|
|
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מ פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
|
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
קיודו
弓道
![]() |
|
ארץ מקור |
יפן יפן |
|---|
|
מייסד |
הונדה טושיזאנה |
|---|
|
התפתחה מ |
קיו ג'וטסו |
|---|
קיוּדוֹ (ביפנית: 弓道, ברומאג'י: kyūdō - "קיוּ" - קשת, "דוֹ" - דרך) היא אמנות קליעה בחץ וקשת יפנית, אחת מאמנויות הלחימה היפניות המודרניות (גנדאי בודו). בקיודו המתאמן לרוב שואף להגיע להתפתחות רוחנית תוך כדי אימון בקשת, כאשר האימון מתמקד בתהליך נכון ומאוזן של ירייה, ולא בפגיעה במטרה.
קיודו צמח מתוך "קיוּ ג'וּטסוּ" (Kyūjutsu) אמנות הלחימה בקשת המסורתית, והחל להחליפה לאחר התחלת השימוש בנשק חם ביפן במאה ה-16. היום כחצי מיליון בני אדם מתאמנים בקיודו[דרוש מקור].
צורת האימון
בקיודו קיימות אסכולות וסגנונות אימון רבות, וצורת האימון יכולה להיות שונה גם בין דוג'ו לדוג'ו. בדרך כלל האימון מתחיל בישיבת סֶיזָה, ישיבה יפנית מסורתית, לרוב מלווה במדיטצית מוֹקוּסוֹ. באסכולות מסוימות, לאחר הסזה מבצע המתאמן מספר תנועות ירייה ללא החץ, כדי להגמיש את השרירים ולבדוק את תקינות הקשת. לאחר מכן, הוא יורה במטרת קש מיוחדת, הנקראת מַקִיוַארַה, אשר מוצבת במרחק של כ-2 מטר (אורך הקשת המשוחררת) מהיורה.
לאחר יריות החימום, המתאמן יכול לעבור לירי במטרה הנקראת מַטוֹ. קוטרה של מטו הוא כ-36 סנטימטר, והיא ממוקמת במרחק 28 מטר מהיורה. מרחק זה יכול להתקצר בחצי או ברבע בהתאם לרמה של המתאמן. בדרך כלל המתאמן יבצע שתי יריות בישיבה לפני שיעבור לירי בעמידה.
הקשת וציוד נוסף
הקשת היפנית, יוּמִי, ארוכה מהיורה, אורכה מעל שני מטרים ויכול להגיע אף לשני מטרים וחצי. מסורתית, יומי עשויה במבוק, עץ ועור, אך מתאמנים רבים, במיוחד מתאמנים מתחילים, משתמשים בקשתות העשויים חומרים סינתטיים, היות שקשת במבוק יקרה יותר ורגישה לתנאי מזג אוויר קיצונים. אורך היוּמִי תלוי באורך הדריכה של המתאמן, המושפע מגובהו.
החץ היפני עשוי במבוק ומעוטר בנוצות. בעבר, נהגו להשתמש בנוצות עיט ונץ; היום החצים מעוטרים בנוצות תרנגולי הודו וברבורים. מבדילים בין שני מיני חצים: הָאיָה, חצי זכר, המסתובבים בכיוון השעון במעופם, ואוֹטוֹיַה, חצי נקבה המסתובבים נגד כיוון השעון.
מתאמן בקיודו לובש כפפת עור על יד ימין, הנקראת יוּגַקֵה. לכפפה זו בדרך-כלל שלוש או ארבע אצבעות בהתאם למשקל הדריכה של הקשת – לרוב משתמשים בכפפת שלוש אצבעות עם קשתות עם משקל דריכה עד 20 קילוגרם ובכפפת 4 אצבעות לקשתות עם משקל דריכה של יותר מ-20 קילוגרם. קיימים סוגים נפוצים פחות של הכפפה בעלי אצבע אחת, לשימוש מתאמנים מתחילים, וחמש אצבעות.
דרגות
בקיודו משתמשים בדרגות קיוּ, דרגות מתחילים, ודַאן, דרגות מתקדמים, בדומה לאמנויות לחימה יפניות אחרות. הארגון הכלל-יפני לקיודו בוחן לדרגות קיו 3 עד קיו 1 ולדרגות דאן 1 עד דאן 9. בניגוד לשאר אמנויות לחימה, בקיודו לא משתמשים בחגורות צבעוניות לציון דרגה.
בנוסף לדרגות קיו ודאן, בקיודו קיימות דרגות הוראה:
- רֵנשִי – לקבלת דרגה זו, חייב המתאמן להיות בדרגת דאן 5 ומעלה ולהיות בעל אופי חזק ויכולות הוראה. זוהי הדרגה המרבית אליה ניתן להיבחן מחוץ ליפן.
- קיוֹשִי – דרגה מתקדמת יותר, המחייבת דאן 6, יכולות הוראה ומנהיגות, וכמות שנים מסוימת בדרגת רנשי.
- הָאנשִי – הדרגה העליונה, המחייבת דאן 8, התנהגות ברמה הגבוהה ביותר ושליטה מלאה ומושלמת באמנות הקיודו, ותרומה משמעותית לאמנות.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
