קרב לה קאטו התחולל ב-26 באוגוסט 1914, לאחר נסיגת הבריטים והצרפתים מקרב מונס וכחלק מהנסיגה הגדולה למארן.
רקע
ב-25 באוגוסט בלילה דחקו כוחותיו של אלכסנדר פון קלוק הגרמני את הגיס הבריטי השני בפיקודו של גנרל הוראס סמית'-דוריאן סמוך ללה קאטו. הגיס השני התנתק מכוחותיו של דאגלס הייג, שכללו שלוש דיוויזיות וכוח פרשים קטן והיו במרחק שמונה ק"מ מזרחה. הגיס נקלע למצב בו גם נסיגה הייתה בהכרח חושפת אותו למתקפה גרמנית, ועל כן החליט סמית'-דוריאן לתקוף למחרת בבוקר, על אף עייפות החיילים לאחר כמה ימי לחימה בנסיגה, ובניגוד לדעת מפקדו, ג'ון פרנץ', שביקש לשמור על הצבא בכל מחיר מפני שחשש מפני "סדאן שנייה".
לרשות הגרמנים עמדו שלוש דיוויזיות שיכלו להשתתף בתקיפה באותו יום. הגיס המזרחי בפיקודו של פון קלוק היה רחוק מדי ושני גייסות ניסו לאגף את הבריטים ממערב. תנועה זו נעצרה על ידי הארמייה הצרפתית השישית בפיקודו של מונורי.
מהלך הקרב
ב-26 באוגוסט עם שחר החלה הארטילריה הגרמנית בהרעשת הקו הבריטי שהתפרס לאורך שמונה ק"מ. בניגוד לקרב מונס שבו התנהלו חילופי האש העיקריים באש רובים, כאן הוכיחה התותחים את יעילותם של ירי מהיר ושל פגזי רסס על כוחות חי"ר. בעוד הבריטים פרסו את תותחיהם במרחק 50–200 מטרים מאחורי קווי החי"ר והיו חשופים לעין הגרמנים, התותחים הגרמנים ירו אש תלולת מסלול ממקום שנסתר מעין הבריטים.
לאחר אבדות כבדות, החלו להתפורר אגפי הבריטים בשעות הצהריים והחי"ר הגרמני החל בהתקדמות. הבריטים ניסו לבלום אותם בעיקר באש רובים מתוך תעלות רדודות שנחפרו בחיפזון, טקטיקה שהאטה את הגרמנים עד שדוריאן הצליח לנהל נסיגה מסודרת כשעל אגפו השמאלי מגן כוח פרשים צרפתי, ואגפו השני חשוף.
בלילה נסוגו כוחות הבריטים והצרפתים לסן-קנטן לאחר ש-7812 בריטים נפגעו, כולל 2,600 שבויים. כמו כן, הם השאירו מאחור 38 תותחים, לאחר שהתותחנים פירקו מרובם את הסדנים והכוונות.
לאחר הקרב
מטרת הבריטים הייתה לאפשר נסיגה מסודרת של חיל המשלוח ולעכב ככל הניתן את הגרמנים בתנועתם מערבה. מטרה זו הושגה למשך חמישה ימים, לאחר שקרב לה קאטו אילץ את הגרמנים להתארגן מחדש.
מאוחר יותר, ספג דוריאן ביקורת ממפקדו ג'ון פרנץ' שפקד עליו לסגת ולא להתעכב בלה קאטו.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
