קרל פרידריך פון שלגל נולד בהנובר. אביו יוהאן אדולף שלגל היה כומר ומשורר. הוא למד משפטים בגטינגן ולייפציג אבל, בסופו של דבר, הקדיש עצמו למחקרי ספרות. הוא פרסם ב-1797 את הספר היוונים והרומאים (Die Griechen und Römer) ואחריו היסטוריה של שירת היוונים והרומאים (Geschichte der Poesie der Griechen und Römer) (1798). בינה, בהיותו פרופסור שלא מן המניין (Privatdozent), היה יחד עם אחיו בין מייסדי כתב העת "אתנאום" (Athenaeum) 1798–1800). הוא תרם לכתב העת פתגמים ומאמרים שבהם מובעת בצורה הברורה ביותר העמדה של האסכולה הרומנטית. ביֶנה גם כתב את הרומן, אותו לא סיים, לוסינדה (1799) שהוא מעניין כניסיון להעביר לתורת מוסר מעשית את הדרישה הרומנטית לחירות אישית מלאה. כמו כן כתב את אלארקוס (Alarcos) (1802), טרגדיה שבה שילב, בלי הצלחה רבה, יסודות קלאסיים ורומנטיים. הרומן לוסינדה שבו הלל את האיחוד בין אהבה חושנית ורוחנית כאלגוריה של הארוס הקוסמי האלוהי עורר שערורייה גדולה בשל האופי האוטוביוגרפי הברור שלו. דבר זה תרם לכישלון הקריירה האקדמית בינה.
ב-1802 הוא נסע לפריז שם היה לו חוג מכרים, ביניהם היינריך כריסטוף קולבה (Heinrich Christoph Kolbe) והוא ערך שם את כתב העת "אירופה" (Europa). הוא הרצה על פילוסופיה והמשיך בלימודי המזרח. תוצאות למחקריו אלה כלולות בספרו על השפה וחכמת ההודים (Über die Sprache und Weisheit der Indier) (1808). באותה שנה המירו הוא ואשתו דורותיאה, בתו של משה מנדלסון, את דתם מפרוטסטנטיות לקתוליות. מאז התנגד יותר ויותר לעקרונות של חירות פוליטית ודתית. הוא עבר לווינה ב-1809 ומונה למזכיר חצר המלכות במטה של הארכידוכס קרל.
בתקופה מאוחרת יותר היה יועץ לשכת הציר בשגרירות האוסטרית בפרנקפורט אבל ב-1818 הוא חזר לווינה.
בינתיים פרסם את אוסף ההיסטוריות (Geschichte) שלו ושתי סדרות של הרצאות: על ההיסטוריה החדשה (Über die neuere Geschichte) (1811) והיסטוריה של הספרות העתיקה והחדשה (Geschichte der alten und neuen Literatur) (1815). אחרי שחזר לווינה מפרנקפורט הוא ערך כתב עת בשם "קונקורדיה" והתחיל באיסוף כל כתביו (Sämtliche Werke). הוא נשא גם הרצאות שפורסמו מחדש בספרו פילוסופיה של החיים (Philosophie des Lebens) (1829). הוא נפטר ב-12 בינואר 1829 בדרזדן.
הערכה
לפרידריך שלגל מקום מכובד בהיסטוריה של הספרות הגרמנית. הוא ואחיו היו מנהיגי האסכולה הרומנטית שנבעו ממנה רוב הדעות הקובעות על תכונותיהם של ימי הביניים ועל השיטות לביטוי ספרותי. מבין שני האחים היה פרידריך, ללא ספק, הגאון המקורי יותר. הוא היה המייסד המקורי של האסכולה הרומנטית. לו, יותר מכל חבר אחר באסכולה, אנחנו חייבים את הרעיונות המהפכניים והמתפתחים שהשפיעו, בצורה כל כך עמוקה, על התפתחות הספרות הגרמנית בראשית המאה ה-19.
מכתביו
בעברית
פראגמנטים, תרגום ואחרית-דבר - טוביה ריבנר. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1982.
Ernst Behler, Jean-Jacques Anstett, Hans Eichner (Hrsg.): Friedrich Schlegel. Kritische Ausgabe seiner Werke. 35 Bde. (noch nicht abgeschlossen; Website(הקישור אינו פעיל)), Paderborn u. a. 1958 ff.
Abt. 1: Kritische Neuausgabe
Abt. 2: Schriften aus dem Nachlaß
Abt. 3: Briefe
Abt. 4: Editionen, Übersetzungen, Berichte
Ernst Behler (Hrsg.): Friedrich Schlegel. Studienausgabe. 6 Bde., ebd. 1988;
Wolfgang Hecht (Hrsg.): Friedrich Schlegel. Werke. 2 Bde., Berlin / Weimar 1980.
Schriften zur Kritischen Philosophie 1795 – 1805. Mit einer Einleitung und Anmerkungen hrsg. von Andreas Arndt und Jure Zovko, Meiner, Hamburg 2007, ISBN 978-3-7873-1848-3(Inhalt und Einleitung, Rezension)
Vom ästhetischen Werte der griechischen Komödie, 1794
Über die Diotima, 1795
Versuch über den Begriff des Republikanismus, 1796
