אבן דרום סקארה - על מכסה הסרקופג של המלכה אנח'סנפפי הראשונה הכוללת רשימת מלכים מהשושלת השישית
לוח סקארה - רשימה הכוללת מלכים לא מלאה, מהשושלת הראשונה ועד ה-19.
הכומר ארכיבד סייס השווה בין הרשימות השונות בספרו The Ancient Empires of the East מ־1984 בנוסף לרשימות שנמצאו אצל הרודוטוס, דיודורוס סיקולוס, ארטוסתנס, ואפילו רשימה מוזרה המשויכת ל"סופרים ערביים".
התקופה הפרוטו-שושלתית
תקופה זו, בשלהי התקופה הקדם-שושלתית, היא התקופה שבה מצרים התחתונה ומצרים העליונה התחילו להתקדם לקראת שלב של איחוד פוליטי אבל עדיין לא היו מאוחדות כמו בשלבים מאוחרים יותר. תקופה זו התקיימה באלף ה-4 לפנה"ס.
"הממלכה הקדומה" הוא השם שניתן לרצף התרבותי הגדול הראשון מבין שלושה אשר נוצר בתחומי עמק הנילוס. בתקופה זו מלכו השושלות השלישית עד השישית. חלק מחוקרי מצרים העתיקה מכלילים בתקופה זו גם את השושלות השביעית והשמינית כהמשך מצומצם לתקופה זו אשר מרכזו היה בממפיס.
בירתה של הממלכה הראשונה הייתה ממפיס, אולם התקופה נודעה בעיקר בשל הפירמידות הרבות אשר נבנו במהלכה.
בין שליטי השושלת הרביעית אשר שלטו במצרים בין השנים 2613 ל־2498 לפנה"ס נמנים גם הבונים של שלוש הפירמידות הגדולות בגיזה:
יש הטוענים שבתקופה זו מלך פרעה הידוע בשם היווני ת'מפת'יס.[דרושה הבהרה]
מלכי השושלת החמישית שלטו במצרים משנת 2498 לפנה"ס ועד ל־2345 לפנה"ס. בעקבות עליה בתקופה זו בכוחו של אל השמש רע מאון (הליופוליס), נכלל שמו במרבית משמות הפרעונים של השושלת:
תקופת הביניים הראשונה הוא השם שניתן לתקופה שבין הממלכה הקדומה לממלכה התיכונה. לאחר מותו של פפי השני הלכה ממלכת הפרעונים והתמוטטה: איחוד הממלכות קרס וברחבי הממלכה קמו שליטים מקומיים. בסביבות שנת 2160 לפנה"ס ניסו פרעוני שושלת חדשה לאחד את מצרים התחתונה וזאת בזמן ששושלת מקבילה מאחדת את מצרים העליונה. בין השושלות פרצו עימותים חריפים אשר נמשכו כמאה שנים ובסופם הובסו פרעוני הממלכה העליונה בידי מנתו חותפ הראשון אשר נחשב למיסד הממלכה התיכונה. כתוצאה מפילוג היסטורי זה, התקשו החוקרים להסכים באשר לשאלה מי היה השליט המצרי באותה התקופה, בעיקר בקרב השושלות ה-7 וה-8.
מפאת ריבוי הגרסאות בנוגע לפרעונים בתקופה זו לא ניתן להציג תמונה אחידה בחלק זה של הרשימה. סברה אחת מני רבות מונה בתקופה זו את המלכים הבאים:
השושלת השביעית והשמינית
המידע לגבי השלטון בתקופה זו אינו ברור. על פי מנתון, היסטוריון מצרי מהמאה השלישית לפנה"ס, בזמן השושלת השביעית מלכו במצרים 70 מלכים, כל אחד מהם מלך יום אחד בלבד - ידיעה שמהימנותה מוטלת בספק. על פי מנתון בשושלת השמינית מלכו 27 מלכים במרכזם היה בעיר ממפיס ממצרים התחתונה. מלכים אלה שלטו 146 שנים. מקור אחר מתקופה זו המצטט את מנתון מציין שבתקופה זו מלכו 5 מלכים ושתקופת שלטונם ארכה 100 שנים. בסקארה ששימשה כנקרופוליס של ממפיס נמצאה פירמידה של המלך איבי מהשושלת השמינית. מלכי השושלת השמינית טענו שהם צאצאים של מלכי השושלת השישית. אחת העדויות החשובות מתקופה זו הוא פפירוס ליידן המספר על התמרדויות של גדודים זרים, אי סדר פנימי ופלישות של שבטים.
על פי מנתון היו בשושלות אלה 19 מלכים. השושלת התשיעית כללה שליטים מ"בית אכטואס". מלכים אלה ידועים משלושה מונומנטים שנשאו את שמם. החשוב בהם הוא אכטואס הראשון שאיחד תחת שלטונות את מחוזות מצרים העליונה עד יב שבאזור אסואן. מלך זה הפך את העיר הרקליאופוליס שבמצרים התחתונה לעיר בירה. העיר המשיכה לשמש כעיר בירה גם בתקופת השושלת העשירית. בתקופת שלטונם התחזקה משפחת לוחמים במצרים העליונה ששלטה בתבאי שנשאו את השמות "אַנתֶפ" ו"מֶנת-חותֶפּ". משפחה זו הייתה מרכז ההנגדות לשלטון הרקליאופוליס.
תקופת הממלכה התיכונה היא התקופה שבין תקופת הביניים הראשונה לבין תקופת הביניים השנייה. בנוסף לשושלת השתים עשרה אשר מהווה את עיקר תקופת הממלכה התיכונה ישנם חוקרים המונים גם את השושלות האחת עשרה, השלוש עשרה והארבע עשרה כחלק מתקופה זו.
תקופת הביניים השנייה היא תקופה המפרידה בין תקופות הממלכה התיכונה והחדשה. תקופה זו החלה עם תחילתה של השושלת ה-13 שהייתה שושלת חלשה ונמשכה עם כיבוש מצרים בידי החיקסוס אשר היוו בשלטונם את השושלות ה-15 וה-16.
השושלת ה-13 הייתה חלשה בצורה ניכרת ביחס לקודמתה, ונכשלה בהחלת השלטון הממלכתי על חלקים רבים בממלכה. חולשה זו נוצלה בידי השליטים המקומיים באזור כמואיס שבדלתא להקמת השושלת ה-14 כשושלת נבדלת מזו של שאר מצרים. צעד זה הוא הסנונית המבשרת את בואה של תקופת הביניים השנייה. כאשר כבשו החיקסוס את ממפיס, הכריזו פרעוני מצרים בתבי על הקמת השושלת ה-17, שושלת אשר הדפה לבסוף את החיקסוס ממצרים חזרה לאסיה.
השושלת ה-13
בשל חולשתה של השושלת ה-13 קשה ליצור רשימה מדויקת של השליטים בה. איגרות שנמצאו מהתקופה מרמזות שרבים ממלכי השושלת נשאו שמות בעלי זיקה לפרעוני השושלת ה-12 וזאת כדי לנסות ולחזק את מעמדם החלש בקרב העם. שם נוסף שהיה נפוץ בקרב מלכי השושלת ה-13 היה סובחוטפ שמשמעותו: "האל סובח מרוצה". שם זה מציין את החשיבות שהייתה לאל סובח (אל תנין) בתקופה זו. פרעוני השושלת ה-13 מלכו במצרים משנת 1876 לפנה"ס ועד לשנת 1650 לפנה"ס לערך:
בתקופת שלטונם של שושלות אלה מצרים הייתה מחולקת לשני אזורי שליטה נפרדים: מצרים העליונה (הדרומית) שמרכזה היה בתבאי, ומצרים התחתונה (הצפונית). השושלות שלטו במקביל.
השושלת ה-15
השושלת ה-15, הייתה שושלת החיקסוס הראשונה. אנשים ממוצא שמי שהגיעו מאזור הסהר הפורה (ככל הנראה מכנען). הם הקימו ממשל באזור מצרים התחתונה, ומרכזם היה בעיר אווריס. על פי רשימת המלכים מטורינו היו בשושלת 6 מלכים. אין ביטחון בשמות וסדר המלכים. מלכי השושלת מלכו במאה ה-17 וה-16 לפנה"ס.
מסמכים שנמצאו במצרים מתארים המשכיות בין פרעוני השושלת ה-13 לאלו של השושלת ה-17. מכאן ניתן להסיק כי בחלקים של מצרים אשר לא נכבשו בידי החיקסוס המשיך להתקיים שלטון הפרעונים. גם בשושלת זו נמצאות גרסאות רבות של השליטים בה ועל רובם המידע דל מאוד. סופה של השושלת הגיע עם גירושם של החיקסוס והקמת הממלכה החדשה בשנת 1580 לפנה"ס. השושלת שלטה במצרים העליונה ומרכזה היה בתבאי.
הממלכה החדשה היא התקופה בה שלטו במצרים השושלות ה-18, ה-19 וה-20. הייתה זו התקופה בה ראתה מצרים את ההתפשטות הטריטוריאלית הגדולה ביותר בתולדותיה והממלכה השתרעה מנוביה בדרום ועד לסוריה בצפון, שם נלחמו צבאות המצרים בצבאות החיתים. מבין הפרעונים החשובים בתקופה זו ניתן לציין את אחנתון (אמנחותפ הרביעי) אשר יסד דתמונולטריסטית סביב האל אתן ואת הפרעה רעמסס השני אשר הצטיין בכיבושיו בתחומי ארץ ישראל וסביבותיה.
השושלת ה-18
פרעוני השושלת ה-18 שלטו במצרים מ־1580 לפנה"ס ועד ל־1320 לפנה"ס:
שינה את שמו מאמנחותפ הרביעי לאחר הרפורמה בדת שהנהיג. לפי מספר תאוריות בתקופתו התרחשה יציאת מצרים. תאוריה נוספת (החוקר גראהם פיליפס) גורסת כי רבים מבני מצריים שהאמינו במונולטריזם יצאו את מצריים ביחד עם בני ישראל.
מלכה במקביל לקודמה ועוד כ-3 שנים לבדה - אחרונה בשושלת ה-19
שלטון חורי קצר
שליט ירסו (אנ') - מהגר חורי (במצרית: ח'ארו) אשר המליך עצמו למלך במצרים בתקופת האנרכיה של סוף תקופת שלטון השושלת ה-19. הוא עלה לגדולה בתקופת מלכותו של סתי השני. כפה על כל מצרים מס כבד. שליט זה מוזכר בפפירוס האריס א.
השושלת ה-20
פרעוני השושלת ה-20 שלטו במצרים משנת 1200 לפנה"ס ועד לשנת 1085 לפנה"ס:
בזמן כהונתו של רעמסס האחד עשר נחלש מאוד כוחה של השושלת ה-20, ובעקבות כך הכריז על הכהן הגדול מנוא אמון, חרי-חור, כפרעה. אירוע זה הביא לחלוקתה של מצרים בקרב השושלת החדשה שצמחה בדרום מצרים (מצרים העליונה) ובירתה נא אמון (תבאי), לבין יורשי השושלת הקודמת בצפון המדינה (מצרים התחתונה) שבירתם הייתה טאניס. כיום ניתן לבנות רשימה של שליטיהם הראשונים של השושלות המקבילות, אולם סופן קשה למעקב וזאת בשל חוסר תיעוד שנבע מתוהו ובוהו שלטוני במדינה.
הממלכה מתחלקת לצפון ולדרום.
כבר בסוף תקופת השושלת ה-22 החל השלטון המרכזי בממלכה מתפורר. מצב זה נוצל על ידי שליטי העיר בובסטיס שבצפון להקמת שושלת מקבילה לשושלת ה-22, השושלת ה-23. פילוג זה התווסף על הפילוג הקיים בין הצפון לדרום מתקופת השושלת ה-21 ולמעשה בתקופה זו היו במצרים מלכים כמספר משפחות האצולה.
ברשימה המובאת כאן מצוינים השליטים המתייחסים למלכי השושלת ה-22:
במקביל לשושלת ה-24 שמלכה בצפון המדינה, התקיימה בדרום השושלת ה-25, שושלת של מלכים אשר פלשו לאזור מנוביה. תקופה זו הייתה משופעת במלחמות פנים ארציות כמו גם באיום מתמיד מצפון של ממלכת אשור. ואמנם, סופה של השושלת הגיע מאשור אשר כבשה את האזור כולו והבריחה את שליטי השושלת חזרה לנוב. זהו למעשה סוף תקופת שלטון המצרים במצרים ותחילת שלטון הזרים במדינה.
שליטי השושלת ה-26 (אנ') (השושלת הסאיטית) היו אלו אשר גירשו את האשורים בעזרת צבאות של שכירי חרב יוונים. מלכי שושלת זו היו בעלי מעורבות גבוהה במתרחש באזור המזרח התיכון כולו באותה התקופה.
בשנת 525 לפנה"ס נכבשה מצרים בידי הפרסים והממלכה סופחה לשטח פרס עד לשנת 404 לפנה"ס. בתקופה זו ראו המלכים הפרסים בעצמם כפרעוני מצרים בני השושלת ה-27 (אנ'):
אחרי מות אלכסנדר הגדול, תלמי, אחד הקצינים הבכירים של אלכסנדר, נטל את השלטון במצרים והתחיל את השושלת התלמאית. זוהי שושלת השלטון האחרונה של מצרים, לפני הפיכתה לפרובינציה רומית. ברשימה זו נכללות גם נשותיהם של המלכים.
תקופה זו מתאפיינת בשלטון משותף של מספר מלכים, לעיתים מספר אחים יחדיו, לעיתים עם אחד ההורים. השלטון המשותף לא היה רציף, והשותפויות השתנו בהתאם לצרכים הפוליטיים.
התחתנה עם תלמי השישי ושלטה יחד אתו, בחלק מהזמן שלט אתם גם תלמי השמיני. לאחר מות תלמי השישי נישאה לתלמי השמיני והובילה נגדו מרד שהציבה כשליטה יחידה בממלכה
