מארץ ישראל נסע דרך יוון לרומא שבה שהה מספטמבר 1632 ועד אוקטובר 1634.[4] דמותו ועניינו משכו תשומת לב בשל האינטרסים של המיסיון הקתולי באפריקה, והיו אף שראו בו התגלמות של הכומר יוחנן ("פרסטר ג'ון") האגדתי, מלכהּ הנוצרי של אתיופיה. בעת שהותו של כרסטוס ברומא דחק הקיסר פאסיל את רגלי המיסיונרים הקתולים מאתיופיה: תחילה ריכז אותם בפרמונה ולאחר מכן, ב-1633, גירש אותם מאתיופיה. צאגא כרסטוס התקבל אצל האפיפיור ופגש בכירים בכנסייה הקתולית בתקווה לתמיכה במשלחת לאתיופיה שתסייע לו בכיבוש כס הקיסרות, בעוד אנשי ה"פרופגנדה פִֿידה" (הפצת האמונה) בוותיקן ראו בו אמצעי להמרת האתיופים לנצרות הקתולית. צאגא כרסטוס המשיך לצפון איטליה והתארח בחצרו של דוכס סבויה. ארבעת הפרנציסקנים שמונו ללוות אותו פרשו זה אחר זה כשגילו שאין בכוונתו לחזור לארצו, ומתחילת 1635 התעכב בצרפת. מפגשו שם עם הקרדינל רישלייה מצביע על ההכרה במעמדו הרם, וכך גם קצבת המחיה שקיבל מטעם מלך צרפת, למרות הפקפוקים בזהותו כיורש כתר הקיסרות האתיופית.
צאגא כרסטוס מת בפריז ב-22 באפריל 1638 ממחלת הצדרת ונקבר ברואי מלמזון (אנ') בחלקה סמוכה לזו של אנטוניו, מלך פורטוגל המודח. באפיטף המחורז על מצבת קברו, שחיבר המשורר קלוד מלוויל (צר'), מראשוני האקדמיה הצרפתית, נכתב בזו הלשון: "Ci gît le roi d'Ethiopie / L'original, ou la copie" (מלך כוש נטמן בזה / אמיתי, או מתחזה[5]). המזרחן השוודי ביורנשטאהל (Björnståhl), שביקר במקום ב-1770, לא איתר את המצבה, אך ראה ברשומות הכנסייה ציון לקבורתו של צאגא כרסטוס ופרטים הנוגעים למימונהּ על ידי הקרדינל רישלייה.
מקורות המידע על אודותיו
חלק גדול מסיפור חייו של צאגא כרסטוס מקורו במה שסיפר הוא עצמו לשומעיו.
הדומיניקני ז'אן דה רֶשָׁה (Réchac; 1604–1660) כתב מפי צאגא כרסטוס את קורותיו מראשיתם ופרסם את הדברים בספר שראה אור בפריז כבר ב-1635.[6] הפרטים המובאים בספרו של רֶשָׁה הועתקו בידי אחרים. עיקר הידיעות על צאגא כרסטוס מקורן בכתביו של הנזיר הפרנציסקניאז'ן רוז'ה שחי בארץ ישראל בשנים 1629–1634. רוז'ה פגש בצאגא כרסטוס בירושלים ובנצרת, עקב אחרי המוצאות אותו גם בשנים הבאות ופרסם מה שידע בספרו "הארץ הקדושה" (1646).[7] חייו של צאגא כרסטוס היו נושא לסיפורים לא מעטים, שרובם נשענו על החיבורים הללו של בני זמנו. מחקר מקיף על אודותיו (פורסם ב-2013) נערך על ידי סרז' ארולס(Aroles) והתבסס על מסמכים שנמצאו לו בגנזכים ברומא ובמקומות אחרים.[8]
^נזכר גם בשמות Ṣägga Krəstos, Atənatewos, Lessana Krəstos
^ייתכן שעבר לקתוליות עוד קודם לכן, בשהותו בקהיר, שם הקים דה לודי ב-1631 מרכז פרנציסקני, שפעל בחסות השגרירות של ונציה ונועד לפעילות מיסיונריתקתולית בקרב הקופטים והאתיופים
^לסיפורים על מכתבים שכתב בדם לנזירה קתרינה אהובת לבו אין סימוכין
![דיוקנו של צאגא כרסטוס שיצרה ג'ובאנה גרזוני (אנ') ב-1635; המיניאטורה צוירה בנוכחותו בעת שהותו בטורינו בירת דוכסות סבויה. הוא עוטה צווארון תחרה כבבגדי בני העלית האירופית. בגב המיניאטורה נרשם שמהּּ של האמנית הן באלפבית לטיני והן בכתב אתיופי[1]](%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Portrait_of_Zaga_Christ_Giovanna_Garzoni,_1635.jpg)
_p.350.jpeg)
