מיני הפלומריה השונים נבדלים זה מזה בצבע הפרחים ובצורת העלים. פרח הפלומריה הריחנית הוא פרח גדול בעל מרקם רך ועסיסי, צבעו לבן ובמרכז כתם צהוב גדול שמכסה גם את עלי הכותרת. יש גם זנים בהם הפרח הוא בגווני ורוד עדינים עד עזים, וגם בהם כתם צהוב. פרחי הפלומריה ריחניים ובשעות הלילה מגבירים את ריחם על מנת למשוך אליהם עשים להאבקה. לפרחי הפלומריה אין צוף ולמעשה הם מוליכים שולל את העשים שעוברים מפרח לפרח ומאביקים אותם.
הסוג פלומריה נקרא על שמו של החוקר והבוטנאי הצרפתי בן המאה השבע עשרה שארל פלומיה (Charles Plumier) אשר סייר בעולם החדש ותיעד מינים רבים של חיות וצמחים. בשפות לטיניות המין פלומריה ריחנית נקרא גם פרנג'יפני (Frangipani) על שם משפחת פרנג'יפאני - משפחת אצולה איטלקית שפיתחה בושם המופק מפרחי הצמח. בשפת הנאוואטל האצטקית שמו של הפרח הוא קאקאלוֹסוּצ'יל (נכתב: Cacaloxuchitl) שפירושו הוא "פרח העורב" והאצטקים השתמשו בו למטרות רפואיות רבות. בעברית הפלומריה הריחנית מכונה גם פִיטְנָה.
במדינות רבות ברחבי אסיה הפרח משמש כמנחה במקדשים בודהיסטים, משום שעל פי האגדה בודהה עצמו היה בגלגול קודם עץ פלומריה.
בישראל נפוצה הפלומריה הריחנית כעץ נוי, בעיקר בערים ויישובים. ישנם זנים רבים של פלומריה ריחנית בהם הפרחים באים בצבעים שונים, רובם מתורבתים. בישראל נפוץ הזן הלבן, בו מרכז הפרח צהוב. הפלומריה הריחנית פורחת החל מסוף האביב ועד סוף הקיץ (מיוני עד נובמבר).
_(4125134278).jpg)
