קבוצת יפעת הידועה גם כ"יפעת מידע לעסקים" (לשעבר: "סלע - סוכנות לקטעי עיתונות") היא קבוצת חברות פרטיות רב לאומיות שנוסדה בשנת 1947 על ידי אריאל אליצדק ועוסקות בניטור, מחקר ובקרת המדיה המודפסת, האלקטרונית, המשודרת והדיגיטלית. החברות פועלות בישראל ומחוצה לה בשוק בו להן נתח גדול מאוד ומיעוט מתחרים, אך מספר ניסיונות להכרזת החברה כמונופול נדחו בעיקר מסיבות טכניות.
נכון ל-2020, חברת יפעת נמצאת בבעלותה המלאה של משפחת בגס, והיא פועלת מסביב לשעון ב-3 משמרות שונות ובמתכונת של 24 שעות, לאורך כל ימות השבוע, למעט יום אחד בשנה[1]. את שירותיה היא מספקת בזמן אמת לכ-10,000 לקוחות במגוון שפות ובהן עברית, אנגלית, רוסית, ערבית, ספרדית וקטלאנית.
סמלילה הראשון של החברהלוגו כנפיתסמלילה השני של החברהסמלילה השלישי של החברההסמליל החמישי, לאחר מיזוג הסניפים
סמלילה הרביעי של החברה, כ"סלע סוכנות לקטעי עיתונות"
לוגו יפעת כמוציאה לאור של עיתון מכרזיםלוגו יפעת ספרא
"יפעת המרכז למידע תקשורתי בע"מ" המוכרת בשם המקוצר "יפעת מידע תקשורתי" היא חברה פרטית שנוסדה בשנת 1947 במרכז ירושלים על ידי אריאל אליצדק. לחברה שהקים קרא במקור "סוכנות לקטעי עיתונות".
בתקופת אריאל אליצדק
בתחילת דרכה הסוכנות עסקה בעיקר בליקוט עיתונות עברית[3] וציונית[4]. אך לאחר זמן קצר שינתה גישה זו והחלה ללקט גם עיתונות יהודית[5] ואידית[6]. בהמשך החלה ללקט גם עיתונות אנגלית[7], גרמנית[8] וצרפתית[9] אשר היו שם דבר בעולם באותו העת. במקביל לכך ליקטה גם עיתונות בולגרית, פולנית, רומנית, הונגרית וצ'כית אשר שימשו בעיקר את אוכלוסיית העולים החדשים שהיגרו לארץ ישראל ממדינות אירופה. בתחילת שנות ה-70 הביקוש לעיתונות בשפות אלו פחתה עד שנפסקה ובמקומם הסוכנות החלה ללקט גם עיתונות רוסית, ערבית וספרדית. את קטעי העיתון שהסוכנות הייתה גוזרת מתוכם, קיבלו לקוחותיה מדי בוקר בדואר או באמצעות שליח. כיום יפעת בין היתר מלקטת גם עיתונים מסוגים שונים כגון: נשים, ספורט, כלכלה[10], משפטים, חרדית, דתית, תיירות, מקומונים, עלוני קיבוצים, ועוד.
עם לקוחותיה הראשונים של הסוכנות נמנו: משרדי ממשלת ישראל, לשכת נשיא המדינה, חברי כנסת, בתי חרושת, קרן היסוד, המגבית היהודית המאוחדת, נציבות המנגנון, קייזר פרייזר, שוהם שירות הים, מפעלי ים המלח, נשר מפעלי מלט ישראליים, מקורות, חברת הדלק הישראלית, החברה הישראלית לסיגריות, ק.ל.מ – נתיבי אוויר הולנדים, ועוד[11].
בזמן מלחמת העצמאות החברה הפסיקה את פעילותה. באוקטובר 1949 דניאל בן יעקב נכנס כשותף בסוכנות לקטעי עיתונות ובינואר 1952 הוא נפרד ממנה.
בתחילת שנות ה-50, אריאל העביר את משרדי הסוכנות לרחוב החבצלת 9 בירושלים[12], לבניין בן 3 קומות שבו שכנו משרדי עיתון ג'רוזלם פוסט[13] ומשרדי עיתון המשקיף שלאחר מכן הוסב למשרדי עיתון החרות שיצא לאור על ידי אנשי האצ"ל. בראשית מלחמת העצמאות, בפברואר 1948, התפוצצה ליד בניין זה מכונית תופת, שאותה הובילו מחבלים ערבים בסיוע שוטרים בריטים. לבניין העיתון נגרם נזק רב אך הוא לא התמוטט.
אריאל פתח לסוכנות סניף ברחוב המלכים 43[14] שבחיפה בשם "כנפית – Canfit – שרות קטעי עיתונות" וסניף נוסף בתל אביב בשם "לקט – Leket – סוכנות לקטעי עיתונים ופרסומת". סניף נוסף היה אמור להפתח גם בבאר שבע אך בסוף לא יצא אל הפועל משיקולים כלכליים. עיקר לקוחות הסוכנות היו משרדים ממשלתיים, עיקר לקוחות "לקט" היו הבנקים ושגרירויות, ועיקר לקוחות "כנפית" היו מפעלים וחברות ישראליות ובין-לאומיות שפעלו בסביבת נמל חיפה.
ביולי 1955 הסוכנות פתחה נציגות בצרפת תחת השם "Israel's Press Clipping Service" והיא הצטרפה כחברה בארגון הבין-לאומי FIBEP, המאגד את חברות ניטור המדיה מכל העולם. במרץ 1957 הסוכנות התאגדה כחברה פרטית תחת השם החברה הישראלית לעיתונות ולהוצאה לאור. ביוני 1969 הסוכנות נקלעה לקשיים כלכליים ואריאל החל לחפש אחר משקיע שייכנס כשותף בחברה.
בתקופת קרלוס בגס
בנובמבר 1972 אריאל אליצדק מכר חברה זו לאיש העסקים קרלוס בגס, שהתחייב להמשיך להעסיקו כמנכ"ל החברה למשך 20 שנה הבאות. בתום תקופה זו אליצדק פוטר מתפקידו והוחלף על ידי אפרים לפיד. לאחר פיטוריו הקים עם בנו את החברה המתחרה "ארגוס".
ב-1979 משרדי החברה הועברו לרחוב הנביאים 23 בירושלים ושמה קוצר ל"סלע" (כראשי תיבות של סוכנות לקטעי עיתונות).
ב-1982 החברה החלה לספק קטעי תמלול ותרגום של שידורי הרדיו. בסוף שנות ה-80 קרלוס מיזג את שלושת סניפי הסוכנות תחת חברת אם אחת שמרכזה בתל אביב והיא החלה להיקרא "יפעת המרכז לקטעי עיתונות רדיו וטלוויזיה". את השם יפעת הוא נתן לה על שם חברת "יפעת מכרזים" שהייתה בבעלותו. מאז תחום אספקת קטעי העיתונות, הרדיו והטלוויזיה היה ונשאר האחראי לרוב הכנסות קבוצת יפעת ואף התרחב למדינות אמריקה הלטינית, כגון: ארגנטינה, צ'ילה ומקסיקו.
בשנת 2000 יפעת הסירה מהלוגו שלה את סמל המספריים אשר ייצג אותה מיום הקמתה, וזאת במטרה להדגיש את מעברה מתחום הפרינט לעולם הדיגיטלי. בהמשך אותה שנה, מונה גבי בגס למנכ"ל יפעת, ואביו קרלוס מונה לנשיא האיגוד הבין-לאומי FIBEP. הוא כיהן בתפקיד זה עד לשנת 2005.
באוקטובר 2011 השיקה יפעת מידע תקשורתי את מערכת "On Air", המאפשרת למשתמשיה לעקוב אחר מידע תקשורתי המשודר ברדיו ובטלוויזיה בזמן אמת.
נכון ל-2018, המתחרות היחידות שנותרו ליפעת בתחום המידע התקשורתי המשודר ברדיו ובטלוויזיה הן חברת מדיה פורסט וחברת "מקס דאטה מוניטורינג" שלה נתח שוק קטן מאוד והיא פועלת בעיקר במגזר הרוסי. מנכ"ל החברה הוא מני אברהמי.
מצב התחרות בשוק
מסוף המאה ה-19 ועד שנת 1947 לא היו חברות בארץ ישראל שפעלו בתחום אספקת קטעי עיתונות, ועיקר עבודה זו בוצעה באופן עצמאי על ידי העובדים המשרדים הממשלתיים, שליקטו קטעי עיתונות בעברית אנגלית וערבית[15]. בשנת 1947 אריאל, שראה הזדמנות עסקית זאת, הקים את ה"סוכנות לקטעי עיתונות" ובתחילת שנות ה-50 החלו משרדי ממשלת ישראל להשתמש בשירותיו.
משנת 1947 ועד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20, יפעת פעלה כחברה היחידה בתחומה מיום הקמתה. בסוף שנות ה-50 הוקמו מספר מצומצם של סוכנויות שעסקו באספקת קטעי עיתונות, בעיקר בידי אנשים שעסקו בתחום התקשורת, פרסום ושיווק, וביחסי ציבור ודוברות. אף אחת מהסוכניות שהוקמו לא הצליחה להגיע לרמתה של קבוצת יפעת ולנגוס בנתח שוק משמעותי, כולן נסגרו במהרה למעט חברת "הוצאת עכשיו" שנוסדה על ידי ברוך חפץ והיא המשיכה לשרת מספר לקוחות בודדים עד לסוף שנת 1996.
ביולי 1991 נוסדה חברת "אקטיביטי קטעי עיתונות". עם הקמתה, היא זכתה במספר מכרזים ממשלתיים והחלה לספק למשרדי הממשלה קטעי עיתונות במחירים הוגנים. בנובמבר 1992 נוסדה חברת "ארגוס מידע קטעי עיתונות" על ידי יואב אליצדק ואביו אריאל אליצדק שפוטר זמן קצר לפני כן מיפעת. לחברה הם קראו על שם חברת L'Argus de la presse הצרפתית[16] ועם הקמתה, הם העבירו אליה מספר לקוחות בודדים וקבועים של יפעת. עד סוף שנות ה-90 שתי החברות היו למתחרות העיקריות של "יפעת". במשך השנים לקוחות רבים נטשו את שירותיהם ועברו למתחרה יפעת, עד שבשנת 2004 שתי החברות הפסיקו את פעילותיהם.
בשנת 2004 אייל כהן ורן קהת הקימו את חברת "צפנת מידע תקשורתי ממוקד" בניסיון להתחרות ביפעת. באוקטובר 2008 הם מכרו את פעילות צפנת לחברת "סיקור מחקרי תקשורת" שהוקמה באוגוסט 2007 וזו ניסתה להמשיך את דרכה. במאי 2009 סיקור פיטרה את כל עובדיה והפסיקה את פעילותה עקב מצוקה תזרימית וקשיים כלכליים[17].
בספטמבר 2009 הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, אישרה ליפעת לרכוש מסיקור את מוצר הדגל שפיתחה והפעילה, "מערכת סיקור אונליין", בנימוק כי אין "חשש סביר לפגיעה משמעותית בתחרות" מרכישה זו. בדו"ח צוין כי יפעת היא גורם דומיננטי בשוק זה והיחידה העוסקת בניתוח תקשורתי יחד עם בליקוט המידע מכלל אפשרויות המדיה[18]. באוקטובר 2009 יפעת גייסה אליה את מייסד סיקור מור לביא[19].
בפברואר 2006, רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, ניהלה בדיקה שמטרתה לבחון האם יש להכריז על חברת יפעת כמונופול. עם זאת, הליכי הבדיקה הוקפאו בטענה שהבדיקה דורשת משאבים רבים, והמצב נותר ללא שינוי[20].
נכון ל-2018 לא קיימת ליפעת שום מתחרה בתחום הליקוט קטעי העיתונות הכתובה, והיא החברה היחידה במשק שמספקת שירות זה משנת 2009 ללא תחרות. בין חסמי הכניסה לשוק זה ניתן למנות כשכל פעם נכנסה מתחרה חדשה לשוק, יפעת חתכה את מחיריה באופן מיידי למחיר טורפני[א] וכך שמרה על מעגל לקוחותיה ואף הגדילה אותו[20]. חסם נוסף הוא התשלומים הגבוהים שאותם דורשים מוציאי לאור העיתונות הכתובה מחברות לקטי העיתונות, וזאת עבור הזכות לשימוש במידע המפורסם על ידם, שמוגן כולו בחוק זכויות יוצרים[22].
עם לקוחות הקבוצה נמנים גופי שלטון כגון: עיריות, רשויות, מדינת ישראל באמצעות משרדיה הממשלתיים וחברותיה הממשלתיות, ומדינות זרות שלהן שגרירות בישראל. ארגונים גדולים ובינוניים כגון: בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, משרדי יח"צ ופרסום, משרדי עורכי דין, משרדי רואי חשבון ואישים כגון: פוליטיקאים, מנכ"לים, אנשי עסקים וסלבריטאים. את כולם משרתת יפעת כספק יחיד והגופים הציבוריים מתקשרים עימה ללא מכרז[23].
רובם הגדול של לקוחות יפעת הם משרדים מתחום היח"צ. יפעת היא גם נותנת החסות והמממנת העיקרית והגדולה של איגוד יועצי התקשורת ויחסי הציבור בישראל לרבות כנסיו השנתיים ותחרות "האריה השואג" הנערך על ידו.
לעומת איגוד היח"צ, איגוד חברות הפרסום, אינו ממומן על ידי יפעת ומנהל קו תקיף נגדה[24].
ביולי 2012 החברה ניסתה לרכוש ללא הצלחה את פעילותה של "באזילה" בישראל, העוסקת בניטור וניתוח מידע מרשתות חברתיות. עסקה זו הותנתה באישורו של הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, וזה התנגד לה בנימוק של חשש לפגיעה בתחרות.
בנובמבר 2021 יפעת ניסתה בשנית להתמזג עם חברת באזילה, אך נדחתה שוב מכיוון שלא חל שינוי שמצדיק את אישור המיזוג, ואף החששות מהמיזוג התגברו והפכו למשמעותיים יותר עם השנים[25].
קבוצת יפעת ערערה על כך ובנובמבר 2022 נדחתה בפעם השלישית בנימוק כי מיזוג זה היה צפוי להקנות לחברה הממוזגת יכולת להפעיל כוח שוק חד צדדי מול הלקוחות[26].
תהליך ליקוט קטעי העיתונות
בשלב הראשון, החברה קנתה עיתונים או רכשה מנוי אליהם. בעקבות החלטת בית המשפט במרץ 1996 נוהל זה השתנה, ויפעת החלה לשלם תמלוגים שנתיים עבור השימוש בדפי העיתונים.
בשלב השני, החברה שכפלה במכונת צילום את דפי העיתון משני צדדיו מספר פעמים, מפני שלרוב קטעי העיתונות היו יותר מלקוח אחד, ומכיוון שחלק מלקוחותיה רצו יותר מהעתק אחד.
בשלב השלישי, עובדי החברה קראו את העיתון, ממיינים מתוכו קטעים לפי נושאים, ומחפשים בהם מילות מפתח אשר מציינים את שם הלקוח ושאר דברים הקשורים אליו או מילים אחרות שהוגדרו על ידי הלקוח באופן ספציפי.
בשלב הרביעי, עובדי החברה גזרו את קטעי העיתון ומדגישים במרקר את מילות המפתח שנמצאו בו. ואז, משדכים או מדביקים אותם על דף נייר בגודל A4 שתוייק בתוך שמרדף.
בשלב החמישי, קטעי עיתונות אלה היו נשלחים ללקוחות החברה. לאורך השנים אופן השליחה השתנה והתקדם במגוון דרכים וטכנולוגיות.
מיום הקמת החברה היא שולחת את קטעי העיתונות ללקוחותיה בשני מסלולים אשר היו נתונים לבחירת הלקוח. האחת: באמצעות דואר ישראל. והשנייה: באמצעות שליחים שהם עובדי החברה. בימי עומס אף נשכרו לעיתים קרובות שליחים מטעם חברה חיצונית לצורך ביצוע מטלה זו.
מסוף שנות ה-80 יפעת החלה לסרוק את קטעי העיתונות ולשלוח אותם דרך הפקס. במקביל, על פי בקשת הלקוח, יפעת שלחה אותם על גבי תקליטונים ודיסקים באמצעות הדואר ושליחים.
מסוף שנות ה-90 ועד עצם היום הזה, חברת יפעת סורקת את קטעי העיתונות ושולחת אותם ללקחותיה באמצעות הדואר האלקטרוני ואתר אינטרנט ייעודי.
חוק ומשפט
חקיקה;
במהלך שנת 1995[27] מנהלי קבוצת יפעת הוזמנו למספר דיונים בוועדת החוקה, החוק ומשפט של הכנסת בנושא תמלוגים עבור השמעת והצגת תוכני רדיו וטלוויזיה כתיקון לחוק "חוק זכויות מבצעים ומשדרים, תשמ"ד–1984". במהלך הדיונים הודו נציגי יפעת כי ברוב מדינות העולם חברות ניטור המדיה משלמות עבור תוכן זה ואילו בישראל ליפעת אין כל הסדר בתחום זה כי אין סעיף בחוק המחייב אותה לכך. בפברואר 1996 ההצעה לתיקון החוק התקבלה על ידי הוועדה[28], ולאחריה גם התיקון לחוק אושר בכנסת ונכנס לתוקפו החל מחודש מרץ 1996[29].
פסיקה;
משנות ה-90 קבוצת יפעת ניהלה מספר רב של מאבקים משפטיים הן כתובעת והן כנתבעת. חלקן נמשכו מספר שנים. בין הבולטים שבהן:
בשנת 1990 חברת "גלובס פבלישר עיתונות (1983)" הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה כנגד חברת "יפעת המרכז לקטעי עיתונות רדיו וטלוויזיה" אשר לטענתה מפרה את זכויות היוצרים שלה על ידי כך שהיא משווקת ומפיצה את קטעי עיתון גלובס מבלי שניתן לה אישור לכך. ביפעת טענו כי לקטעי עיתון אלו יש מחברים ששמותיהם מופיעים על פניהם ולכן הם בעלי הזכויות הראשונים של קטעים אלו. בית המשפט קיבל את טענת יפעת ומחק את התביעה מחוסר עילה. חיים בר און, אשר היה מבעלי גלובס, יידע על כך את עמוס שוקן, מבעלי הוצאת עיתון הארץ וזו תבעה גם כן את יפעת באותה השנה על אותה עילה.
עד למרץ 1996 שוק לקטי העיתונות בישראל פעל ללא שום פסיקה בדיני זכויות יוצרים, והחברות שפעלו בתחום זה (כולל יפעת) הפרו את זכויות היוצרים של מוציאי לאור העיתונות הכתובה[30]. בעקבות תביעת הוצאת עיתון הארץ נגד קבוצת יפעת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, המצב השתנה לטובה, ומוציאי לאור העיתונות הכתובה החלו לקבל תשלום עבור השימוש במידע המפורסם על ידם[31].
בסוף שנת 1992 קרלוס בגס הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על אריאל אליצדק להשתמש ברשימת הלקוחות של יפעת ולעבוד בכל עסק הפועל בתחום קטעי העיתונות, בטענה כי אריאל חתם על התחייבות שלא לעבוד במשך שנתיים מיום סיום עבודתו ביפעת בכל עסק המתחרה בה. להגנתו, טען אריאל כי קרלוס הוא זה שהפר את חוזה העבודה ביניהם עצם זה שהוא פיטר אותו ללא שום סיבה והוסיף כי ההתחייבות שלא להתחרות בעסקי יפעת הוצאה ממנו תחת לחץ ואיומים[32].
לטענת יפעת היא אינה מנהלת ארכיון של קטעי עיתונות ומספקת את המידע התקשורתי בזמן אמת[33]. אך בתביעה שהוגשה נגדה בספטמבר 2002 על ידי רשת שוקן והוצאת הארץ לבית המשפט המחוזי בתל אביב, טענו התובעות כי יפעת הקימה מעין ארכיון ממוחשב מעיתוני הארץ ומקומוני שוקן תוך כדי שהיא מוכרת את החומרים שהיא מלקטת מתוכם דרך רשת האינטרנט מבלי שניתן לה אישור לכך[34]. בנובמבר 2002 הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה יינתן צו מניעה זמני האוסר על יפעת למכור העתקים מכתבות המתפרסמות ב"הארץ" ושוקן. בדצמבר 2002 יפעת הגישה תביעה נגד "הארץ" ורשת שוקן על סך 4.4 מיליון שקל בטענה, כי הן מפרות את החוזה שמתיר לה שימוש בהעתקים מצולמים מכתבותיהן. במרץ 2003 הודיעו שני הצדדים כי הם משכו את התביעות ההדדיות והגיעו להסכם פשרה[35].
לחברת יפעת מספר תביעות מצד עובדיה לשעבר. המפורסמת שבהן היא תביעתה של מרים רייבמן, אשת פרסום במקצועה, אשר בתחילת שנת 2009 הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה כנגד חברת יפעת בה הועסקה במשך 7 שנים. מרים ששברה את רגלה בדרכה לעבודה בספטמבר 2008 פוטרה ממשרתה כחודש לאחר מכן מבלי שנערך לה כל שימוע כדין. יפעת טענה להגנתה כי העובדת פוטרה כחלק מתוכנית קיצוצים כללית. באוגוסט 2011 בית הדין דחה טענה זו ופסק כי על יפעת לשלם פיצויים בסך 63 אלף שקלים לגברת רייבמן והוסיף כי "אין להשלים עם מצב שבו מגיע מעביד אל ביתה של עובדת ותיקה, השוהה בביתה בחופשת מחלה, עם מכתב פיטורים מוכן בכיס"[36].
רעות שמר בגס – ניגוד עניינים;
רעייתו של גבי בגס, המנכ"ל והבעלים של קבוצת יפעת, היא רעות שמר בגס, המכהנת כרשמת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ולפי כך היא מנועה מלעסוק בעניינים הקשורים לבני משפחת בגס, וחברות הנמצאות בבעלותם וניהולם כגון, יפעת, קו מנחה, חשבים ועוד. לרשמת רעות בגס הכרות רבת שנים עם כלל שופטי ורשמי בית הדין בתל אביב, ולכן למראית פני הצדק, ועל מנת שלא יפגע אמון הציבור במערכת בתי המשפט, הוצע להעביר דיונים בהם מעורבת החברה ובעליה לבתי דין אזורים אחרים[37].
בעלי עניין
משנת 1947 ועד נובמבר 1972, מייסד, מנהל ובעל החברה היה אריאל אליצדק. בנובמבר 1972 מכר אליצדק את מלוא מניותיו בחברה לאיש העסקים קרלוס בגס שהתחיל לכהן כיושב ראש החברה. בשנת 2000 חילק קרלוס 48% ממניות החברה שהוחזקו על ידו לשני בניו באופן שווה תוך כדי שהוא שומר על השליטה בחברה. בנו הקטן גבריאל גבי בגס שמכהן כמנכ"ל החברה קיבל 24% ממניות אלה ובנו הבכור אדריאן אבי בגס שכיהן כמנכ"ל החברה בין השנים 1996–2000 קיבל גם הוא 24% מאותם המניות, ואילו קרלוס נותר רק עם 52% ממניות החברה[38].
הקבוצה אינה מפרסמת את הדוחות הכספיים שלה ואת נתוני הרווחים וההכנסות השנתיות שלה עקב היותה חברה פרטית. עם זאת, בשנת 2004 בתביעה שהגישה ביאטריס בגס לבית המשפט כנגד בן זוגה לשעבר קרלוס בגס, היא חשפה כי "הכנסותיה של קבוצת יפעת הן פי 4 מהכנסות החברה הציבורית קו מנחה". עם זאת, בריאיון לדה מרקר בשנת 2010 טען גבי בגס כי הרווחיות של יפעת פחותה מזו של קו מנחה, אך סירב לספק נתונים[39]. סמנכ"ל הכספים בקבוצה הוא אילן וסרמן.
יפעת בקרת פרסום בע"מ (לשעבר: סוכנות לקטעי עיתונות ופרסומות) היא חברה פרטית מקבוצת יפעת שנוסדה בשנת 1947 על ידי אריאל אליצדק ועוסקת בניטור, ניתוח, מעקב ובקרה אחר הפרסום בכלי התקשורת בישראל.
יפעת בקרת פרסום נוסדה בשנת 1947 על ידי אריאל אליצדק כחטיבה נפרדת בסוכנות לקטעי עיתונות ועם הקמתה החלה לנטר את הפרסום בעיתונות. ב-1982 החלה לנטר את הפרסום ברדיו. ב-1993 החלה לנטר את הפרסום בטלוויזיה. עד שנת 2004 הייתה לחברה היחידה בישראל הפועלת בתחום בקרת המדיה.
באוגוסט 2006, "ביזפורטל" בשיתוף חברת "יפעת בקרת פרסום", השיקו אתר העוסק בתחום הפרסום והשיווק[40]. בנובמבר 2009 "קו מנחה" רכשה את האתר המתחרה "אייס" מסיגלר תקשורת, ומיזגה אליו את האתר של ביזפורטל בנושא הפרסום[41].
בפברואר 2007 יפעת בקרת פרסום החלה לנטר גם את הפרסום באינטרנט ובמסגרתו החלה לספק דוח אינטראקטיבי יומי למשרדי פרסום ולמפרסמים שונים.
ביולי 2009 יפעת בקרת פרסום רכשה את הפעילות של חברת Effect-TV העוסקת בניתוח אפקטיביות של תוכן שיווקי[42]. סכום העסקה לא פורסם, אך הוערך בכ-700 אלף שקלים.
בדצמבר 2011 רכשה יפעת בקרת פרסום מאיאן גודריץ' 50% ממניותיו בחברת "מדיה צ'ק"[43].
באפריל 2015 השיק אתר הפרסום אייס שבבעלות קו מנחה את תוכנית הווידאו השבועית "מצעד הפרסומות" בהנחייתו של ליאור נאור. ביולי 2016 עברה תוכנית זו לאתר המתחרה וואלה ברנז'ה, ומשודרת בשיתופה של חברת יפעת בקרת פרסום כאשר ליאור ממשיך לשמש כמנחה שלה.
חברת יפעת בקרת פרסום מפעילה מערכת העוקבת אחר קמפיינים פרסומיים בזמן אמת, ממגוון סוגי מדיה, כגון: טלוויזיה, רדיו, עיתונים, שילוט חוצות, אינטרנט וקולנוע.
מערכת זו כוללת בתוכה כלים ושירותים נוספים כגון:
שירות המנטר קישורים ממומנים מגוגל, פייסבוק ואתרים אחרים. ומעדכן לקוחות על עליית קמפיינים של מתחריהן לאוויר.
effect tv שירות המנתח תוכן שיווקי וסקרי אפקטיביות פרסום בווידאו באינטרנט.
שירות המציג גרף של עולם הפרסום הישראלי, התפלגותו ונפחו באפיקי המדיה השונים.
מדיה צ'ק – שירות המאפשר ניתוח קמפיינים תוך בדיקת יעדי מדיה כגון REACH, TRP, GRP ופיזורם לקהל המטרה.
מדיה צ'ק – שירות המאפשר למפרסמים לבחון את עלות המדיה מול האפקטיביות הפרסומית של הקמפיינים שלהם.
מדיה צ'ק – שירות המציג מדד המספק למפרסמים כלים השוואתיים לבחינת מחירי פרסום ששילמו בטלוויזיה לעומת מתחריהן.
יפעת מדיה צ'ק בע"מ היא חברה פרטית שנוסדה בשנת 2004 על ידי איאן גודריץ ופועלת בתחום בקרת מדיה בו היא מספקת שירותי בקרה וייעוץ במכרזי פרסום.
נכון ל-2019, שוק בקרת המדיה בישראל הוא שוק דואו-פולי הנשלט על ידי חברת "בקרה" שהוקמה בשנת 2005 על ידי גלית ליבר וחברת יפעת בקרת פרסום שמנכ"לה הוא מני אברהמי. לצד דואופול זה פועלות שלוש חברות קטנות יותר המספקות שירותים דומים ובהן: Media Forest, womenmedia ו-Objectivemedia.
יפעת מכרזים בע"מ (לשעבר: יפעת ספרא בית הוצאה לאור[44]) היא חברה פרטית מקבוצת יפעת העוסקת בהפצת מידע אודות מכרזים ממגוון תחומים באמצעות אתר אינטרנט ואפליקציה בעלות אותו שם.
חברת יפעת מכרזים נוסדה בשנת 1965 בתל אביב. עם הקמתה היא החלה לעסוק בהוצאה לאור של ספרים, חוברות ועיתון המפרסם מכרזים פומביים. עיקר לקוחות העיתון היו קבלנים, ספקים ויצרנים. בשנת 1966 הוציאה לאור את הספר "שיר וזמר לפועלי הבניין". בשנת 1968 הוציאה לאור את הספרים "הנדון: אורי אבנרי" ו"יומנו של גאון". בשנת 1969 החברה נרכשה על ידי קרלוס בגס. בסוף שנות ה-70 יפעת הפסיקה להוציא ספרים לאור ושמה שונה ל"מכרזים".
בסוף שנות ה-80 קרלוס בגס מיזג את מכרזים ביחד עם כל שלוש חברות קטעי העיתונות שבבעלותו לקבוצה אחת והן החלו להיקרא יפעת. עד לשנת 1995 המתחרים העיקריים של עיתון מכרזים היו עיתון מעריב ועיתון הארץ אשר לצד ידיעות אקטואליות ומודעות אבל פרסמו גם מכרזים באחד מעמודיהם.
משנות ה-90 לחברה שיתוף פעולה עם קבוצת דקל, והן מחזיקות במשותף במניות חברת דקל יפעת העוסקת בהפצת מידע אודות מכרזים בענף הבנייה והנדלן. ביוני 1999 יפעת הון דיסק, חברת אחות של החברה, רכשה את השליטה בחברת קו מנחה הציבורית שעסקה גם היא באספקת מידע אודות מכרזים באמצעות אתר אינטרנט. בשנת 2000 יפעת מכרזים החלה להפעיל אתר אינטרנט המספק מידע אודות מכרזים. בשנת 2004 קו מנחה סגרה את אתר המכרזים שבבעלותה, ויפעת הפסיקה להוציא לאור את עיתון המכרזים תוך כדי שהיא ממשיכה להפעיל את הגרסה המקוונת שלו.
בינואר 2016 חברת גלובס פבלישר עיתונות, המוציאה לאור את עיתון גלובס, ניסתה להיכנס לתחום המכרזים, אך לאחר כשנתיים מכרה את פעילותה זו לחברת יפעת מכרזים. בעקבות המכירה פוטרו מרבית העובדים ומנכל גלובס מכרזים היוצא עירן בן משה, הקים את חברת "מכרזי ישראל" המתחרה שגייסה אליה כמה מהעובדים המפוטרים. מאוגוסט 2016 יפעת בשיתוף אתר כלכליסט מפעילות את ערוץ החדשות והווידאו "מכרז zone".
נכון לשנת 2020 ענף המכרזים בישראל נשלט על ידי חברת govo, ולצידה פועלות חברות קטנות יותר כגון jobiz, ו-wizbiz המספקות שירותים דומים. מנכ"לית חברת יפעת מכרזים היא דיאנה לברן.
יפעת הון דיסק בע"מ (לשעבר: יפעת תקליט הון) היא חברה פרטית מקבוצת יפעת שנוסדה בשנת 1991 על ידי אבי בגס ועוסקת באספקת מידע בורסאי על שוק ההון הישראלי באמצעות אתר אינטרנט בעל אותו שם.
חברת יפעת תקליט הון נוסדה בשנת 1991 על ידי אבי בגס כאשר קבוצת יפעת נכנסה לפעילות תוכן בשוק ההון. עם הקמתה, החלה החברה למכור תשקיפי חברות ודו"חות בורסאיים שהועתקו על גבי תקליטונים. בשנת 1993 שם החברה שונה ליפעת הון דיסק ובהתאם לכך החלה להפיץ דו"חות אלו על גבי דיסקים. מתחרתה העיקרית בתחום אספקת המידע הבורסאי הייתה חברת קו מנחה.
בסוף שנת 1997 ובמהלך שנת 1998 קבוצת יפעת ניהלה משא ומתן עם חלק מבעלי מניותיה של קו מנחה במטרה לרכישת חלק ממניותיהם או את השליטה בקו מנחה. מגעים אלו לא נשאו פרי ובהמשך אותה שנה חברות שונות מקבוצת יפעת רכשו מניות של קו מנחה באמצעות הון עצמי. ביולי 1998 יפעת הון דיסק רכשה 6.8% ממניות קו מנחה והפכה לבעלת עניין בחברה. חלק ממניות אלו נרכשו מקבוצת דנבאר טכנולוגיות.
לקראת סוף 1998 מכרו החברות בקבוצה מניות אלו לחברת קרלוס בגס בע"מ. ביוני 1999 יפעת הון דיסק רכשה את מניותיו של עדי אביר בחברת "קו מנחה" והפכה לבעלת השליטה בה[45]. ביולי 1999 יפעת מכרה 28.8% ממניות קו מנחה לחברת כלל טכנולוגיות מידע מקונצרן כלל, וזו נכנסה כשותפה בחברה.
בנובמבר 1999 יפעת וכלל רכשו כ-5.5% ממניות קו מנחה אשר הוחזקו על ידי חברת תוכנה לעניין.
לאחר רכישת השליטה בקו מנחה מונה גבי בגס למנכ"ל קבוצת יפעת, ואבי בגס שעזב תפקיד זה עבר לנהל את קו מנחה שהפעילה את אתר ביזנס פורטל באותה העת.
בנובמבר 2000 רכשה קו מנחה את השליטה בחברת HPS. ביולי 2006 התמזגה חברה זו עם חברת חשבים מידע עסקי שקיבלה את שמה החדש חשבים ה.פ.ס מידע עסקי, ומאז פועלת בתחום מתן שירותי מידע מקצועי בנושאי משפט, פנסיה וגמל, פיננסים, שכר ומיסוי.
יפעת ויגו בע"מ (לשעבר: יפעת סושיאל) המוכרת באמצעות שם המותג הספרדי Vigo[46] היא חברה ישראלית פרטית מקבוצת יפעת שנוסדה בשנת 2010 ועוסקת בניטור השיח ברשתות חברתיות כגון פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר ויוטיוב.
יפעת סושיאל נוסדה בשנת 2010 על ידי מור לביא. ביולי 2012 החברה ניסתה לרכוש ללא הצלחה את פעילותה של "באזילה" בישראל, העוסקת בניטור וניתוח מידע מרשתות חברתיות. עסקה זו הותנתה באישורו של הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, וזה התנגד לה בנימוק של חשש לפגיעה בתחרות. באפריל 2014 יפעת סושיאל מותגה מחדש בשם "יפעת vigo"[47] במטרה להבראת פעילות זו.
באוגוסט 2018 אתר האינטרנט של ויגו מוזג עם אתר קבוצת יפעת.
לויגו מספר חברות אחיות, שכל אחת מהן קרויה על שם תחום הפעילות בה היא עוסקת, בתוספת השם "יפעת". ויגו היא יוצאת הדופן שמביניהן היות שהיא אינה ממותגת תחת השם יפעת כמו שאר חברות הקבוצה. היא החברה היחידה בקבוצה שמיום הקמתה מתקשה לגדול ומחזיקה בנתח שוק קטן בתחום פעילותה.
נכון לשנת 2018 שוק ניטור השיח ברשת הוא שוק תחרותי. מתחרותיה העיקריות של יפעת בתחום זה הן באזילה וחברת SpyTheNet. מנכל ויגו הוא מני אברהמי אשר החליף בתפקיד את רביב טל באוקטובר 2018.
תחום ניטור המדיה בישראל: משנת 1947 החברה עוסקת באיתור וניתוח מידע מאמצעי התקשורת השונים (עיתונים, רדיו, טלוויזיה ואינטרנט) ולצד זה מספקת שירותי תרגום ותמלול. פעילות זו אחראית לרוב הכנסות הקבוצה ומשנת 2000, מנוהלת על ידי מני אברהמי.
משנת 1995 יפעת הוציאה לאור את הספר "מדריך יפעת לתקשורת" אשר הכיל מאגר מידע של אנשי וגופי תקשורת, פרסום ומדיה. בשנת 2001 יפעת החלה לשווק את הספר בגרסת תוכנה למחשב המכונה "infor". בשנת 2003 יפעת החלה להפעיל אתר הקרוי על שם התוכנה[48]. בשנת 2014 אתר זה הושק גם בגרסת אפליקציה לסלולר בשם "Informobi". פעילות אינפור מנוהלת על ידי אורלי כהן.
משנת 1982 יפעת עוסקת באספקת שירותי תמלול, ומשנת 2009 היא מתמללת את חקירות משטרת ישראל. כמו כן על תיק היח"צ של יפעת אמון משרד היח"צ Now You שבבעלות מעיין נווה ובין לקוחותיו נמנית גם הסנגוריה הציבורית.
משנת 2000 יפעת עוסקת בניתוח תדמית תקשורתית באמצעות חברת יפעת מחקרי מדיה. בספטמבר 2014 מחקרי מדיה החלה לאסוף מידע מכלי תקשורת ברחבי העולם[49]. פעילות מחקרי מדיה מנוהלת על ידי שחר גור.
משנת 2018 עוסקת בתחום הפקת כתוביות. בין לקוחות שירות זה נמנים: האוניברסיטה הפתוחה, ערוץ 20, דנה הפקות ושולה שפיגל.
משנת 1965 יפעת פועלת בתחום אספקת מידע אודות מכרזים, באמצעות חברת "יפעת מכרזים". פעילות זו מנוהלת על ידי דיאנה לברן.
משנת 1969 ועד לשנת 1971 יפעת עסקה במכירת ציוד משרדי באמצעות חברת "תועלת".
משנת 1991 יפעת פועלת בתחום המידע העסקי, בורסאי, משפטי ופיננסי באמצעות החברות יפעת הון דיסק, קו מנחה, וחשבים ה.פ.ס מידע עסקי. פעילות זו מנוהלת על ידי אבי בגס, שי מגל ולילך ינוביץ שלו בהתאמה.
משנת 1947 יפעת עוסקת בתחום בקרת המדיה באמצעות חברת הבת "יפעת בקרת פרסום" אשר מנוהלת על ידי נתי יעקבי.
משנת 2008 יפעת מפעילה מערכת ממוחשבת המנטרת את הפרסום בטלוויזיה וברדיו. הפרסומות שמנוטרות במערכת זו נאגרות במאגר המידע של יפעת הפועל כארכיון פרסומות, והוא מתעדכן אחת לשנה.
מדצמבר 2011 עוסקת בהשוואת מחירי פרסום ובניתוח קמפיינים באמצעות חברת הבת מדיה צ'ק.
בתחום הפיתוח, יפעת סייטס מפתחת את אתרי הקבוצה, מערכותיה וטכנולוגיותיה.
מסוף שנות ה-80 יפעת פועלת בתחום המידע התקשורתי גם מחוץ לישראל, במדינות ארגנטינה, צ'ילה, ספרד[50] ומקסיקו. בשנת 2015 יפעת ניסתה לפעול בתחום זה גם בפרו וקולומביה, אך ללא הצלחה. פעילות יפעת בחו"ל מנוהלת על ידי משה כהן עמאר וקרלוס בגס במשותף.
Grupo Ifat הוא שמה של קבוצת יפעת בספרדית, והוא מייצג אותה לעיתים לתיאור פעילותה בחו"ל.
בשנת 1999 נכנסה יפעת לפעילות עסקית בצ'ילה באמצעות חברת Litoral Press. בהמשך נכנסה לפעילות זהה גם בארגנטינה, מקסיקו וספרד באמצעות החברות management press ,Ensintesis ,seguimedia בהתאמה.
יכולות ניטור המדיה של ארבע חברות אלו מתבססות על טכנולוגיית הניטור שפיתחה קבוצת יפעת בישראל ומשמשת גם את שאר חברות האחיות בקבוצה.
בדומה לישראל גם בחו"ל יפעת היא שחקנית דומיננטית שמחזיקה בנתחי שוק גדולים עם מיעוט מתחרים. אך בשונה ממנה, החברות בחו"ל לא ממותגות תחת השם "יפעת" כמו שאר חברות האחיות שלהן בישראל, וזאת לדברי החברה מסיבות לשוניות בלבד. בנוסף לכך, החברות בחו"ל לא חושפות שחברת האם שלהן היא חברה ישראלית ושבעליה הם ישראלים אף הם.
בעבר יפעת אף הפעילה אתר לגרופו יפעת שפנה לשוק בחו"ל הדובר ספרדית, אך הוא נסגר. ומאז הקשר הישראלי לחברות אלה אינו גלוי.
בשנת 2015 יפעת ניסתה להרחיב את פעילותה גם לפרו וקולומביה, אך ללא הצלחה. במרץ 2017 איגוד עובדי litoralpress פתחו במחאה נגד הנהלת החברה בדבר גובה שכרם ותנאי תעסוקתם. במאי 2017 שני הצדדים החלו לנהל משא ומתן עד שביולי 2017 הוא התפוצץ וחברי האיגוד פתחו בשביתת עבודה שנמשכה כחמישה ימים ובסיומה הגיעו להסכם פשרה מול מנכ"ל החברה ראול סגל. בשונה מצ'ילה, עובדי קבוצת יפעת בישראל אינם מאוגדים, ומספר עובדים שפוטרו מהחברה בעבר תבעו אותה בבית הדין לעבודה[51]. את הפעילות של יפעת בחו"ל מנהלים קרלוס בגס ומשה כהן עמאר במשותף והיא אחראית לרוב הכנסות הקבוצה. על הכנסות הקבוצה בחו"ל החברה משלמת את מיסיה בחו"ל ולא בישראל.
רכישות, מיזוגים ושיתופי פעולה
בשנת 1999 יפעת רכשה 88% ממניות חברת litoral press שנוסדה בשנת 1984 בצ'ילה ועסקה בתחום המידע התקשורתי.
ביוני 1999 הון דיסק רכשה את השליטה בחברת קו מנחה שרותי מידע ותקשורת מידי עדי אביר.
בסוף פברואר 2000 רכשה 5% ממניות חברת כלנית כרמון שרותי תוכנה והפכה בה לבעלת עניין[52]. ביוני 2005 מכרה את מלוא החזקתה בחברה.
במרץ 2000 יפעת רכשה 50% ממניות חברת אנדרומדה מחשבים תמורת 1.2 מיליון דולר.
ביולי 2009 יפעת בקרת פרסום רכשה את הפעילות של חברת Effect-TV העוסקת בניתוח אפקטיביות של תוכן שיווקי.
בספטמבר 2009 רכשה את טכנולוגיית זיהוי תווים אופטי של חברת סיקור המאתרת מילות מפתח מתוך קטעי עיתון ומדגישה אותם בצבע כחול.
בדצמבר 2011 יפעת בקרת פרסום רכשה מאיאן גודריץ' 50% ממניותיו בחברת "מדיה צ'ק".
בספטמבר 2017 קבוצת יפעת מחקרי מדיה רכשה את השליטה בחברת המחקר אדקיט מידי חברת הגל החדש.
בפברואר 2018 יפעת מכרזים רכשה את פעילות גלובס מכרזים מידי גלובס פבלישר עיתונות.
לויגו שיתוף פעולה מסחרי עם ערוץ הכנסת וזכיינית השידור קשת המשדרת את תוכנית הלייט נייט "חי בלילה" שבהנחיית נדב בורנשטיין.
ליפעת בקרת פרסום שיתוף פעולה עם אתר וואלה ניוז ובמסגרתו משודרת תוכנית הווידאו "מצעד הפרסומות".
לויגו ויפעת מחקרי מדיה שיתוף פעולה עם אתר הפרסום אייס שבבעלות קבוצת קו מנחה.
ליפעת מידע תקשורתי מפעילת אפליקציית אינפור שיתוף פעולה מסחרי עם "איגוד יועצי התקשורת ויחסי הציבור בישראל", וקבוצת הפייסבוק "PRguru".
ליפעת מכרזים שותפות עם קבוצת דקל בחברת דקל יפעת.
מיולי 1999 ועד מרץ 2012 יפעת ושותפיה הנוספים שלטו יחד בחברת קו מנחה הציבורית.
מאוקטובר 1949 ועד ינואר 1952 דניאל בן יעקב היה שותף בחברת יפעת.
בסוף שנות ה-80 ארבע חברות הקבוצה "סלע", "כנפית", "לקט" ו"מכרזים" התמזגו ומותגו מחדש תחת השם יפעת.
ליפעת מידע תקשורתי שיתוף פעולה בתחום יחסי הציבור עם בית הספר לתקשורת שבאוניברסיטת אריאל.
^מארגען זשורנאל, טאג, פארווערטס, די ציוניסטישע שטימע
^Times, Manchester Guardian, News Chronicle, Daily Telegraph, Daily Mail, Economist, New Stateman and Nation, Spectator, Observer, Sunday Times, Tribune, New York Times. New York Herald Tribune, Chicago Tribune, Philadelphia Inquirer, San Francisco Chronicle, Time, Newsweek, Atlantic, Nation, New Republic, Christian Science Monitor, Business Week
^דן, המקשר, האוניברסיטה העברית, מכון ויצמן, מוזיאון בצלאל, קרן נורמן, ההסתדרות הרפואית, אגודת הסופרים, הקיבוץ המאוחד, איחוד הקיבוצים, הקיבוץ הארצי, הוצאת טברסקי, עם עובד, ספרית פועלים, מוסד ביאליק, קול ציון לגולה
^בעבר הרחוב נקרא "הסולל", על שמה של חבורת מייסדי העיתון דואר היום, שמשרדיו שכנו באותו הרחוב אך לא באותו הבניין. זו הייתה הפעם הראשונה בישראל שרחוב נקרא על שם עיתון. היום הרחוב נקרא "חבצלת" על שם כתב עת עברי שיצא לאור בירושלים בשנת 1863.
^דו"ח רשות ההגבלים העסקיים, 377550 /7850, החלטה לפי סעיף 14 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988,בדבר אי מתן פטור מאישור הסדר כובל להסדר בין יפעת המרכז למידע תקשורתי בע"מ ובין סיקור מחקרי תקשורת בע"מ
^מחיר טורפני הוא מחיר נמוך באופן לא הוגן, בכלל זה נמוך ממחיר עלות היצור, שמונופול משתמש בו על מנת לדחוק מתחרים מהשוק ולאחר מכן, כשהתחרות מנוטרלת, הוא יוכל להעלות את המחיר מחדש. ראו:[21]
