בשנת 1995, נקאמורה זכה במדליית זהב באוניברסיאדה שנערכה בפוקואוקה, עיר הולדתו. באותה השנה הספיק גם לזכות במדליית זהב באליפות אסיה שנערכה בניו דלהי. בשנת 1996 הוא זכה לראשונה באליפות יפן (All Japan Judo Championships) לאחר שניצח בגמר את טקהיסה איווקאווה. עוד באותה השנה זכה בטורניר פריז היוקרתי כאשר ניצח בגמר את כריסטוף גגליאנו הצרפתי.
הוא נבחר לייצג את יפן באולימפיאדת אטלנטה 1996 וזכה במדליית הזהב בקטגוריית המשקל עד 71 ק"ג. בקרב הראשון הוא ניצח את תומאס שלייכר האוסטרי, בשמינית הגמר הוא ניצח את עבדל חאקים הרקט האלג'יראי וברבע הגמר ניצח את מרטין שמיט הגרמני. בחצי הגמר נקאמורה ניצח את קליוני בולדבטר המונגולי ובגמר גבר על קוואק דה-סונג הדרום-קוריאני בהחלטת שופטים לאחר שהקרב נגמר ללא הכרעה.
לאחר אטלנטה 1996, נקאמורה זכה במספר טורנירים נוספים. באליפות העולם בשנת 1997 שנערכה בפריז הוא זכה במדליית הזהב לאחר שניצח בגמר את כריסטוף גגליאנו הצרפתי בזכות איפון.[2] בשנים 1998–2000 נקאמורה זכה שלוש פעמים ברציפות באליפות יפן. בשנים שלאחר מכן הצליח פחות כאשר כשל לעבור את הסיבוב השלישי באליפות העולם בשנת 1999 והודח בשלב רבע הגמר באולימפיאדת סידני 2000. באליפות העולם בשנת 2001 סיים במקום החמישי לאחר שהפסיד בשלב חצי הגמר ובקרב על מדליית הארד. בשנת 2002 נקאמורה זכה בפעם החמישית באליפות יפן ושנה לאחר מכן זכה בטורנירי טוקיו ופריז היוקרתיים. בשנת 2003 נקאמורה פרש מג'ודו תחרותי ולאחר מכן אימן בין היתר את נבחרות הנוער והבוגרים של יפן בג'ודו.
