התקבל לתיאטרון צה"ל אך בעקבות השפעת הקיבוץ בחר לשרת כחייל קרבי. את שירותו הצבאי העביר ביחידה מיוחדת של תותחנים בחטיבה 7 בחיל השריון, בין השאר כתותחןמג"ד. במהלך שירותו הצבאי החל להתקרב ליהדות.[1]
בשנת 1996, לאחר שהשתתף בסמינר של ארגון "ערכים", החל תהליך של חזרה בתשובה. הוא למד בישיבת נתיבות עולם בבני ברק במשך 4 שנים, ובכולל "אור האמת" של הרב אליעזר בן דוד בעיר אלעד. הוא הקים את שלישיית הופל'ה ואת עמותת אמנים משמחי לב במסגרתה גם העלה הצגות תיאטרון רבות לציבור החרדי.
בתיאטרון הבובות של אריק סמית: ב-1989 התיאטרון פעל במסגרת אודיטוריום דוהל בשכונת התקווה בתל אביב, כאשר הוא משלב פעילות אמנותית עם חינוך ילדי השכונה. עופר שימש כעוזר במאי של יוסי גרבר והדריך שחקנים בתיאטרון, ניהל את ההצגות "אגדות אנדרסן" ו"מלכת השלג". שיחק גם בהצגות "הקוסם מארץ עוץ" ו"הקרוסלה הקסומה".
בפסטיבל תיאטרונטו: באפריל1995 שיחק בהצגת היחיד "כאן מעבר לכביש" המבוססת על סיפורו האישי. את ההצגה כתב וביים גיא אור, בנו של תיאודור אור, על פי סיפורו האישי של עופר. ההצגה זכתה במקום השני בפסטיבל. אליקים ירון כתב על ההצגה: "אין לי מילים כדי לשבח בהן את המשחק המרגש, הסוחף והאמיתי שהפגין עופר הלוי". יונתן שחף כתב בעיתון העיר: "הלוי סוחף את הקהל לאורך כל ההצגה, תוך שילוב נכון של הומור ודמעות".[2]
בתיאטרון הבימה: העלה את הצגת היחיד "כאן מעבר לכביש", שיחק בעוד הצגות בתיאטרון זה - בין השאר לצד איציק כהן בהצגה "שוקי - קומדיה תל אביבית זולה".
מכיוון שהיו שחקני התיאטרון החרדים הראשונים בישראל, הציבור החרדי לא ידע לעכל את התופעה הנקראת תיאטרון חרדי. בהצגות הראשונות היה בלגן בקהל, צעקות, קריאה להחרמות ואלימות.[4] בראיון על כך סיפר:
אני זוכר שבהופעות הראשונות אנשים פחדו לצחוק בקול. לא היה בטוח שזה 'בסדר'. גם לא היה ברור מה בדיוק מחכה להם שם. זה בפירוש היה סוג של 'כבדהו וחשדהו'. מאז אנשים תפסו את הפרינציפ ואז התחיל הבלגן. היינו צריכים לשכור שומרים שישמרו על הדלתות באולם בבני ברק. המשטרה הייתה בכוננות בחוץ לפקח על הסדר, המקומות בהם הופענו היו בפיצוץ אוכלוסין, התפתחה היסטריה מטורפת בציבור, שמעריצים זה בכלל לא בלקסיקון שלו. בהתחלה זה היה נראה (לרבנים) משהו 'לא משלנו', אבל לאט לאט גם שם הקרח הפשיר. הם הבינו כמה הכלי הזה הוא אפקטיבי בהעברת מסרים יהודיים בלי הטפה. כמו שציין בפני רב אחד, 'הדור של היום הוא לא דור להרצאות, זה דור להצגות', ודרך זה המסר צריך לחלחל
הארגון הקים גם את תיאטרון משמחי לב, בו משמש הלוי כשחקן ומנהל אמנותי. התיאטרון פועל ליצירת תרבות יהודית לציבור הדתי והחרדי. הלוי יצר מספר הצגות בהן שיחקו שחקנים נוספים כמו שמואל אשכנזי, אביתר לזר, עמי וינברג, שמעון סיאני, יוסי דיין שי זביב ועוד. התיאטרון מפיק 3 הפקות חדשות מדי שנה ומופיע כתיאטרון נודד ברחבי הארץ. עד כה יצר הלוי במסגרת התיאטרון מעל 50 הצגות.
בין ההצגות שהעלה התיאטרון: "החיים והמוות ביד הלשון" (2007), "גנב על הגג", "יוסלה קמצן קדוש" (שחקנים: עופר הלוי, שמעון סיאני, שי זביב, אביתר לזר, עמי ויינברג), "משפחת ג'מילי" (2011), "הנרדף" (עם יוסי דיין, אביתר לזר, שמואל אשכנזי), "תעלומה בקהיר", "הגרף פוטוצקי", "החוזה בכוכבים", "הקול בראש", "ישיבה על הכוונת" (מחזה, בימוי והפקה: עופר הלוי), "כנגד כל הסיכויים", "מידה כנגד מידה", "צוחק מי שצוחק אחרון", "לצאת מכאן", "החכם והתם" (2015), "חבר וחצי" (2017), "המלך שלמה" (2018), "אחד מול כולם" (2019). ב-2017 כתב וביים את המחזמר "המלך והעני" בו גילם את התפקיד הראשי לצד דני שטג. העלילה מבוססת על "מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו" שכתב רבי נחמן מברסלב.
כמו כן התיאטרון מפיק הצגות לנשים בלבד. בין ההצגות שעלו: ההצגה "סוליקה" (כתיבה: תמר אבנון ועופר הלוי, בימוי: נעה גלאור), "הכבשה השחורה" (2014), "עוד תגיעי רחוק" בכיכובה רויטל שמחי (2018),[6] "בינינו, רק את יודעת" (2019), ו"אל תגזימי" (2019).
העלה את הצגת היחיד "יומנו של תינוק", העוסקת בהפלות.[7]
מוזיקה
ב-2002 הוציא את אלבומו הראשון שנקרא "בלע לו שום", ובו שירי הומור כמו שיר הנושא ואחרים וכן שירים רציניים יותר.
ב-2003 הוציא אלבום מוזיקה בשם "עוד מעט" בו כתב והלחין את כל השירים (למעט שני לחנים אותם הלחין אילן אטדגי).
בסוף 2009 הוציא אלבום מוזיקה בשם "צלותנא" המכיל שירי אמונה יהודיים. את רוב המילים והלחנים כתב בעצמו. את מילות השירים באלבום כתב הלוי בהתייעצות עם רבנים. על אלבום זה אמר: "הדיסק נקרא "צלותנא" כי כל שיר ושיר הוא בעצם תפילה... בשירים, באים לידי ביטוי הבקשות, הניסיונות והפחדים... את השירים כתבתי מתוך האמונה הפשוטה שלי".[8]
בתחילת 2010 הוציא הלוי שיר לגלעד שליט, אותו כתב ביחד עם שותפו לשלישייה יוסף סיקוראל. על שיר זה אמר: "הרגשתי צורך להביע את שותפות הגורל של כולנו ואת הדאגה של כל יהודי למצבו של גלעד שליט... כדי שגם אנחנו נשמיע את קולנו, הקורא לשחרורו של גלעד ושובו לבית משפחתו".[9]