קטי אנטוניוס ניהלה סלון חברתי והייתה למארחת ידועה בחוגים הבריטיים והערביים בירושלים. היא תוארה כאישה יפה, חכמה, שנונה, מלאת קסם והומור, הלבושה במיטב האופנה[3]. בביתה התקיימו במשך שנים רבות מסיבות, שהיו גם זירה לפעילות מדינית והסברתית פרו-ערבית ואנטי-ציונית[4]. נישואיה לא היו מוצלחים ביותר, ולאחר שבעלה איבד את מקור פרנסתו וחלה, היא התגרשה ממנו, כשבוע או שבועיים לפני פטירתו ב-1942[5][6]. היא המשיכה להתגורר בבית לאחר מותו של ג'ורג' אנטוניוס, לארח בו מסיבות חברתיות. מפקד הכוחות הבריטיים בארץ ישראל הגנרל אוולין יו בארקר הגיע לירושלים ב-1946 ללא אשתו ובנו. הוא ואנטוניוס ניהלו רומן ואף סיפר לה מידע חשאי.[7] בארקר כתב לה כ-100 מכתבי אהבה שהועברו על ידי נהגו האישי.[8]
חבר הפרלמנט הבריטי אוהד הציונותריצ'רד קרוסמן, שהיה חבר בוועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל ב-1946, זכה להתארח בסלונה של אנטוניוס ותיאר את רשמיו: ”מלבושי ערב, אוכל ומשקה מסוריה, וריקודים על רצפת השיש. קל לראות מדוע מעדיפים הבריטים את החברה הגבוהה הערבית על פני היהודים. לשכבת האינטליגנציה הערבית תרבות צרפתית - משעשעת, מיושבת, טראגית ועליזה. לעומתם היהודים נראים מתוחים, בורגנים, מרכז-אירופאיים.”[9]
בפברואר 1948 עזבה אנטוניוס את ביתה בשייח' ג'ראח לאחר שבית סמוך הותקף בפעולה של ההגנה[10]. במהלך מלחמת העצמאות היא שהתה בביירות שם ניסתה, ללא הצלחה, לחדש את פעילות ה"סלון" החברתי והמדיני שלה. היא עקרה למצרים וגם שם ניסתה, לשווא, לעורר עניין בחוגי החברה הגבוהה בבעיית הפליטים הפלסטינים. היא שבה למזרח ירושלים הירדנית[11][12], התפייסה עם המלך עבדאללה (שעד אז הסתייג ממנה משום תמיכתה הנלהבת במופתי חוסייני), וחידשה את פעילותה החברתית והמדינית.
אנטוניוס ייסדה וניהלה בשנות ה-50 בעיר העתיקהבית יתומים בשם דאר אל-אוולאד ("בית הילדים") ונהגה להזמין למסיבותיה נערים מבית היתומים[13]. במהלך שנות ה-60 היא נהגה לבקר כמה פעמים בשנה בשכונת מעאדי שבדרום קהיר, שם שהתה בבית שירשה מהוריה[14].
אנטוניוס נהגה לספר כי בין חבריה בירושלים בתקופה שטרם הקמת מדינת ישראל נמנו יהודים, אך באירועיה החברתיים הנוצצים לא נכללו יהודים על פי רוב, והיא ניהלה מאבק הסברתי נגד הציונות והיישוב היהודי. כאשר העיתונאי וינסנט שיאן נשלח על ידי מאיר וייסגל לבקר בארץ ישראל בשנת 1929 ולכתוב על רשמיו הוא פגש את אנטוניוס והיא שכנעה אותו לתמוך בעניין הערבי ולהתנגד לציונות[15]. היא גם הביעה התנגדות לחוסיין, מלך ירדן בגלל יחסו לפלסטינים[13].
לקטי וג'ורג' אנטוניוס הייתה בת יחידה, סוראיה אנטוניוס, עיתונאית, פעילה פמיניסטית, עורכת, מפיקה וסופרת פלסטינית בשפה האנגלית, שחיה בלבנון. היא ניהלה, בין השאר, את האגודה "5 ביוני" ואת "פורום המזרח התיכון".
^בניר חסון, הזמן הוורוד של מלון שפרד בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2009 כתוב שהיא לא שבה לבית בשייח ג'ראח, אבל במעריב כתוב שהיא שבה לבית. בספר "ירושלים, ירושלים" בעמוד 110 כתוב שהיא שבה לבית רק פעם אחת בחייה בעת הפוגה קצרה בקרבות, אבל הוא היה אז נטול חלונות ודלתות, גגו היה מחורר, ורצפתו הייתה מפוחמת ומכוסה כתמי דם וצואה.
