קורן נולד בירושלים בשם דוד קורונל, אח לרפאל וליוסף. רפאל נפטר בגיל 17, כשקורן היה נער צעיר. קורן סיים את הגימנסיה העברית רחביה בשנת 1934, ובתום לימודיו יצא להכשרה בנענה (לימים קיבוץנען).
קורן, שהצטרף למחנות העולים, היה בשנים 1936–1938 בקומונה של התנועה בתל אביב. בתקופה זו שימש, בין היתר, כמרכז השכבה הצעירה של התנועה בעיר. ב-1938 הצטרף ל"קבוצת החוגים" ברעננה, ולאחר מספר חודשים יצא להכשרה בסדום, שם עבד במפעלי האשלג. במקום זה פגש את אשתו לעתיד, חנה פנט.
בשנת 1939 נמנה עם מייסדי בית הערבה. לאחר שנשא את חנה לאישה, הקים בקיבוץ את משפחתו, שכל בו את בנו גדעון[1] והתגורר בו עד 1948. בשנים אלה יצר קשרים בין הקיבוץ לערבים בסביבה ובעבר הירדן. בשנת 1949, לאחר שחל פיצול בקבוצת מפוני בית הערבה שעברו לשפיים, עברו קורן וחבריו לגליל המערבי, ויחד עם גרעין של תנועת "הבונים", הקימו את קיבוץ גשר הזיו. מאוחר יותר התמנה קורן למזכיר הקיבוץ.
עם הקמת חיל האוויר הישראלי ב-1948, מונה קורן, על-פי בקשתו של דוד בן-גוריון, לשמש כראש מחלקת כוח האדם בחיל. בשנים 1951–1952, שימש כקצין החינוך של הנח"ל. לאחר תפקיד זה החליט לפרוש, לפחות לזמן מה, מן הצבא ולחזור לפעול לביסוס הקיבוץ שנמנה עם מקימיו. בשנים 1953–1957 לימד תנ"ך ומתמטיקה (מקצועות בהם הצטיין כנער) בבית הספר היסודי בקיבוץ גשר הזיו, ושימש גם כמנהל בית הספר. בשנתיים שלאחר מכן הקים את בית הספר התיכון "סולם צור", לימד בו וניהל אותו.
בשנים 1968–1969 ו-1979–1981, כיהן כראש המועצה האזורית סולם צור ועסק בפיתוח התיירות באזור. בשנת 1982 הוקמה המועצה האזורית מטה אשר כאיחוד של המועצות האזוריות סולם צור, געתון ונעמן. מאז, במשך שש שנים, שימש כסגן ראש המועצה האזורית. בשנים 1978–1980 עמד בראש "האגודה לפיתוח הגליל המערבי". בתפקיד זה תרם רבות להקמת יישובים בחבל תפן ובמשגב.