עידן הציר

קרל יאספרס - טען ש"עידן הציר" הביא להיווצרותה של הפילוסופיה.

עידן הציר (בגרמנית: Achsenzeit; לעיתים נקרא גם מהפכת הציר) הוא מושג שנטבע על ידי הפילוסוף הגרמני קרל יאספרס כדי לתאר את התקופה בין השנים 800 ל-200 לפנה"ס, במהלכה, על פי יאספרס, מחשבות מהפכניות דומות עלו במרחבים שונים: בפרס, הודו, סין ובמערב. יאספרס מונה מספר הוגי דעות מתקופת עידן הציר אשר השפיעו רבות על פילוסופים ודתות בעתיד, הוא זיהה מאפיינים משותפים לכל תקופה אליה הוגים אלו השתייכו. יאספרס זיהה בהתפתחויות הללו בדת ובפילוסופיה הקבלה ניכרת. על אף שקשר ישיר בין האזורים לא היה קיים. לא אותרו שום ממצאים המעידים על תקשורת ענפה בין יוון העתיקה, המזרח התיכון, הודו וסין. יאספרס ראה את העידן הזה כייחודי, אשר ניתן להשוות אליו את שארית ההיסטוריה של המחשבה האנושית. גישתו של יאספרס לתרבות של אמצע המילניום הראשון לפנה"ס אומצה על ידי האקדמיה, והפכה לנושא דיון מהותי בהיסטוריה של הדתות.

עידן רב-חשיבות

יאספרס טען שבזמן עידן הציר "היסודות הרוחניים של האנושות הוצבו בו-זמנית ובאופן עצמאי בסין, הודו, פרס, יהודה ויוון. ואלו הם היסודות אשר עד עצם היום הזה האנושות מתקיימת עליהם."[1] היסודות הללו הובעו על ידי הוגי דעות שונים תחת מסגרת של סביבה חברתית משתנה.

הוגים ותנועות

תזוזות הציר של יאספרס כללו את עלייתו של האידיאליזם האפלטוני, אשר יהפוך מאוחר יותר להשפעה מהותית על העולם המערבי גם דרך הנצרות וגם דרך ההגות החילונית לאורך ימי הביניים והרנסאנס. פרסווה[2][3] (המאה התשיעית לפנה"ס) ומהווירה (המאה השישית לפנה"ס) הידועים בתור חלוצי דת הג'ייניזם חיו בתקופת עידן הציר[4]. הם השפיעו על פילוסופיה הודית על ידי העלאת העקרונות של אהימסה (אי-אלימות), קארמה (יחסי סיבה ותוצאה), סמסרה (גלגול נשמות) וסיגוף (אסקטיציזם)[5]. גם הבודהיזם הייתה אחת מהפילוסופיות המשפיעות ביותר בעולם, נוסד על ידי סידהארתה גאוטמה, או בודהה, שחי בזמן העידן הזה. להפצתו סייע גם אשוקה, אשר חיי מאוחר בעידן. בסין בתקופה הזו עלה הקונפוציאניזם, היכן שעד עצם היום הזה הוא נותר משפיע עיקרי על חיי החברה והדת. דת הזרתוסטרא, עוד דוגמה שמביא יאספרס, הייתה חיונית בהתפתחות המונותאיזם[6]. יאספרס כלל בין היתר גם את לאו דזה, הומרוס, פרמנידס, הרקליטוס, תוקידידס, ארכימדס, אליהו, ישעיהו, ירמיהו ואת הסופרים של האופנישדות כדמויות ציריות. את סוקרטס, קונפוציוס והבודהה יאספרס העריך באופן במיוחד, הוא תיאר אותם כאנשי מופת ובעלי "אישיות פרדיגמתית"[7]. בנוסף ליאספרס, הפילוסוף אריק פייוגלין התייחס לעידן הזה כ'זינוק אדיר בקיום', הכולל התעוררות רוחנית חדשה ושינוי בתפיסה מערכים חברתיים לערכים אישיים[8]. הוגים ומורים כמו בודהה, פיתגורס, הרקליטוס, פרמנידס ואנכסגורס תרמו להתעוררות הזו אשר אפלטון מאוחר יותר קרא לה אנמנסיס, כלומר הזכרות בדברים נשכחים.

מאפייני עידן הציר

יאספרס מתאר את עידן הציר כ-"תקופת מעבר בין שני עידנים של אימפריה גדולה, הפוגה למען חירות, נשימה עמוקה המביאה את המודעות הצלולה ביותר"[9]. דהיינו, עידן הציר מייצג תקופת ביניים, תקופה בה אמיתות ישנות איבדו את תוקפן, וחדשות טרם היו מוכנות, כך שעידן הציר יכול להיחשב לתקופה לימינלית מבחינה היסטורית[10]. יאספרס התעניין במיוחד בקווי הדמיון בין דמויות עידן הציר, הן מבחינת המחשבה והן מבחינת הנסיבות. קווי הדמיון הללו כללו התעסקות בחיפוש אחר משמעות הקיום האנושי[11], ועלייתו של מעמד חדש של מנהיגים והוגים דתיים בסין, הודו ובמערב[12]. שלושת האזורים הללו הולידו, ואז מיסדו, מסורת של מלומדים נודדים אשר עברו מעיר לעיר והמירו רעיונות. המלומדים הללו היו לרוב שייכים למסורות דת בר קיימא: בסין קונפוציוניזם וטאואיזם, בהודו הינדואיזם, בודהיזם וג'ייניזם, בפרס דת הזרתוסטרא, בכנען היהדות וביוון סופיזם ופילוסופיות קלאסיות אחרות. יאספרס טוען שהמאפיינים הללו הופיעו תחת נסיבות פוליטיות דומות: סין הודו והמערב כל אחד מהן כללה מספר מדינות קטנות עסוקות במאבקים פנימיים וחיצוניים.

התייחסות לעידן הציר בהגות הדתית

הרב אורי שרקי טוען כי הסיבה שבאותה תקופה בקירוב הופיעו הפילוסופיות היווניות, הזרתוסטראיות, הבודהיזם והדתות והפילוסופיות ההודיות והסיניות, היא מפני שבאותה תקופה העם היהודי גלה מארצו בגלות בבל, דבר שהשפיע בסוף על אובדן הנבואה ושינוי התפיסה הרוחנית של בני האדם בעולם, אשר הפכה להיות שונה מאשר בתקופה בה הייתה נבואה קיימת[13].

לקריאה נוספת

  • Jaspers, Karl; Bullock, Michael (Tr.) (1953). The Origin and Goal of History (1st English ed.). London: Routledge and Kegan Paul. LCCN 53001441. Originally published as Jaspers, Karl (1949). Vom Ursprung und Ziel der Geschichte (1st ed.). München: Piper Verlag. LCCN 49057321.

הערות שוליים

  1. ^ Jaspers, Karl (2003). The Way to Wisdom : An Introduction to Philosophy. New Haven, CT: Yale University Press. p. 98. ISBN 0-300-09735-2. Page image.
  2. ^ Fisher, Mary Pat (1997). Living Religions: An Encyclopedia of the World's Faiths. London: I.B.Tauris. ISBN 1-86064-148-2. p. 115
  3. ^ "Parshvanatha". Encyclopædia Britannica. Vol. Encyclopædia Britannica Online. 2007. נבדק ב-2007-10-22.
  4. ^ "Mahavira." Britannica Concise Encyclopedia. Encyclopædia Britannica, Inc., 2006. Answers.com 28 Nov. 2009. http://www.answers.com/topic/mahavira
  5. ^ Zydenbos, Robert J. (2006). Jainism Today and Its Future. München: Manya Verlag.pp. 11, 56–57, 59
  6. ^ Boyce, Mary (1979). Zoroastrians: Their Religious Beliefs and Practices. London: Routledge. ISBN 0-415-23903-6.
  7. ^ Jaspers, Karl (1962). The Great Philosophers: The Foundations. Hannah Arendt, trans. London: Ralph Manheim. pp. 99–105. cited in Armstrong, Karen (2006). The Great Transformation: The Beginning of our Religious Traditions (First ed.). New York: Knopf. p. 287. ISBN 0-676-97465-1.
  8. ^ Voegelin, Eric (2000) [1985]. Order and History (Volume V): In Search of Order. Collected Works of Eric Voegelin. Vol. 18. Columbia, Missouri: The University of Missouri Press. ISBN 978-0-8262-1261-0.
  9. ^ Jaspers, 1953, p. 51 quoted in Armstrong, p. 367
  10. ^ Thomassen, Bjorn (2010). ""Anthropology, multiple modernities and the axial age debate"". Anthropological Theory 10(4). pp. 321–342.
  11. ^ Neville, Robert Cummings (2002). Religion in Late Modernity. SUNY Press. p. 104. ISBN 0-7914-5424-X.
  12. ^ Eisenstadt, S. N. (1986). "Introduction". The Origins and Diversity of Axial Age Civilizations. SUNY Press. pp. 1–2. ISBN 0-88706-094-3.
  13. ^ מאמר