בשנת 1897 נמנו בעיירה 931 יהודים. בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-600 יהודים, כשליש מתושביה. באמצע ספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הצבא האדום.
ב-26 ביוני 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ובו ביום רצחו אלו כמה מיהודיה. לאחר מכן הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע, שהומר בהמשך בטלאי צהוב, וחובת ביצוע עבודות כפייה. כעבור מספר שבועות רוכזו יהודי העיירה משך לילה שלם, במהלכו עונו והושפלו, תוך רצח כמה מהם.
בסתיו 1942 רוכזו יהודי העיירה בגטו קטן שהוקם בה, אליו הובאו בהמשך יהודים נוספים מהסביבה. ב-2 בנובמבר 1942 נערכה בגטו שבעיירה אקציה, בה נרצחו כ-220 קשישים וחולים יהודים, וכ-650 יהודים הועברו למחנה ריכוז ליד וולקוביסק. משם שולחו יהודי העיירה יחד עם יתר יהודי המקום למחנה ההשמדהטרבלינקה כעבור מספר ימים.
באוגוסט 2019 בית הכנסת הנטוש של העיירה הוצע למכירה פומבית בתור אסם.[1]