PROFILPELAJAR.COM

קרב קרטיה
	מלחמה: המלחמה הפונית השנייה
תאריך	206 לפנה"ס
קרב לפני	קרב איליפה (קרב יבשתי)
מקום	מצר גיברלטר
קואורדינטות	36°09′37″N 5°24′54″W / 36.1603305556°N 5.41505833333°W
תוצאה	ניצחון רומי
הצדדים הלוחמים
רומא	קרתגו
מפקדים
גאיוס לייליוס	אדרבעל
כוחות
חמש-חתרית אחת, 7 תלת-חתריות	חמש-חתרית אחת, שמונה תלת-חתריות

קרב קַרְטֵיָה (בלטינית: Carteia; ביוונית: Καρτηίᾳ) היה התנגשות ימית יוצאת דופן שהתרחשה במצר גיברלטר ב-206 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפונית השנייה, בין אוניות מלחמה רומיות וקרתגיות. קַרְטֵיָה (אנ') הייתה עיר קרתגית ולימים רומית בדרום ספרד, על חופו של מפרץ גיברלטר, מערבית לצוק גיברלטר ומזרחה מגאדס (Gades).^[1] בהתנגשות השתתפו שמונה אוניות מלחמה רומיות בפיקוד גאיוס לֵייליוּס (אנ') ותשע אוניות מלחמה קרתגיות בפיקוד אדרבעל. הקרב הסתיים בניצחון רומי. ייחודו של הקרב בכך שנערך בלא סדר קרבי, כי אוניות שני הצדדים נאלצו להיאבק בזרם החזק של המצר תוך כדי הלחימה ביניהן.

הרקע לקרב

בשלהי שנת 206 לפנה"ס, לאחר מפלת הצבא הקרתגי בקרב איליפה שבהיספניה, המשיכו הרומאים בפיקודו של סקיפיו להשתלט על חצי האי האיברי ולכפות את מרותם על השבטים המקומיים, בין בכוח בין בהסכמה. איליטוּרגיה (Illiturgia) נכבשה, קַסטוּלוֹ (Castulo) הוסגרה על ידי בוגדים מבית, ואַסטַפָּה (Astapa) הוכנעה בחרב. תושבי גאדס, שבה חנה חיל מצב קרתגי, עמדו להסגיר את העיר לידי הרומאים, אך דבר הקשר נחשף. מאגו ברקה, מפקד חילות הקרתגים, אסר את המורדים ומסר אותם לידי אדרבעל, כדי שיעבירם לקרתגו למשפט.^[2]^[3]

הלחימה ותוצאותיה

הקושרים הועלו על חמש-חתרית קרתגית שלוותה על ידי שמונה תלת-חתריות בפיקודו של אדרבעל. אדרבעל הוציא לים תחילה את החמש-חתרית, משום שהייתה כבדה ואיטית מהתלת-חתריות, ושט עם שאר האוניות מרחק לא רב אחריה. לייליוס יצא מקַרְטֵיָה, הוא עצמו בחמש-חתרית ועימו עוד שבע תלת-חתריות, כדי ללכוד את החמש-חתרית הקרתגית, וכך אירע ששני הצדדים נפגשו באמצע המצר. ליוויוס מספר, כי בשל הזרם המהיר במצר לא יכלה החמש-חתרית הקרתגית להסתובב ולהפנות את חרטומה אל ספינות האויב המתקרבות. אדרבעל היסס אם לחוש לעזרתה של החמש-חתרית או להסתער על אוניות האויבים, ועוד הוא מתלבט התקרבו אוניותיו של לייליוס והתלקחה הלחימה. בשל השטף המהיר של הזרם לא יכלו שני הצדדים לשלוט באוניותיהם, והלחימה לא הייתה כבקרב ימי סדור אלא בערבוביה ועל פי יד המקרה. הספינות הוטחו זו בזו, אונייה רודפת שנלכדה בזרם סבה פתאום לאחור כאילו הייתה במנוסה, ואונייה שהסתערה כדי לנגח הוסטה לפתע הצדה ונוגחה בעצמה. הקרב הוכרע בסופו של דבר על ידי החמש-חתרית הרומית, שיתרונה היה בכובדה ובהילוכה האיטי, ועל כן לא נכנעה בקלות לזרם החזק. היא ניגחה וטיבעה שתי תלת-חתריות קרתגיות, שברה בחרטומה את משוטי צד אחד של תלת-חתרית אחרת, ועמדה להתנפל על שאר האוניות אלמלא החליט אדרבעל לנתק מגע ולהימלט מזירת הקרב אל אפריקה ואיתו ארבע מאוניותיו הנותרות.^[4]

לתוצאות הקרב לא הייתה כל השפעה על המערכה ביבשה, אך מתיאורו של ליוויוס ניתן ללמוד על ההבדלים בין התלת-חתריות לחמש-חתריות: הקווינקוורמות היו איטיות מטרירמות; הן היטיבו מהן להישמע להגה בשל כובדן הרב; הן לא הוסטו בקלות מנתיבן על ידי זרמים חזקים המשנים את כיוונם.^[5]

לקריאה נוספת

Cambridge Ancient History, Vol. VIII. Edited by S.A. Cook et al. Cambridge University Press, 1954. Pp. 89-91..
Livius. Translated by F.G. Moore. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1919-1959. (Volume 8, Books 28-30)
Morrison, J.S., Greek and Roman Oared Warships, 399-30 B.C.. Oxford, Oxbow Books. 1996.
Oxford Classical Dictionary, edited by Simon Hornblower and Antony Spawforth. 3rd edition, revised. Oxford University Press, 2003. s.v. "Carteia", p. 294-295.