קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי (בצרפתית: Construction Mecanique de Normandie) הן מספנות הפועלות בשרבורג שבצרפת. המספנות נוסדו בידי פליקס אמיו בשנת 1945, ונודעו כיצרניות של ספינות סער לחיל הים הישראלי. מאז הקמתן יצרו המספנות יותר מ-350 ספינות. משנת 2007 הן בבעלות חברת Abu Dhabi MAR שבשליטת אמירות אבו דאבי.
חיל הים הישראלי החליט לשפר את כוח הלחימה ויזם את תוכנית ספינות הסער (בצרפתית נקראה הסדרה La Combattante). מימוש התוכנית החל במספנות אחים לורסן בעיר ברמן שבגרמניה. הפרויקט הופסק בעקבות לחץ ערבי, ולאחר משא ומתן הובטח מימון לבנית הספינות במקום אחר. את המשך בניית הספינות העבירה ישראל למספנות קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי של פליקס אמיו.
אמיו, שחיבתו לטכנולוגיה ולחידושים הייתה חזקה, שמח מאוד להזדמנות לייצר ספינות לחימה מהירות. הוא מסר שיוכל לקבל את התכנון אך הבנייה תעלה קצת יותר כי למספנת שרבורג אין ניסיון קודם בעבודת ברזל בעובי דק כפי שנדרש. חוזה הבנייה נחתם ביולי 1965, משלחת ישראלית הגיעה לשרבורג והבנייה החלה. הפעילות נעשתה בדיסקרטיות הראויה לפרויקט ביטחוני בכלל והניסיון שנלמד מהלחץ הערבי בגרמניה. הספינות הוגדרו כספינות סיור מהירות שיימסרו ללא מערכות החימוש, שתוכננו להיות מורכבות בישראל.
אמיו היה מוכן לשתף פעולה ולהדריך בעלי מקצוע ממספנות ישראל. אך כאשר אלה בוששו לבוא ראה הזדמנות והציע לבנות את שש הספינות הנוספות בשרבורג וזאת בהנחה של 10% במחיר והגדלת קצב ההספקה לספינה אחת כל חודשיים. ההצעה קסמה לחיל הים וב-14 במרץ 1966 הורחבה ההזמנה לשש ספינות נוספות. הללו יקראו דגם סער 3.
ב-21 אפריל 1967 הושקה הספינה הראשונה אח"י מבטח. בזירה המדינית השתנו התנאים. הנשיא דה גול שאף הוביל את צרפת למעמד של מעצמה ושיקולים כלכליים גרמו להעדפת הערבים. ב-3 ביוני 1967 הכריז על האמברגו הצרפתי על ישראל במסגרתו נמנע מישראל לקבל ציוד צבאי שהוזמן בחוזים עם התעשייה הצרפתית אפילו שתמורתו כבר שולמה.
אמיו היה נותן העבודה השני בגודלו בשרבורג. בניית הספינות לישראל הייתה העבודה העיקרית שהוזמנה באותה עת. הפסקת הבנייה הייתה גורמת אסון כלכלי לעיר שרבורג, שמרבית אוכלוסייתה תמכה במפלגת השלטון - המפלגה הגוליסטית. אנשי העיר הצליחו להעביר דרך מרכז המפלגה בפריז הגדרה שהספינות אינן בגדר אמצעי לחימה ובנייתן נמשכה כולל העברתן לישראל. כך עד הספינה השישית, והנה ב-3 בינואר, לאחר תלונה של ממשלת לבנון על מבצע תשורה - פעולת צה"ל בשדה התעופה הבינלאומי ביירות, הכריז דה גול על הכללת הספינות בשרבורג באמברגו.
אנשי שרבורג שכנעו את ישראל להמשיך בבנייה. התשלומים בחוזה נקבעו לפי קיום אבני דרך, כך שכשליש מהתמורה ישולם ביציאת הספינה לדרכה. אמיו הגיע לפגישה עם דה גול כדי לשחרר את הספינות ונענה בשלילה. דה גול פרש מהנשיאות. ז'ורז' פומפידו שבא אחריו לא הסיר את האמברגו. הספינות לא יצאו והתשלום לא הגיע ואמיו הוציא מכיסו הפרטי את התשלומים לעובדי המספנה. מצבו הכספי של אמיו הלך ונחלש.
האלוף מרדכי לימון יזם את מילוט הספינות על ידי מכירה כביכול לצד שלישי. אמיו שיתף פעולה בחפץ לב - גם יעמוד בחוזה שחתם עם הישראלים וגם יקבל את כספו. המהלך כולו נעשה בצורה מושכלת. מיד לאחר היציאה ב-25 בדצמבר בשעה 02:30 בלילה קיבל אמיו שני צ'קים בנקאיים בסך כולל המתקרב ל-5 מיליון דולר אמריקני, התמורה המגיעה בעד בניית הספינות פחות חלקו בעמלת התיווך ששולמה לצד השלישי. אמיו יצא ברכבו לשווייץ והפקיד את הצ'קים בחשבונו.
בחקירה שנפתחה לאחר המילוט הוצגו כל החוזים שנחתמו והאישורים שהתקבלו, ולא הייתה שום טענה נגד אמיו או המספנות. באוקטובר 1973 נוכח אמיו בהצלחת הספנות שבנה בקרבות הטילים של מלחמת יום הכיפורים.
המשך פעילות
ב-21 בדצמבר 1974 נפטר פליקס אמיו בפריז. בתו מארי קריסטין ניהלה את המספנה כשנה ומכרה אותה.
ספינה דגם "קומבטנט 3" שנבנתה בשרבורג עבור הצי היווני
הפרסום הרב הביא לקוחות נוספים. מספנות שרבורג שיתפו פעולה עם חברות אחרות ומכרו 129 ספינות מדגמי קומבטנט לציים שונים.
בשנת 1992 רכש איסקנדר ספה את המספנות, ובשנת 2007 הן נמכרו לחברת Abu Dhabi MAR. במספנות מועסקים כ-400 עובדים. למספנות יכולות לבנות ספינות שאורכן עד 70 מטר.
,_%C3%A0_Cherbourg-Octeville.jpg)
