עמירם שקולניק
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

עמירם שקולניק (23 באוגוסט 1923 – 6 ביוני 2004) היה פרופסור לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ועם פרישתו התמנה ליושב ראש הוועד המנהל של המכללה האקדמית גליל מערבי, מטעם אוניברסיטת בר-אילן. הוא שימש בתפקיד זה בין השנים 2000–2004. שקולניק היה אקופיזיולוג מבכירי חוקרי הטבע והמדעים בישראל. הוא הרבה להרצות ולכתוב על תעשיית המזון, החקלאות המדברית והרפואה. מחקריו היו בתחום פיזיולוגיה סביבתית במדבר, והוא הקים את האסכולה למחקר הפיזיולוגיה המדברית תוך שילוב השדה, המעבדה והתאוריה. הוא היה מראשוני החוקרים שפיתחו בישראל את הגישה האקופיזיולוגית בזואולוגיה. חבר קיבוץ כברי.

ביוגרפיה

שקולניק נולד בקיץ 1923 במזכרת בתיה, בנם הצעיר של חסידה לבית מלר ושלמה שקולניק.[1][2]

בשנת 1942 סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה בתל אביב והחל ללמוד בסמינר הקיבוצים, היה חבר מחנות העולים ויצא להכשרה ביגור. בתום ההכשרה, הצטרף עם חבריו לקיבוץ בית הערבה, וב-1948 גויס לצה"ל ולחם בהגנה על סדום.[3] בשנת 1949 עבר בית הערבה לקיבוץ כברי, והקים את בית הספר היסודי הראשון. בשנת 1951, בצוות יחד עם עמיתיו אביתר נבו ומיכאל קוסטא, הניח את היסוד להוראת הביולוגיה בסמינר אורנים, שם לימד כל שנות עבודתו. השתתף במיפוי הגאולוגי של סיני ב-1956, לצד עמירם עסקו במלאכה הזואולוגים אמוץ זהבי, יעקב ורמן, הביולוג האבולוציוני אביתר נבו, והבוטנאים יואל דה-מלאך, נפתלי תדמור, דני זהרי, והארכאולוג יוחנן אהרוני.

בשנת 1967 קבל תואר דוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים[4] בהצטיינות יתרה, את לימודי הפוסט-דוקטורט עשה באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה. בשנת 1969 חזר לישראל עם פרופ' קנוט שמידט נילסון (Knut Schmidt-Nielsen), החל לעבוד באוניברסיטת תל אביב כמרצה בכיר ושם הקים מעבדה לפיזיולוגיה, והיה מהפיזיולוגים מהראשונים במחלקה לזואולוגיה אוניברסיטת תל אביב, שם בנה תשתית הוראה ומחקר שקצרה יוקרה והישגים רבים. מדענים רבים מרחבי העולם שיתפו איתו פעולה במחקריו, הרבה להרצות ולכתוב על תעשיית המזון, החקלאות המדברית והרפואה.[5] עמירם חקר בתחום פיזיולוגיה סביבתית במדבר, הקים את האסכולה למחקר הפיזיולוגיה המדברית תוך שילוב השדה, המעבדה והתאוריה.[6] בנוסף, הרצה בישראל ומחוץ לה.

בשנים 1976 עד 1978 שימש בתפקיד ראש המחלקה לזואולוגיה ובהמשך קבל את הקתדרה לזואולוגיה סביבתית. בהמשך ובמקביל גם שימש בשורה ארוכה של תפקידים בוועדות אוניברסיטאות שלהן מונה מטעם המועצה להשכלה גבוהה והאקדמיה הישראלית למדעים. בשנים 1992 עד 1994 עמד בראש החטיבה האקדמית של מכללת אורנים. בשנת 1995 לאחר שפרש לגמלאות מאוניברסיטת תל אביב כפרופסור אמריטוס,[7] נתמנה מטעם אוניברסיטת בר-אילן בין השנים 2000 ו-2004 כיו"ר הוועד המנהל של המכללה האקדמית גליל מערבי, לזכרו קיימת במכללה מלגה בעבור הישגים יוצאי דופן שנתרמה על ידי משפחתו. בימיו האחרונים, השקיע את מאמציו בכתיבת ספר על עבודתו המדעית, אך נפטר בטרם סיימו. את הספר סיימה והוציאה לאור תמר רעייתו ביחד עם יצחק צ'ושניאק.[8]

נפטר בקיץ 2004. הניח אשה, ילדים, נכדים ונינים.

מחקריו

מחקריו עסקו במגוון רחב של נושאים. הוא חקר את התאמות בעלי חיים לבית גידולם במגוון של מינים, ובהם חלזונות, קיפודים, מכרסמים, קופים, ומעלי גרה מדבריים אחרים, כמו עז הבית השחורה.[6] מחקר אחר עסק במכרסמים מדבריים שהיגרו לגליל המערבי, אזור בו יש אקלים ים תיכוני.

בסוף שנות ה-50 החל את עבודת המחקר באוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ' היינריך מנדלסון, מחקרו עסק בעמידות לתנאי יובש של מכרסמים מדבריים והתפתח בעבודת הדוקטורט שלו במחקר על שני מיני הקוצנים בהנחיית פרופ' רייך ופרופ' אריה בורוט. מחקר ראשוני על התחרות בין שני מיני קוצנים, קוצן היום וקוצן הלילה, פתח מחקר מתמשך. המבנה והתכונות הפיזיוגיות של שני סוגי הקוצנים כמעט זהים שני המינים פעילי לילה בדרך כלל, אולם באזורים בהם חופפים שטחי המחיה שלהם, פעיל הקוצן המצוי בשעות הלילה והקוצן הזהוב בשעות היום. כאשר הרחיקו עמירם ועמיתיו את קוצני הלילה מבית הגידול הטבעי, התחילו קוצני היום להיות פעילים גם בשעות הלילה. מדובר כאן בתחרות בין מינים קרובים.

ספריו ומאמריו

  • עמירם שקולניק, מכרסמים מדבריים בגליל המערבי, מתוך "מערבו של גליל", 1961
  • עמירם שקולניק, מחקרים בביולוגיה משווה של העכברים: מן הסוג ACOMYA החיים באותו אזור, 1966
  • עמירם שקולניק, התאמה פיזיולוגית של יונקים לחיים במדבר, המדבר - עבר, הווה, עתיד, תל אביב, תשל"ז
  • Adaptation to life in the desert: the special physiology and history of the black Bedouin goat / Amiram Shkolnik, Itzhak Choshniak, Tamar Shkolnik 2006
  • Heat loads encountered by man and animals in the desert: significance of exercise, radiation United States-Israel Binational Science Foundation/Amiram Shkolnik
  • The Negev: the challenge of a desert/ Michael Evenari, Leslie Shanan and Naphtali Tadmor with chapters by Yehoshua Itzhaki and Amiram Shkolnik
  • Effect of group size on field metabolic rate of arabian babblers provisioning nestlings/ Avner Anava,Michael Kam,Amiram Shkolnik, A. Allan Degen 2001
  • Growth Rate and Energetics of Arabian Babbler (Turdoides squamiceps) Nestlings 2001 Avner Anava,Michael Kam,Amiram Shkolnik,A. Allan Degen
  • Does Group Size Affect Field Metabolic Rate of Arabian Babbler (Turdoides squamiceps) Nestlings? Avner Anava,Michael Kam,Amiram Shkolnik,A. Allan Degen 2001
  • Studies in the comparative biology of Israeli's two species of spiny mice (genus acomys) Shkolnik, Amiram 1966
  • Amiram Shkolnik/Acomys : ecology, physiology, and systematics : dedicated to prof. Amiram Shkolnik

ספרים שהוזכר בהם או שנעזרו במחקריו

  1. דוד קורן, ההגנה על סדום 1934-1948, הוצאת משרד הביטחון, 1948
  2. מיכאל אבן-ארי ואחרים, הנגב מלחמת-קיום במדבר, הוצאת מוסד ביאליק, 1980

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "שלמה שקולניק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3040.
  2. ^ סבו של עמירם, שמואל שקולניק, יליד רוזני שבפלך גרודנה של האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה), היה מוכתר המושבה עקרון (שהפכה ב-1887 למזכרת בתיה). דוד תדהר (עורך), "שמואל שקולניק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1163. ידידות גדולה שררה בינו לבין עדנאן אל ע'ול שהיה מוכתר הכפר הערבי עקיר עד 1948. לאות ידידות בין הכפרים החליפו בשנות השלושים שני המוכתרים את מקלות ההליכה שלהם. בשנת 1936 עם פרוץ המרד הערבי, המוכתר אל ע'ול לקח את המקל שהחליף עם המוכתר שקולניק והתיישב במרכז הכפר, מודיע כך לאנשי הכפר שמי מהם שרוצה ללכת ולפגוע ביהודים יצטרך לעבור דרכו. הודות לידידות זו עקרון ועקיר עברו את שלוש שנות המהומות והמרד הערבי בשלום. צור שיזף, סבו של "אבי הקסאמים" הגן בגופו על יהודים, באתר ynet, 22 באוקטובר 2004 מקל המוכתר הערבי נשמר עד היום בבית המשפחה בקיבוץ כברי
  3. ^ קורן, ד. ההגנה על סדום 1934-1948, משרד הביטחון 1989, עמ' 108-111
  4. ^ רשימת המוסמכים של תלמידי האוניברסיטה בירושלים, דבר, 13 ביולי 1967
  5. ^ קרני עם-עד, חלוץ בדרך הטבע, הקיבוץ, 10 ביוני 2004, באתר הקיבוצים.
  6. ^ 1 2 העז השחורה, דבר, 3 בפברואר 1978
  7. ^ סגל הפקולטה למדעי החיים, אוניברסיטת תל אביב.
  8. ^ 2.Adaptation to life in the desert: the special physiology and history of the black Bedouin goat / Amiram Shkolnik, Itzhak Choshniak, Tamar Shkolnik 2006