וולקוביסק (בבלארוסית: Ваўкавыск, ברוסית: Волковы́ск, בפולנית: Wołkowysk) היא עיר במחוז גרודנו בבלארוס. בחפירות ארכאולוגיות בהן נמצאו ביצורים ומבני מגורים, עולה שיישוב התקיים באזור כבר במאה ה-10. העיר מוזכרת בטקסטים בלארוסיים החל מהמאה ה-11. בתקופה זו הייתה העיר עיר מבצר בין קבוצות אתניות בלטיות וסלביות.
בסוף המאה ה-19 היו בעיר, לפי מפקד רוסי, כ-5,500 יהודים, שהיוו כמחצית מאוכלוסיית העיר באותה עת, ובשנות השלושים היה מספרם כ-8,000. הם קיימו חיי קהילה ענפים וכן פעילות תרבותית, מפלגתית ופוליטית.
ביוני 1941 כבשו הגרמנים את העיר ורצחו מספר יהודים, בעיקר קומוניסטים. היהודים חויבו לשאת טלאי צהוב והוטלו עליהם גזרות שונות.
בסוף 1942 הוקם בעיר גטו בו רוכזו גם יהודים מעיירות הסביבה, וב-2 בנובמבר 1942 הועברו תושביו - שכעת כבר מנו כ-20,000 איש - למחנה מחוץ לעיר. אלה שלא יכלו ללכת אל המחנה נרצחו בעיר. יהודי המחנה גורשו לטרבלינקה ולאושוויץ.
