הבחירה לעסוק באמנות הייתה עבור כנעני טבעית, "כי זה מה שהמשפחה שלי יודעת לעשות", היא ציינה בראיון שנערך עימה. האופי של עבודותיה קשור באופן קבוע לעולמות של הוריה: “אמא שלי מגיעה מתחום של תנועה ואבא שלי מאדריכלות. העבודות שלי, גם אם יש וגם אם אין בהן סיפור, תמיד עוסקות בגוף וחלל"[1].
לאחר סיום לימודיה במכללת האנטר זכתה כנעני במלגת סיקס פוינטס (Six Points) שתמכה בפיתוחו והפקתו של "פרויקט סוטה", עליו עבדה כנעני כחמש שנים. ב-2009 הוזמנה כנעני ליצור עשרה מיצבי וידאו שהוצגו במקביל בעשרה מוזיאונים בחבל לומברדיה שבאיטליה. בפרויקט זה, "Dreams and Dramas", הותאמו יצירות הווידאו לחלל הארכיטקטוני וההקשר ההיסטורי של כל אחד ממוסדות האמנות, וכן הכילו תכנים משותפים שקשרו אותם זה לזה ביצירה אחת המורכבת מעשרה חלקים. ב-2013 היא הוזמנה על ידי מוזיאון המטרופוליטן ליצור עבודת וידאו ארט לאולם הקונצרטים שלו, המבוססת על אוסף המוזיאון והוצגה בשיתוף עם נגינת תזמורת. היצירה, "שבע מילים", הוזמנה להציג שוב במוזיאון ב-2015.
משנת 2008 כנעני משמשת כמרצה בבית הספר לאמנות חזותית בניו יורק. ב-2014 היא הוזמנה להקים תוכנית שהות אמן (אנ') בבית הספר, העוסקת באמנות חברתית במרחב בציבורי. כנעני מרצה גם במרכז הבינלאומי לצילום בניו יורק (ICP).
בשנת 2024 פורסם כי כנעני משמשת כפרופסורית אורחת באוניברסיטה הטכנית של וינה ומלמדת בבצלאל, שנקר ובאוניברסיטת תל אביב[2].
אמנות
עבודותיה של כנעני מתבססות לעיתים קרובות על מחקר ארכיוני וטקסטים קלאסיים וקאנוניים, המעובדים למיצג המשולב עם הקרנת שקופיות או וידאו ארט. עבודותיה מערבות דימויים שהם רדי מייד עם דימויים שיוצרת כנעני בעצמה, יחד עם נראטיב שחלקו עובדתי וחלקו מומצא. בעבודות ניתן למצוא תמות הקשורות לשפה, טכנולוגיה, מיתולוגיות שונות, וכן פמיניזם. חלק מעבודותיה הן מבוססות מקום ומיועדות לארכיטקטורה המסוימת שלו.
עבודות המיצב שלה בודקות את הפוטנציאל התיאטרלי של החלל האורבני ואת היחסים בין ארכיטקטורה לנרטיב. עבודות הווידאו שלה מותאמות לחלל, ויוצרות יחסים חדשים בין הצופה לחלל בו הן מוקרנות[3].
רישומיה מייצרים סיטואציות מתעתעות, הנראות לעיתים משחקיות ולעיתים אלימות. הרישומים חוקרים יחסי כוח, תפקידים מגדריים ואופני נראות[4].
את השימוש בדרכי הבעה מגוונות היא מסבירה: "אני עובדת במדיומים רבים. שנים רבות עבדתי עם רישומים ועם וידאו. זה יצר איזון בעבודת הסטודיו שלי - מחד יצרתי בהיקף קטן וביחידות מרובות, ומאידך עשיתי גם הקרנות וידאו גדולות, אותן יכולתי לייצר בתדירות נמוכה יותר, בערך פעם בשנה. שאלו אותי רבות למה אני לא מחברת ביניהם, אבל מעולם לא התעניינתי באנימציה. בשלב מסוים התחלתי לעבוד עם הקרנה של שקופיות, אותן אני חותכת ומשנה על ידי רישום. המעבר הזה בין דו מימד לתלת מימד של ההקרנה עובד בשבילי"[5].
עבודות מרכזיות
"פרויקט סוטה" (2011) – מיצבוידאו רב הקרנות המעניק פרשנות עכשווית למסכת סוטה התלמודית, העוסקת באישה הנואפת. המיצב מספר על שתי אחיות אשר בעלה של אחת מן השתיים מאשים אותה בבגידה. האחות השנייה נחלצת לעזרתה במעשה דרמטי הכולל מסע, התחזות, וסוף טראגי. במיצב וידאו זה משתתפים השחקנים משה אבגי, טלי שרון, וקרן אור.
"שבע המילים" (2013) - "שבע המילים הוא פרויקט שאפתני ומורכב"[6]. מיצב וידאו מוזיקלי הנעשה במיוחד למוזיאון המטרופוליטן המשלב קונצרט של יצירתו המונומנטלית של יוזף היידן "שבע מילים אחרונות של ישו" המבוצעת על ידי רביעיית מיתרים יחד עם סביבת וידאו דינאמית ומושכת את העין.
Yes, Yes, Yes (2015) – מיצג העוסק בנושא האקסטזה, תחושה של היות אדם מחוץ לעצמו. העבודה מוצגת בצורת סיור מודרך בו מתהלך הקהל ברחובות העיר, מובל על ידי דמות בשם וי. וי מנחה את הקהל במסלול שמטרתו היא "בניית מכונת אקסטזה אולטימטיבית". הסיור עוצר במספר נקודות, בהם מתגלה בפני הקהל כנעני, המציגה בפניהם הרצאה קצרה בנושאים הקשורים לנושא האקסטזה, בשילוב "מכונות אקסטזה" פרי יצירתה. בדומה לרעיון כי אקסטזה היא תחושה של היות אדם מחוץ לעצמו, כך גם מכונותיה של כנעני מתרגמות מדיום אמנותי אחד (טקסט, סאונד או דימוי) למדיום אמנותי אחר.
גלריית תמונות
Public notice, 2011, מראה הצבה, BMW Guggenheim Lab, ניו יורק
Dreams and Dramas, 2009 מראה הצבה, לומברדיה, איטליה
D⌘(Command+ Duplicate), 2014 מראה הצבה, Fiac, פריז, צרפת
Seven Words, 2013 מיצב וידאו, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק
פרויקט סוטה, 2011 מיצב וידאו
The Vanishing Woman, 2010 מיצג קולנוע חי, מראה הצבה
השכלה
1997-2001 בי.אי.די., המדרשה לאמנות, בית ברל, התמחות בווידאו ארט
2002-2003 מ.א. באמנות חזותית, מכללת האנטר, ניו יורק