סלווה נקארה
סלווה נקארה-חדאד (בערבית : سلوى نقارة-حداد ; נולדה ב-2 בפברואר 1959 ) היא שחקנית תיאטרון קולנוע וטלוויזיה ערביה-ישראלית , זוכת פרס לנדאו .
ביוגרפיה
סלווה נקארה נולדה וגדלה בחיפה . התחנכה בתיכון הנוצרי-אורתודוקסי הערבי [ 1] . שבעיר הולדתה. דודה הוא עורך הדין ואיש הציבור חנא נקארה .
נקארה היא בוגרת בית צבי – בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה, רמת גן , בו למדה משנת 1977 עד 1980 [ 2] . נקארה הייתה במשך שנים רבות יועצת האמנותית וחברת הנהלת תיאטרון אל-מידאן [ 3] .
קריירה
קריירה בתיאטרון
נקארה החלה את הקריירה במרכז התיאטרוני בנווה צדק , בהצגות: "הם" ו"החוצה" בבימוי ג'וזף צ'ייקין בשנים 1981 –1983 [ 2] . אחר כך עברה לתיאטרון חיפה , שם שיחקה בתפקיד הראשי במחזה "פלסטינית" מאת יהושע סובול , בבימוי גדליה בסר , בשנת 1985 [ 4] . היא שיחקה בתפקידים ראשיים בתיאטרון זה במשך שבע שנים, בשנים 1983–1989 . בין השאר במחזה "סינדרום ירושלים " מאת סובול, בבימוי בסר[ 5] . בשנות ה-90 שיחקה בחיפה בהצגות: "בית קפה של ירח אוגוסט", בבימוי רוני ניניו. "בדרך אל החתולים", "העלמה והמוות", בבימוי נולה צ'לטון .
ב-1987 שימשה שופטת בפסטיבל עכו [ 6] .
במרץ 1993 שיחקה בהצגת יחיד במסגרת פסטיבל תיאטרונטו , "האבן הראשונה" מאת מרים יחיל וקס ובבימוי מכרם ח'ורי [ 7] . שעלתה גם בפסטיבל עכו בסוף אותה שנה[ 8] .
נקארה הייתה מעורבת בתיאטרון אלמידאן מאז הקמתו ב-1994, שם שיחקה, בשנים 1999 –2005 , בהצגות "בית ברנרדה אלבה " מאת לורקה , "ביבר הזכוכית " מאת טנסי ויליאמס ובבימוי מוניר בכרי, "אי העיזים" מאת אגו בוטה ובבימוי מאזן ג'טאס, "אנרכיסט מפוקפק" מאת דריו פו .
בשנות ה-2000 הייתה שחקנית קבועה בתיאטרון אנסמבל הרצליה , שם שיחקה בהצגה אנטיגונה , בבימוי גדליה בסר , בשנת 2002 ובהצגה איפיגניה באאוליס בבימוי יוסי יזרעאלי בשנת 2009 [ 9] . וב-2011 שיחקה במחזה " המשרתות " בבימוי יעל קרמסקי[ 10] .
בשנת 2002 שיחקה ב"הבימה " במחזה "פרגודים" מאת ז'אן ז'נה בבימוי אופירה הניג [ 11] .
בשנת 2006 שיחקה בהצגות של תיאטרון אל-קאסבה , רמאללה , "רוחות " מאת הנריק איבסן בבימוי קאמל באשה ו"הסערה " מאת שיקספיר בבימוי עמוס מוקדי .
בשנת 2007 שיחקה בהצגות "קפוצ'ינו ברמאללה" מאת סועאד עאמרי בבימוי נולה צ'לטון. בתיאטרון אלמידאן "דרך הררית" מאת בבימוי אורנה עקאד . ו"גשם שחור" בימוי אופירה הניג, שעלתה במסגרת פסטיבל ישראל [ 12] .
בשנת 2008 שיחקה בהצגות תיאטרון אלמידאן, "כאב אהבה" מאת ובבימוי סאמח חיג'אזי . ו"סיפור סתיו" בבימוי ניזאר זועבי . בשנת 2009 שיחקה בהצגות "המסיק" בבימוי מוניר בכרי ו"הדירה" בבימוי מיכאל רונן .
בשנת 2011 שיחקה בתיאטרון חיפה במחזה "איש ואישה אחת", בבימוי אופירה הניג.
בשנת 2013 השתתפה במחזה "זוז, אתה מסתיר לי את השמש", בבימוי אופירה הניג[ 13] . הפקה בינלאומית שחברו לה ארבעה תיאטראות אירופיים והופיעה גם בגרמניה ובשווייץ .
בשנת 2014 שיחקה ב"רוח ים" בתיאטרון חיפה, בבימוי אופירה הניג[ 14] .
בשנת 2017 שיחקה במחזה "שקולים" מאת יהושע סובול, בתיאטרון הקאמרי, בבימוי אלון טיראן[ 15] .
קריירה בטלוויזיה
בשנות ה-90 השתתפה במספר פרקים של הסדרה "רחוב סומסום ".
ב-1992 השתתפה בהפקת ענק של ערוץ 4 הבריטי , מיני-סדרה בשם "הגדודים הגדולים" ("The Big Battalions") שהופקה בתקציב כולל של עשרה מיליון דולר בשלוש יבשות. הסדרה עוקבת אחר חייהן של שלוש משפחות, נוצרית, מוסלמית ויהודית - על פני חמש מדינות, בריטניה, אתיופיה, ערב הסעודית, ירדן וישראל. העלילה המפותלת והמסובבת מקשרת בין כל הגורלות של הנפשות הפועלות.[ 16] . הסדרה צולמה בישראל ובלונדון והשתתפו בה גם טוביה צפיר ויואב צפיר [ 17] .
ב-2004 שיחקה בדרמה "מכתוב", בבימוי אבי מוסל, סיפורו של קצין משטרה דרוזי, שמנסה לפענח את תעלומת הרצח של אשה[ 18]
בשנים 2007 –2012 (שלוש עונות) שיחקה בסדרה "עבודה ערבית " בבימוי רוני ניניו , ששודרה בשידורי קשת בערוץ 2 [ 19] . הסדרה זכתה בשורה של פרסים, בהם פרס האקדמיה לטלוויזיה לסדרה הקומית הטובה לשנת 2011[ 20] .
ב-2019 כיכבה בסדרה "מונא " ששדורה בערוץ כאן 11 , בתפקיד אמא של מונא[ 21] .
ב-2023 כיכבה בסדרה "מדרסה " ששדורה בערוץ כאן חינוכית , בתפקיד אמא של אימאן, המורה בבית ספר דו לשוני יהודי - ערבי בירושלים .
קריירה בקולנוע
פרסים והוקרה
ב-2013 זכתה בפרס לנדאו [ 24] .
קישורים חיצוניים
סלווה נקארה , במיזם "אישים " לתיעוד היצירה הישראלית
סלווה נקארה , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סלווה נקארה , באתר "אידיבי ", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
סלווה נקארה , באתר ספר הקולנוע הישראלי
סלווה נקארה , באתר AllMovie (באנגלית)
סלווה נקארה , במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סלווה נקארה , בארכיון הבימה
דפנה לוי , אולי קצת מנוכרת , באתר הארץ , 27 במרץ 2001 - כתבת פרופיל
הילה אהרון בריק, ריאיון: 5 המלצות של סלווה נקארה , באתר הבמה, 7 ביולי 2011
הערות שוליים
^ דוד רטנר, כאן מכשירים את האליטה , באתר הארץ , 22 במאי 2004
^ 1 2 ציפי רום, תיאטרון יהודי על בעיה ערבית , חדשות , 14 באוקטובר 1985
^ יאיר אשכנזי, אמנים מוחים נגד הקפאת התמיכה בתיאטרון אל־מידאן , באתר הארץ , 10 במאי 2015
^ ביקורות:מנחם פרי , יהודיה משחקת יהודיה שמשחקת ערביה , חדשות , 28 באוקטובר 1985אליקים ירון , נפש פלשתינאית , מעריב , 25 באוקטובר 1985
^ ביקורות:יוסי עוזרד , בכורה - אין סיבה למהומה , חדשות , 11 בינואר 1988סינדרום ירושלים: פחד מוות באוויר , מעריב , 8 בינואר 1988 רחלה זנדבנק, תיאטרון - השקט שאחרי הסערה , כותרת ראשית , 13 בינואר 1988
^ ירון פריד , פסטיבל עכו: הילד הזה כבר גדול , חדשות , 4 באוקטובר 1987
^ יציאות - תיאטרונטו 1993 , חדשות , 19 במרץ 1993
^ שוש אביגל , צעיר מוכשר ועני , חדשות , 1 באוקטובר 1993
^ מיכאל הנדלזלץ , באיפיגניה בתך הקטנה , באתר הארץ , 17 במאי 2009 איתן בר-יוסף, איפיגניה באוליס: מתעלה לגבהים נדירים , באתר הארץ , 29 במאי 2009
^ מיכאל הנדלזלץ , ואיך השירות? בהחלט בסדר , באתר הארץ , 28 ביולי 2011
^ פרגודים , באתר הארץ , 26 בנובמבר 2002
^ מיכאל הנדלזלץ , חוויית החרדה הגרעינית , באתר הארץ , 4 ביוני 2007
^ ביקורות:יובל בן עמי , עכבר העיר , "זוז, אתה מסתיר לי את השמש": תחנות התרבות של אופירה הניג , באתר הארץ , 13 במרץ 2013מיכאל הנדלזלץ , "זוז, אתה מסתיר לי את השמש": אורה המחטא , באתר הארץ , 2 במרץ 2013
^ מיכאל הנדלזלץ , "רוח ים": לשתות מהים של חיפה , באתר הארץ , 21 בינואר 2014
^ יאיר אשכנזי, שתי הצגות שפרשו מפסטיבל עכו המקורי יוצגו בקאמרי ובתיאטרון חיפה , באתר הארץ , 22 באוקטובר 2017
^ ירון פריד , שני צפירים בערוץ 4 , חדשות , 27 בדצמבר 1992
^ ג. עיטור , הצפירים סיימו להילחם באינתיפאדה , חדשות , 30 במרץ 1992
^ עכבר העיר , אפשר גם , באתר הארץ , 1 במרץ 2004
^ מיה סלע , עבודה ערבית: היהלום שבכתר של קשת , באתר הארץ , 7 בפברואר 2012
^ ספי קצב, עונה רביעית לעבודה ערבית , באתר מאקו , 6 בפברואר 2012
^ ביקורות:מסובכת, מעצבנת ומהנה: שווה לראות את "מונא" שיצרה מירה עווד , באתר גלובס , 25 בינואר 2019 גילי איזיקוביץ , התסריטאית מאיה הפנר: "יש משהו ב'מונא' שמאוד מתעסק בנשיות, ונשיות אני יודעת לספר" , באתר הארץ , 17 בפברואר 2019 אפי בת-אילן , מונא כאן, שם ובכל מקום , באתר "העוקץ ", 4 במרץ 2019
^ אני מצליחה מפני שאני ערביה! , "העולם הזה ", גיליון 2517 מ-27 בנובמבר 1985, עמוד 37
^ סלבוי ז'יז'ק , ״ג'נקשן 48״: מאבק שלא מציית לעין מערבית , באתר "העוקץ ", 15 במאי 2016 נירית אנדרמן , "ג'נקשן 48" של אודי אלוני זכה בפרס הסרט הבינלאומי בפסטיבל טרייבקה , באתר הארץ , 22 באפריל 2016 איריס חפץ, כשהגיבור הפלסטיני לא מחכה שיתנו לו את המיקרופון אלא לוקח אותו בעצמו , באתר "שיחה מקומית ", 23 בפברואר 2016
^ שיר חכם, אתי אנקרי ונורית זרחי בין זוכי פרס לנדאו , באתר הארץ , 4 בדצמבר 2013