הפלסטינים הראשונים שהיגרו לארצות הברית הגיעו לאחר 1908, כאשר האימפריה העות'מאנית העבירה חוק גיוס חדש, המחייב את הפלסטינים להתגייס לצבא. פלסטינים אלה היו פלסטינים נוצרים באופן גורף, ורק מיעוטם היו מוסלמים. ההגירה הפלסטינית החלה לרדת לאחר 1924, עקב חוק ההגירה של 1924, כמו גם השפל הגדול, אשר הפחית מאוד את ההגירה.
לאחר שנחקק חוק ההגירה והאזרחות משנת 1965, פלסטינים רבים החלו להגר שוב לארצות הברית. רוב הפלסטינים שהיגרו לארצות הברית בתקופה זו היו משכילים יותר מהפלסטינים שהגיעו לפני 1967, והם באו ללמוד בבתי ספר בחסות האו"ם ולמספר האוניברסיטאות ההולך וגדל בתלמידים מהמזרח התיכון.[2]
בפטרסון שניו ג'רזי, המחצית הדרומית של העיר זכתה לכינוי "רמאללה הקטנה", כאשר אוכלוסייה ערבית אמריקאית בעיר מוערכת ב-20,000 תושבים נכון לשנת 2015.[5] יש לה את השטח הפלסטיני אמריקאי המרוכז ביותר בכל ארצות הברית. היא נקראת גם "איסטנבול הקטנה", מכיוון שיש לה גם קהילה טורקית אמריקאית הולכת וגדלה.
בשיקגו, אילינוי, מתגוררת גם אוכלוסייה משמעותית של פלסטינים. בשיקגו ישנה אוכלוסייה של 85,000 פלסטינים, והפלסטינים מהווים 60% מהקהילה הערבית באזור. גם בברידג'ייב, אילינוי, מתגוררת אוכלוסייה גדולה של פלסטינים אמריקאים.[6]
על פי מפקד האוכלוסין של ארצות הברית משנת 2000, חיו בארצות הברית 72,112 אנשים ממוצא פלסטיני, מספר שגדל ל-85,186 לפי סקר הקהילה האמריקאית לשנים 2009–2013. קשה לספור את מספר האמריקאים הפלסטינים, מכיוון שארצות הברית אינה מכירה במדינת פלסטין, ורק מכירה בפלסטינים כלאום.
מלבד אנגלית, אמריקאים פלסטינים רבים דוברים פלסטינית. פלסטינים שחיו או עבדו פעם בישראל או בשטחים הפלסטינים מדברים אולי עברית מודרנית כשפה שנייה. פלסטינים רבים שולטים בשפות אחרות.[7][8]
כלכלה
בקרב 90% מהגברים הפלסטינים האמריקאים ו-40 % מהנשים הנמצאים בכוח העבודה, 40% ו-31%, משמשים בעלי תפקידים מקצועיים, טכניים או ניהוליים. ישנם גם מספרים גדולים במכירות: 26 אחוזים מהגברים, ו-23 אחוזים מהנשים. עובדים עצמאיים 36% הוא השיעור לגברים ורק 13 אחוז לנשים, לעומת 11 אחוז לגברים שאינם מהגרים. מתוך העצמאים, 64 אחוזים עוסקים במסחר קמעונאי, כאשר מחציתם מחזיקים בחנויות מכולת. רוב העסקים האלה נמצאים בערים גדולות כמו ניו יורק ושיקגו. מבחינת הכנסה, ממוצע המשפחות הפלסטיניות בשנת 1979 היה 25,400 דולר, כאשר 24 אחוזים הרוויחו מעל 35 אלף דולר ו-20 אחוזים הרוויחו פחות מ-10,000 דולר.[7]
פוליטיקה
סקר שנערך באוקטובר 2016 מצא כי 60% מהמצביעים הערבים-אמריקאים (כולל פלסטינים-אמריקאים) הצביעו עבור הילרי קלינטון (כאשר 26% הצביעו לדונלד טראמפ). הסקר מצא עדויות להמשך התנועה של מצביעים ערבים-אמריקאים הרחק מהמפלגה הרפובליקנית, וכי 52% מהמצביעים הזדהו כדמוקרטים ורק 26% כרפובליקנים.[9] ערבים אמריקאים שתמכו בהילרי קלינטון האמינו כי ההתייחסות לאלימות נשק, לבריאות ולביטוח לאומי חשובה לבחירת הנשיא, אולם אלה שתמכו בדונלד טראמפ ראו במאבק בטרור, הסדרה נוספת של הוצאות הממשלה ויצירת מדיניות הגירה מחמירה כבעלת חשיבות מרכזית. שתי הקבוצות האמינו שהילרי קלינטון היא בחירה חזקה יותר בכל הנוגע לשיפור החינוך ולפתרון המתח הגזעי.[9] אף על פי ש-26% של ערבים-אמריקאים הצביעו עבור טראמפ ב 2016, המדיניות הפרו-ישראלית של הנשיא, כדוגמת הכרה של ירושלים כבירה של ישראל, והזזת השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים פחתה במידה ניכרת תמיכתם של הערבים-אמריקאים ופלסטינים -אמריקאים בפרט.[10]
בעוד האמריקאים הפלסטינים בדרך כלל אינם פעילים פוליטית יותר מהאוכלוסייה, הם כן מודעים מאוד פוליטית להיסטוריה שלהם ולנושאים העומדים בפני מולדתם. הם פעילים יותר בארגונים חברתיים כגון ה-BDS, באמצעות מסגדים, כנסיות וארגונים מקומיים, מאשר בארגונים פוליטיים גדולים יותר, אף על פי שלראשונים יש השלכות פוליטיות חזקות. בהיעדר מדינה פלסטינית, האחדות ושימור הקהילות בגולה משמשות עבורם שמירה על זהות פלסטינית.
רק כמה אמריקאים ממוצא פלסטיני שירתו או מכהנים כיום כחברי קונגרס. רשידה טליב, אמריקאית שנולדה להורים פלסטינים, היא חברת קונגרס דמוקרטית בבית הנבחרים של מישיגן, שהתמודדה על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית ממחוז הקונגרס ה-13 של מישיגן. היא הפכה לאחת הנשים המוסלמיות הראשונות שנבחרו לקונגרס (יחד עם אילהאן עומאר הסומלית-אמריקאית ממינסוטה), והאישה הפלסטינית-אמריקאית הראשונה בקונגרס.[11][12]ג'סטין עמאש, היה עצמאי שהפך לרפובליקני חבר קונגרס ממוצא פלסטיני, ומשרת בבית הנבחרים האמריקאי המייצג את המחוז השלישי של מישיגן.