יעחמס הראשון (לעיתים אמוסיס הראשון, וגם יע'ח מאסייה - "ירח נולד") היה פרעהמצרים העתיקה ומייסד השושלת ה-18. הוא חי כ-35 שנים, ואם עלה לשלטון בגיל עשר בערך, ארכה תקופת שלטונו כ-25 שנים. קיימת מחלוקת על תאריך עלייתו לשלטון. חלק מהחוקרים הציעו את שנת 1570 לפנה"ס בערך, ואחרים הציעו תאריכים בסביבות אמצע המאה ה-16 לפנה"ס.
יעחמס ("הירח נולד") היה בן המלך טאו השני האמיץ, ואחי המלך כא מוס, אחרון מלכי השושלת ה-17. הוא ירש את הכתר בגיל עשר, בעקבות מות אחיו כא מוס. לאחר הכתרתו קיבל את השם נֵבּ-פֵּחטִי-רֵע (אדון הכוח הוא רע). שלטונו אופיין במאבק בשליטי החיקסוס של הדלתא של הנילוס, ואף שיצא מנצח, איבד את אחיו ואביו. כמו כן, השיב את הסמכות והכוח המצרי לנוביה וכנען. במעשיו הניח את היסודות לאימפריה המצרית בתקופת הממלכה החדשה, שהגיעה לשיאה בימים של תחותמס השלישי ורעמסס השני. יורשו היה בנו, אמנחותפ הראשון.
יעחמס היה בן המלך טאו השני האמיץ, ואחי המלך כא מוס, אחרון מלכי השושלת ה-17. בגיל 10 יעחמס הראשון ירש את הכתר, בעקבות מות אביו. לאחר המשיחה למלוכה קיבל את השם נֵבּ-פֵּחטִי-רֵע (אדון הכוח הוא רע). יורשו היה בנו, אמנחותפ הראשון.
ראש המומיה שזוהתה כ"יעחמס הראשון" למרות הוויכוח במחקר
בקבר בדיר אל-בחרי, בו נתגלו 40 מומיות של פרעונים מהשושלות ה-18, ה-19 וה-21, שבמקור הוטמנו בעמק המלכים, נמצאה גם המומיה שעל תכריכיה נרשם "יעחמס". בשל העובדה שיעחמס השני מהשושלת ה-26 טרם נולד בעת הכתיבה בידי כוהנים בימי השושלת ה-21 הוסק שהכוונה היא ל"יעחמס הראשון" ושזו הועברה לשם מחשש משודדי קברים שכבר הספיקו לפגוע במומיה (שברו את החיבור בין הראש לגוף וריסקו את האף[1]). תחילה נאמר עליה כי היא דומה לפניו של סאקננרה-טאו[2] אולם המומיה בעלת מאפיינים שונים משל חלק ממומיות השושלת ה-18 וגם לא נחנטה עם ידייה על החזה, הסממן למומיית מלך או מלכה, כך שכפי הנראה זוהי איננה גופתו של יעחמס.
הגופה שנמצאה (אם אכן היא של יעחמס ולא הייתה טעות ברישום על התכריכים מעת הזזת הגופה מקברה המקורי למקום בו נמצאה), מלמדת על אדם בגובה 1.63 עם ראש קטן ביחס לממדי הגוף, מצחו נמוך ועצמות לחייו בולטות במומיה, בעל שיער גלי ועבה, שמת באמצע שנות ה-30 שלו[3] (תחילה הוערך כבן 50 לפחות[4]) בעל נפח חזה גדול (שלפי גסטון מספרו: "בשילוב עם צורת הצוואר מעיד על כוח פיזי יוצא דופן"), והשיניים הקדמיות גדולות מעט בולטות מחוץ לשפה העליונה, כמו אצל מומיות נקבות מהשושלת ה-18 וכמו של צאצאו לכאורה, תחותמס השני.
מבדיקות קרני רנטגן שנערכו על כל המומיות המלכותיות בשנת 1980 בידי פרופסור ג'יימס האריס (מומחה לאורתודנטיה) והאגיפטולוג אדווארד וואנטה עולה כי צורת הגולגולת של המומיה שזוהתה כיעחמס הראשון שונה מזו של סקננרה-טאו שאמור להיות אביו וכמו גם מזו של המומיה שזוהתה כזו של יעחמס נפרתרי, אחותו של יעחמס.
כאמור, למרות המחלוקת[5] האם זוהי אכן גופתו של יעחמס הראשון היא מוצגת ככזאת ברישומים הרשמיים במוזיאון קהיר (Cairo Museum catalog n° 61057) ואף הוצגה כך במוזיאון לוקסור[6] לצד המומיה שנקנתה ממוזיאון מפלי ניאגרה שזוהתה כרעמסס הראשון ושזיהויה מוטל בספק.
לעיתים מזהים את יעחמס הראשון עם הפרעה של יציאת מצרים - זאת בעיקר מבין אלה שמזהים את החיקסוס עם אבותיהם של מי משבטי ישראל. הרמזים העיקריים המצביעים על היותו הפרעה של יציאת מצרים, לפי שיטה זו, הם:
יעחמס היה הפרעה הראשון שהצליח להביס את החיקסוס, לכבוש את בירתם אווריס, ולהבריח אותם ממצרים - וידוע שבזמנו חלקם אף נמלטו ממצרים לכנען ומצאו מקלט בשרוחן, ואולי גם במקומות אחרים.
בתקופתו של יעחמס אירע אסון טבע קיצוני במצרים העתיקה שמתואר באסטלת הסערה[7]. האסטלה נחקרה ב-1992 ו-2009 בידי דונלד רדפורד וריצ'רד פרוינד בהתאמה, ויש הקושרים את האסון המתואר בה עם התפרצות הר הגעש סנטוריני שאירעה כנראה בסמוך או במקביל לתקופה זו;
בנו הבכור של יעחמס הראשון נפטר בגיל צעיר מסיבה לא ברורה;
הפרעה יעחמס הראשון הקים לראשונה את הצבא הסדיר של מצרים והשתמש בצורה נרחבת בכרכרות, כך שתיאורי המקרא אודות צבא מצרים יכולים להיות מתאימים לתקופתו או ממשיכיו;
הפרעה יעחמס היה ממקימי השכבה הראשונה של ערי מסכנות[8] בצמוד לעיר הבירה של החיקסוס אווריס. השמות "פיתום ורעמסס" המוזכרים במקרא מצביעים לכאורה על תקופת רעמסס השני - שקבע את בירתו פר-רעמסס במקום בו שכנה לפנים בירת החיקסוס, אווריס - אך ייתכן שהשמות "פיתום ורעמסס" הוכנסו לסיפור רטרואקטיבית, באופן אנכרוניסטי, בתקופות המאוחרות יותר של חיבור הטקסט המקראי.
בשלהי תקופתו התחוללה בכנען תקופת המעבר שבין תקופת הברונזה התיכונה לתקופת הברונזה המאוחרת. תקופה זו מתאפיינת בהרס ניכר ביותר של רוב הערים והיישובים בכנען. יישובים רבים נהרסו ולא יושבו מחדש, וגם אלה שיושבו המחדש לא שבו לגודלם המקורי.
במסגרת הגרסה המצרית-יוונית ליציאת מצרים, כפי שהיא מובאת על ידי ההיסטוריון והכהן המצרי-הלני מנתון, בני ישראל אכן מזוהים עם אותם חיקסוס שגורשו ממצרים בימי יעחמס הראשון. בספר השני של החיבור "דברי ימי מצרים", סוקר מנתון את רשימת המלכים ששלטו במצרים ומספר שבתקופת שלטונו של מלך בשם טימַיוס אירעה פלישה גדולה של זרים למצרים:
”ופתאום באו מארצות המזרח אנשים בני-בלי-שם, וגברו חילים, ועלו על ארצנו למלחמה וכבשו אותה באפס יד ותפשו את נשיאי הארץ ואחרי זאת שרפו את הערים באכזריות חמה ואת מקדשי האלים החריבו עד היסוד, ובכל יושבי הארץ התעמרו בשנאה את אלה הכו נפש ואת אלה כבשו לעבדים עם טפם ונשיהם.”
מנתון מגלה כי לעם הפולש קראו "חִקסוס", ומספר שלאחר מאות שנות שלטון של שושלות מלכי החיקסוס, התקוממו מלכי תבאי ושאר חלקי מצרים ופתחו נגדם במלחמה ארוכה, עד שהחיקסוס גורשו ממצרים, ברחו לעיר אווריס והתבצרו בה. בנו של מלך מצרים צר על העיר, אך לא הצליח לכבוש אותה ולכן הגיע עם יושביה להסכם לפיו יוכלו לעזוב את העיר ואת מצרים ללא פגע. רק בשלב זה חושף מנתון את זהותם של בני החיקסוס שגורשו ממצרים בסיפורו:
”והם יצאו מארץ מצרים...למשפּחותיהם עם כל רכושם...ופנו ללכת דרך המדבר אל סוריה...בנוּ להם עיר בארץ הנקראה בזמננו בשם יהודה...וקראו לה בשם ירושלים.”[9]
