים.

בימי הביניים התגברה הכמיהה הדתית לעיר, ובהתאמה הפכה השליטה בה לסמל של יוקרה, בהתמודדות בין הדתות: הנצרות והאסלאם. מצב זה הביא הן ליצירתן של מפות דמיוניות, מפורטות או סכמטיות, שביטאו את הכיסופים הדתיים לשהות בעיר, והן ליצירתן של מפות שחתרו לתיאור ריאלי של העיר וסביבתה, והועמדו לרשותם של אנשי הצבא והמדינאים, ולתיאור ההיסטוריה של הקרבות לאחריהם לשם תהילתם של הלוחמים.

מפת מידבא היא מפעל קרטוגרפי מרשים שנערך בראשית התקופה, על גבי רצפת פסיפס בכנסייה בעיר מידבא, בין המאה ה-6 לבין המאה ה-8 (על פי השערות החוקרים). במפת ירושלים שנכללה בה, מתוארים תוואיה העיקריים בצירי הדקומנוס שנבנה בנחל צולב (עליו נבנו אחר כך, רחוב דוד ורחוב השלשלת) והקארדו, שנבנו בתקופה הרומית, וטופחו בתקופה הביזנטית.

• 
  מפה של ירושלים שהופקה על ידי אדומנן מאיאונה (Adamnán of Iona) על סמך תיאוריו של הצליין ארקולף, 680
• 
  מפת ירושלים ("מפת האג") בכתב יד מאויר הכולל תיאור קרב פרשים בין צלבנים לבין ממלוכים, 1200
• 
  קטע ממפת ירושלים בספרו של מתיו פריז, 'כרוניקה מאיורה' (אנ') (סביבות 1250)

הקרטוגרפיה בעת החדשה אימצה תמורות רבות ומהירות: התפתחות הטכנולוגיה של השרטוט והציור והמצאת חומרים חדשים: נייר וקרטון משופרים ולצדם צבעים עמידים וחדשים; התמורות ביכולות התעבורה והתחבורה הביאו לגילוים גאוגרפים חדשים ומפורטים ברחבי העולם ולצורות תיאור חדשות ומשופרות שלהם על ידי הקרטוגרפים, וההשפעה הייתה הדדית; ככל שהמפות היו מפורטות ונגישות, כך גם השתמשו בהן ובאופן יעיל, חוקרים, כובשי ארצות ומתיישבים.

• הרטמן שדל (Hartmann Schedel) הוציא לאור את מפתו בספרו "כרוניקה של העולם מאת שדל" שראה אור בנירנברג בשנת 1493, כאשר ירושלים הייתה בשלטון ממלוכי.

• בתחילת התקופה העות'מאנית, בשנת 1581, ראתה אור מפת העולם שחיבר הכומר היינריך בונטינג, וביטא בה את האמונה הקדומה, שירושלים היא מרכז העולם.

• נזיר איטלקי חיבר בשלהי המאה ה-16, את המפה ג'רוזלמה, כנראה על סמך הכרות ממשית עם העיר.

• ז'אן-בטיסט נולין חיבר את מפת נולין בצרפת בשנת 1700.

• דה פייר הכין את מפת דה פייר בווינה, בשנת 1728.

• פרנץ וילהלם זיבר הוציא לאור את מפתו (בספר: Reise von Cairo nach Jerusalem בפראג ובלייפציג) בשנת 1823.

• צ'ארלס ויליאם מרדית ון דה ולדה יצר מפה של ירושלים, שראתה אור (בספרו של טיטוס טובלר) בשנת 1858.

• סטפן אילש חיבר את המפה ירושלים ממעוף הציפור, בין שנת 1872 לבין שנת 1879.

• 
  ג'ורג' בראון, מפת ירושלים, 1572
• 
  מפת העולם של היינריך בונטינג, 1581
• 
  מפת ירושלים של יאן וילנברג (Jan Willenberg)‏, 1608
• 
  ירושלים ופרבריה, כפי שהיתה בזמנו של ישו. מאת ואן אדריכם, 1584, הודפסה בשנת 1590
• 
  מפת ירושלים בספרו של ברנרדינו אמיקו, 1620
• 
  מפת "ירושלים החדשה וסביבותיה" בספרו של פרנציסקוס קוארסמיוס, 1639
• 
  מפת ירושלים, הודפסה בשנת 1663
• 
  מפה סכמטית של רחובות ירושלים, 1650
• 
  אטיין גרוויאֶה (Etienne Gravier d’Ortières), מפת ירושלים, המאה ה-17
• 
  מפת ירושלים בספרו של ז'אן דובדאן, 1666
• 
  מפת ירושלים הכוללת טופוגרפיה ותוואי הרחובות, 1730
• 
  מפת ירושלים של טִימוֹתֶה גַבָּשווילי (אנ'), מציגה דימויים אופייניים וסמליים של המבנים והנוף של העיר
• 
  מפה דימיונית בעברית - ירושלים (ושאר ארבעת ערי הקודש) - של אלמוני, המאה ה-19
• 
  מפת פרדריק קתרווד (Frederick Catherwood), 1835
• 
  מפה ריאלית של היינריך קיפרט (Heinrich Kiepert),‏ 1845
• 
  מפת ירושלים וסביבותיה של ון דה ולדה, 1858
• 
  צ'ארלס וילסון, מפת ירושלים (צפון), 1865
• 
  צ'ארלס וילסון, מפת ירושלים (דרום), 1865

מפת ירושלים עם פירוט האתרים בעיר כפי שהופיעה במפת האימפריה העות'מאנית של הרמן מול (אנ') משנת 1752
המפה מבוססת על ציור ירושלים של ההולנדי קורנליס דה ברוין מ-1681

• מפות ירושלים

• אריאל תשבי ואחרים (עורכים), ארץ ישראל במפות : ממידבא ועד הלוויין, ירושלים, מוזאון ישראל, 2001.
• ריכב רובין ומוטי יאיר, ‏מפותיו של סטפן אילש – כרטוגרף ירושלמי מן המאה הי"ט, קתדרה 36, יוני 1985, עמ' 72-63
• ריכב רובין, ‏מפת ירושלים מאת אנטוניו דה-אנג'ליס – מפת-אם ומפות שנגזרו ממנה, קתדרה 52, יולי 1989, עמ' 111-100
  • ריכב רובין ומילכה לוי, ‏נספח: המקרא למפת דה-אנג'ליס, קתדרה 52, יולי 1989, עמ' 119-112
• ריכב רובין, ‏מן המפה המצוירת אל המפה המדעית – פרק בהתפתחות הכרטוגרפיה של ירושלים, קתדרה 75, אפריל 1995, עמ' 68-55
• ריכב רובין ומילכה לוי, מקורותיהן של מפות ירושלים הצלבניות : למסורת המיפוי הקדומה של ארץ-ישראל, ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כח . ירושלים (תשסח) 255-269
• ריכב רובין, מפות עתיקות של ירושלים כמקורות גאוגרפיים היסטוריים

• מפות ירושלים, באתר הספרייה הלאומית
• מפת ירושלים, כריסטיאן קראוק ואן אדריכם, 1584, משאב הוראה מתוך אתר החינוך של הספרייה הלאומית
• מידע על קרטוגרפיה של ירושלים בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד כהן, איך נראתה ירושלים לפני 1967? הצצה במפות משני עברי הגבול, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 24.05.2017
• מפת שדל משנת 1493, המתארת את חורבן בית המקדש כפי שמשתקף בעיני מאמינים נוצרים, באתר הספרייה הלאומית, אוגוסט 2017
• שלוש מפות של ירושלים, סרטון באתר החינוך של הספרייה הלאומית
• מפות ישנות של ירושלים, באתר ויקישיתוף
• איילת רובין, מפות ירושלים מתחילת המאה העשרים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, פברואר 2022