הכיכר המרכזית ברוטנבורג על הטאובר. החשיפה הארוכה בצילום מטשטשת את הולכי הרגל, והבניינים מופיעים בצורה חדה
צילום בחשיפה ארוכה היא שיטת צילום המתבצעת על ידי האטת מהירות תריס המצלמה[1] כך שבאופן יחסי יותר אור נכנס למצלמה ומגיע לחיישן.
משתמשים בשיטה זו על מנת להתגבר על תנאי תאורה חלשים, ליצירת אפקט מריחה והדגשת תנועה.
לעיתים ניתן להשתמש גם במפתח צמצם שונה על מנת להכניס יותר אור לתמונה, אך הדבר יכול לפגוע בעומק השדה הרצוי[2].
טכניקה
החשיפה הארוכה הרצויה תלויה בתנאי תאורה סביבתיים ובעיקר נתונה לתוצאה אליה רוצה להגיע הצלם.
צילום בחשיפה ארוכה יהיה קל יותר להשיג בתנאים של תאורה נמוכה, שכן חשיפה ארוכה תעזור להשיג את כמות האור הדרושה. חשיפה ארוכה מידיי, או במהלך היום למשל, תכניס עודף אור לתמונה שתצא שרופה וחסרת פרטים[3]. מעבר לאובייקט ה"מרוח" את יתר התמונה הצלם רוצה לתפוס בחדות ולצורך זה נדרש שימוש בחצובה.
הדגשת תנועה
שימוש בחשיפה ארוכה מכניסה דינאמיות ותפיסה של תנועה, כך שהאובייקט המצולם מקבל אפקט מריחה. וכך, במקום לקבל אובייקט שקפא. את מידת המריחה יהיה ניתן לקבוע לפי משך הזמן בו בחרנו להשאיר את התריס פתוח. משך זמן ארוך מדי יביא למריחה עודפת של האובייקט ולחלופין אף להיעלמותו.
צילומי לילה
כשישנם תנאים נמוכים מאוד של תאורה, צלמים עשויים להשתמש בחשיפה ארוכה יותר של החיישן על ידי כך השארת התריס פתוח לזמן ממושך יותר. יצירת תמונה בחשיפה ארוכה בתנאים לקויים תעזור לתפיסת הטווח דינאמי מלא על גביי חיישן האור של המצלמה.
