PROFILPELAJAR.COM

צביון גמדי
	צביון כחול
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	צביונים
סוג:	צביון גמדי
שם מדעי
	Philantomba; ‏בליית, 1840

צביון גמדי (שם מדעי: Philantomba; קרוי גם צביון דק-חרטום או צביון היבלות), הוא סוג של אנטילופה בתת-משפחת הצביונים הכולל בין 2 ל-3 מינים החיים במרכז ומערב אפריקה. המינים בסוג היו משויכים בעבר לסוג צביון, אולם לבסוף סווגו בסוג נפרד בהתחשב בשוני הגנטי והחיצוני שלהם. סוג זה והסוג צביון סבכים הם הסוגים הנפרדים היחידים בתת-המשפחה מלבד הסוג צביון הכולל את מרבית המינים.

השם המדעי של הסוג נגזר מלטינית כדלהלן: "Philan" = דק\רזה פנים, ומתייחס לחרטומו הצר. "tomba" = יכול להתפרש הן כיבלת והן כנפוח ומתייחס לבלוטות הריח הגדולות והנפוחות שלו המזכירות יבלות של חזירי בר.

אנטומיה

המינים בסוג מתאפיינים במבנה גוף קומפקטי ועדין יותר משל מיני הסוג צביון, וכמשתמע משמם הם די ננסיים במידות הגוף - קרובים מאוד למידות מיני האנטילופה הננסית. הקרניים שלהם קטנטנות וגליליות ונראות יותר כזוג מסמרים, ולעיתים קרובות הן מוסתרות בשיער של המצח. בניגוד למיני הסוג צביון, אצל מיני הצביון הגמדי נפוץ מאוד חוסר קרניים אצל הנקבות. הסוג צביון גמדי נבדל גם מהסוג צביון בדברים הבאים: לצביונים הגמדים אין ציצת שיער מזדקרת במצח, אך תחת זאת יש להם שיער סבוך יחסית דמוי ציצה. יש להם זוג רצועות לבנות המקיפות את המצח. החרטום שלהם דקיק יותר ואוזניהם קטנטנות ועגולות לעומת הצביונים הגדולים. בלוטות הריח שלהם גדולות ונפוחות יותר, והחריץ השחור שלהם עקום בצורת משולש או בומרנג - בניגוד לחריץ הישר והאלכסוני של המיני הסוג צביון. ההבדל גם בולט מאוד בצורת הזנב: בעוד שלמיני הסוג צביון זנב דק המסתיים בציצה עגלגלה, מיני הצביון הגמדי בעלי זנב מנוצה או רחב ופלומתי המזכיר את זנב הציפורים. המינים מתייחדים גם בכך שיש להם בלוטות ריח בחלק התחתון של הפרסה, אך אין להם בלוטות ריח במפשעה.

אקולוגיה

בית הגידול של המינים הוא מרבית סוגי יערות הגשם הטרופיים, והם נוטים להיות רוב הזמן בעומק הסבך. למרות זאת, המינים מסוגלים לשרוד גם קרוב ליישובים אנושיים בשל האפשרות שלהם להתחבא היטב גם בכמות דלילה יחסית של שיחים. תזונתם של המינים מבוססת על עלים, זרעים, נבטים, ניצנים, עשבים ופירות, ולפעמים גם חרקים, ביצים ונמלים. בעת סכנה המינים יתנו קריאת אזהרה דמוית שריקה, ולאחר מכן יעלמו במהירות על ידי צלילה לסבך. בשל הגודל הקטן שלהם טורפיהם רבים ומגוונים: צבוע, זאב טלוא, חתול זהוב, סרוואל, תן, גירית, זבד, גחן, חתול בר, עיט, תנין, פיתון, ועוד עשרות טורפים גדולים וקטנים.

המינים בסוג הם מונוגמים כמעט באופן בלעדי, והזכר והנקבה מבלים יחד הרבה יותר זמן מאשר מיני הסוגים האחרים. הם פעילים הן ביום והן בלילה, בדרך כלל בטריטוריות מסומנות היטב הן על ידי הזכר והן על ידי הנקבה. שני בני הזוג משתתפים גם באופן פעיל בהגנת הטריטוריה מפני פולשים. הרבייה מתמשכת לאורך כל השנה, ולאחר תקופת הריון של 8-7 חודשים נולד עופר יחיד ולעיתים רחוקות שניים. העופרים של נשארים זמן רב יותר בשהייה בעומק הסבך - בשל הפגיעות שלהם לטורפים רבים. הגמילה יכולה להתחרש כבר בתקופה מוקדמת מאוד, אך לרוב נמשכת עד 5 חודשים. העופרים של נוטים להישאר עם אימם זמן רב יותר - בערך שנה. תוחלת החיים של המינים סביב ה-10 שנים.

מינים

צביון כחול (Philantomba monticola) - המין הקטן בסוג והנפוץ ביותר, תואר בשנת 1789. סימני היכר: פרווה כחלחלה-סגלגלה או אפרפרה, רגליים בצבע חום בהיר, גחון לבן וכתם שחור גדול באזור העכוז. צביון זה נפוץ ביותר לאורך דרום ומרכז אפריקה - כולל טנזניה, קניה, קונגו, קונגו הדמוקרטית, גבון, גינאה המשוונית, זמביה, זימבבואה, אנגולה, הרפובליקה המרכז אפריקאית, אוגנדה, רואנדה, קמרון וניגריה.
צביון מקסוול (Philantomba maxwellii) - המין הגדול בסוג, תואר לראשונה בשנת 1873. סימני היכר: פרווה חומה-אפרפרה שכהה יותר באזורים העליונים, בלוטות ריח גדולות מאוד ובולטות. יש לו שני פסים לבנים סביב המצח החום כהה שבולטים יותר מאשר אצל המין הכחול. מין זה נפוץ בעיקר במערב אפריקה: כולל סנגל, בורקינה פאסו, גינאה ביסאו, גינאה, גמביה, גאנה, חוף השנהב, סיירה לאון וליבריה.
צביון וולטר (Philantomba walteri) - המין החדש בסוג. תואר לראשונה רק בשנת 2010 על סמך דגימות שנמצאו בשוקי הבשר. הוא זהה כמעט לגמרי לצביון מקסוול אך יש לו כרס לבנה בוהקת ופרווה בצבע חום בהיר אחיד. אין כמעט שום מידע זמין על מין זה, והתפוצה שלו כנראה היא באזור טוגו, בנין וניגריה - חופף עם שני המינים במזרח ובמערב.