ב-1274 הפכה הקונטה לטריטוריה של האפיפיור. האזור נקרא על שם בירתה לשעבר, ונסק (Venasque), ובשנת 1320 הבירה הוחלפה על ידי קרפנטרס.
ב-1348 אביניון נמכרה לאפיפיור על ידי ג'ואנה הראשונה, מלכת נאפולי ורוזנת פרובנס[2] לאחר מכן חוברו שני המחוזות ויצרו מובלעת אפיפיורית מאוחדת מבחינה גאוגרפית, אף ששמרו על זהות פוליטית נפרדת.
תושבי המובלעת לא שילמו מיסים ולא היו כפופים לשירות צבאי, מה שהפך את החיים בקונטה לאטרקטיביים יותר מאשר תחת הכתר הצרפתי. האזור הפך למקלט עבור יהודי צרפת, שקיבלו יחס טוב יותר תחת שלטון האפיפיור מאשר בשאר צרפת. בית הכנסת קרפנטרה, שנבנה במאה ה-14, הוא העתיק ביותר בצרפת, ועד למהפכה הצרפתית שמר על מסורת יהודית פרובנסלית ייחודית.
שליטים צרפתים ביקשו לספח את האזור לצרפת. ובשנים 1663, 1668 ו-1768–1774 הוא נכבש במהלך מחלוקות בין הכתר לכנסייה. הוא היה נתון להגבלות מסחר ומכס בתקופת שלטונם של לואי ה-14 ולואי ה-15.
השליטה האפיפיורית נמשכה עד 1791, אז, בלחץ מהפכנים צרפתים, נערך משאל עם, והתושבים הצביעו בעד סיפוח לצרפת. מספר שנים מאוחר יותר, מחוזווקלוז הוכרז על בסיס קווי קונטה ונסן, אולם האפיפיורות לא הכירה בכך באופן רשמי עד לשנת 1814.
מנהל
מ-1294 עד 1791 המנהל הראשי של קונטה ונסן היה הרקטור, שמונה ישירות על ידי האפיפיור.[3] מעונו הרשמי היה בקרפנטרס. עם זאת, לא הייתה לו סמכות על אביניון, אשר נוהלה על ידי נציג הקרדינל או נציג משנה, שגם הוא מונה ישירות על ידי האפיפיור.[4]
משרד האוצר של הכנסייה הרומית הקדושה היה ממוקם בקרפנטרס, עם סמכות שיפוט מלאה בכל הנושאים הכספיים הנוגעים לזכויות הכס הקדוש בקונטה. הדבר כלל את חובותיהם של הבישופים ואנשי כנסייה אחרים כלפי האפיפיור.[5]
