בתקופת הרפובליקה המאוחדת, ג'דיד הוצב בקהיר, שם הקים את הוועדה הצבאית לצד תומכי מפלגת בעת' אחרים בשנת 1959. המטרה העיקרית של הוועדה הצבאית הייתה להגן על קיומה של הרפובליקה הערבית המאוחדת. פרט לג'דיד חברי הוועדה הצבאית כללה את חאפז אל-אסד, עבד אל-כרים אל-ג'ונדי ומוחמד עמראן.[4] הוועדה הצבאית ניסתה להציל את תנועת הבעת' הסורית מהשמדה.[1]הרפובליקה הערבית המאוחדת התפרקה כאשר סוריה פרשה בעקבות הפיכה בשנת 1961. נזאים אל-קודסי, שהוביל את הממשלה הראשונה של סוריה לאחר פרישתה מהרפובליקה הערבית המאוחדת, רדף את ג'דיד בשל נאמנתו הנאצרית, והוא נאלץ לפרוש מצבא סוריה.[1][4]
ב-8 במרץ1963 התרחשה הפיכה שלטונית בסוריה אשר הובילה להדחתו של הנשיא, נאזים אל קודסי, ולהתחלת שלטון מפלגת הבעת' שנתמכה על ידי מצרים. ג'דיד היה ממנהיגי ההפיכה יחד עם בכירי בעת' נוספים. באותה שנה מונה ג'דיד לרמטכ"ל הכוחות המזוינים של סוריה.[5]
ג'דיד עלה לשלטון בסוריה לאחר שהוביל את מהפכת הנאו-בעת', מהפכה פנים-מפלגתית במפלגת הבעת' בסוריה, בה הפלג השמאלני-מרקסיסטי במפלגה, שנקרא נאו-בעת', השתלט בהפיכה אלימה על סוריה על חשבון הפלג הימני של המפלגה. לאחר ההפיכה הוביל ג'דיד שורה של רפורמות קיצוניות, הכוללות הלאמות ומדיניות מרכסיסטית קשוחה כנגד בעלי האדמות המסורתיים. בנוסף ג'דיד ביצע טיהורים נרחבים בתוך צבא סוריה והמנהל האזרחי במדינה, והציב את תומכיו בתפקידי מפתח. לאחר ההפיכה חלו מספר שינויים בשלטון: מונו נשיא וראש ממשלה מהמנהיגות הישנה האליטיסטית, אשר היוו "מנהיגי בובה" בידי הדמויות הצבאיות; והפרלמנט המשיך לפעול ללא סמכויות בפועל, כך שנשמרה חזות של משטר דמוקרטי. בעוד ג'דיד נשאר רחוק מעיני הציבור, כמזכיר השני של מפלגת הבעת', בעלי בריתו מילאו את התפקידים המובילים במדינה ובצבא. רבים מהם היו עלאווים מהצד השמאלי של מפלגת הבעת', מה שהעניק לממשלה אופי עדתי.[5]
מדיניותו של ג'דיד בסוריה ובעולם הערבי
במדיניותו ג'דיד הדגיש את הלאומיות הסורית על חשבון הפאן-ערביות. תחילה פעל להתקרבות כלפי ברית המועצות ומצרים. תחת שלטונו של ג'דיד, סוריה יישרה קו עם הגוש הסובייטי ונקטה במדיניות נוקשה כלפי ישראל ומדינות ערב "ריאקציונריות", במיוחד ערב הסעודית. מ-1967 החל ביצירת הסתה פנימית נרחבת כנגד ישראל, ונטען כנגדו שהדבר נעשה בניסיון להסיט את תשומת לב האזרחים מהבעיות הפנימיות במדינה. מבחינה מקומית, ג'דיד ניסה לעשות שינוי סוציאליסטי של החברה הסורית בקצב מאולץ, ויצר אי שקט וקשיים כלכליים. מתנגדי הממשלה דוכאו בחומרה, בעוד מפלגת הבעת' הפכה לרשות המחוקקת ומפלגות אחרות נאסרו. במלחמת ששת הימים סוריה הוכתה בצורה קשה, כאשר רמת הגולן נכבשה על ידי ישראל. בעקבות זאת, התמיכה הציבורית בממשלתו ירדה בחדות. לאחר המלחמה, סוריה החרימה את ועידת חרטום בה העולם הערבי החליט על מדיניותו כלפי ישראל, והאשימה את שאר העולם הערבי בנקיטת יד רכה מדי כלפי ישראל. מאז סוריה נמצאה בבידוד יחסי בעולם הערבי.[6]
ג'דיד תמך בהתארגנויות של הפליטים הפלסטינים בתוך ארצו, בהם ההתארגנות המשמעותית "א-צאעקה" (מכת-ברק בערבית). הארגון הוקם על ידי מפלגת הבעת' עצמה, ושימש כלי בידי השלטון כנגד מדינת ישראל.
בשנים הראשונות ג'דיד ניהל שלטון יציב, ובלם ניסיון הפיכה של הדרוזים בתוך מפלגת הבעת'. אולם נוצר קונפליקט פנים-עלאוי במפלגה, בין שר ההגנה חאפז אל-אסד לבין ג'דיד, בעיקר בשל התנגדותו של אסד לבידודה של סוריה בתוך העולם הערבי. מבחינה אידאולוגית, ג'דיד הדגיש את הסוציאליזם על חשבון הפאן-ערביות ואף על חשבון הצבא, ואילו אסד טען שיש לחזק את הצבא במיוחד בשל חשיבות המאבק נגד ישראל, וכן טען כי יש לחזק את הקשרים הבין-ערביים על מנת להצליח בעמידה איתנה מול ישראל. אסד החל לנקוט מדיניות סמויה של מינוי נאמנים לתפקידי מפתח בצבא, בהם מינוי מוסטפא טלאס לרמטכ"ל צבא סוריה. אסד מחה על ה"הרפתקנות" של ג'דיד, ודרש נורמליזציה של המצב הפנימי על ידי אימוץ חוקה קבועה, ליברליזציה של הכלכלה ותיקון הקשרים עם קבוצות שאינן בעת'יסטיות.
בעקבות אירועי ספטמבר השחור ב-1970 התעורר ויכוח בין אסד לג'דיד, כאשר האחרון רצה להיכנס לירדן ולעזור לאש"ף, והצבא אכן נכנס. החלטה זו לא זכתה לתמיכת סיעת הבעת' הימנית של אסד בטענה שאין להתערב בענייניה הפנימיים של מדינה ערבית אחרת, והכוחות נסוגו. כמו כן, אסד מנע את תמיכת חיל האוויר הסורי ואפשר את ניצחון הירדנים כנגד הסורים והפלסטינים. בעקבות זאת, ג'דיד רצה להדיח את אסד מהשלטון, אך בוועידה שכונסה הוא הודח על ידי אסד, שעלה לשלטון במקומו. זו הייתה מהפכת התיקונים.[6]
לאחר ההפיכה, ג'דיד נשלח לכלא באל-מאזה בדמשק, שם ישב עד שנפטר מהתקף לב ב-1993.[5]
^ 1234Seale, Patrick, Asad of Syria: The Struggle for the Middle East, University of California: University of California Press, 1990, עמ' 61-66
^Tucker, Spencer; Roberts, Priscilla Mary, The encyclopedia of the Arab–Israeli conflict: a Political, Social, and Military History: A–F. Vol. 1, 2008, עמ' 535
^Bulloch, John, Obituary: Salah Jadid, The Independent, 1993
^ 1234Moubayed, Sami M, Steel & Silk: Men and Women who shaped Syria 1900–2000, Cune Press, 2006, עמ' 259-260
