PROFILPELAJAR.COM

ההפיכה בסוריה ב-1966, הידועה גם כמהפכת הנאו-בעת', הייתה מהפכה פנים מפלגתית אשר נערכה כאשר הנאו-בעת', הפלג השמאלני והמרכסיסטי של מפלגת הבעת' בסוריה, השתלט בהפיכה אלימה על סוריה על חשבון הפלג הימני של המפלגה. ההפיכה התרחשה בפברואר 1966, כאשר מי שהוביל אותה הוא סלאח ג'דיד בראש חבורת אנשי צבא בכירים, כנגד השליט לאחר ההפיכה הוביל ג'דיד שורת רפורמות, שכללו הלאמות ומדיניות מרכסיסטית נגד בעלי האדמות המסורתיים. כמו כן ג'דיד ביצע טיהורים נרחבים בתוך הצבא והמנהל האזרחי בסוריה, והציב את תומכיו בתפקידי מפתח שונים. לאחר שההפיכה נערכה, חלו שינויים בשלטון: מונה נשיא וראש ממשלה מהמנהיגות הישנה האליטיסטית – שהיו מנהיגי בובה בידי הדמויות הצבאיות. כמו כן הפרלמנט המשיך לפעול כשהוא מחוסר סמכויות, וכך נשמרה חזות של משטר דמוקרטי.

ההפיכה

ב־20 בפברואר 1966 נועדו להיערך בחירות להנהגת ועידת מפלגת הבעת'. הנשיא אמין אל-חפאז הורה על דחיית הבחירות ל־25 בפברואר, לאחר שהתברר לו שסלאח ג'דיד, מנהיג הסיעה הקיצונית במפלגה, ריכז את אנשיו בדמשק לקראת הבחירות וכי סיעתו עלולה לשוב למעמדה שנשלל בדצמבר 1965.^[1]

ב־23 בפברואר 1966 השתלטו חברי הסיעה הקיצונית במפלגת הבעת' על דמשק ועצרו את ראש מועצת הנשיאות, אמין אל-חאפז, ראש הממשלה סלאח א-דין אל-ביטאר, ושאר ראשי השלטון. בתחילה הכוחות בחלב ודיר א-זור שמרו אמונים להנהגה הקודמת.^[2]

תומכי ג'דיד

ג'דיד נעזר בהפיכתו בגורמים דרוזים, סונים (אחמד סוידאני), ועלאוים (חאפז אל-אסד). חאפז אל-אסד מונה לשר ההגנה, לאחר שהיה מפקד חיל האוויר - החיל החזק ביותר במדינה. סוידאני, שהושפע מאוד מהאידאולוגיה המרקסיסטית ועל כן התאים מאוד לתפיסת הנאו-בעת', קיבל את תפקיד הרמטכ"ל לאחר ההפיכה. הקבוצה השליטה שעולה היא מלכתחילה מאוד מפוצלת, הן מבחינה עדתית והן מבחינה אידאולוגית.

אידאולוגית הנאו-בעת'

בניגוד לבע'ת הישן (הימני), אשר היה בנוי בעיקר מקבוצות בורגניות ומשכילות, הנאו-בעת' היה מורכב משכבות אוכלוסייה נמוכות אשר הגיעו מהאזור הכפרי. על כן, התפיסה המרכסיסטית הייתה הרבה יותר חריפה, נוטה למעשים קיצוניים ומיליטנטיים על מנת לקדם את ההפיכה השוויונית. "הקבוצות הישנות" דיברו על סוציאליזם כעל צדק סוציאלי, שוויון, ריכוזיות. הנאו-בעת' דיבר במונחים מרקסיסטיים מהפכניים, על תפיסה מדעית לכאורה של צדק אבסולוטי ודטרמיניזם מעמדי, ועל כן הסוציאליזם וההלאמות נעשו בצורה חדה יותר ורבה יותר. הבעת' הישן היה נאמן לאסלאם ואף הציב את הדת כחלק חשוב מן הערביות, ולעומתו הנאו-בעת' היה בעל גישה של לאומיות ערבית־חילונית שבזה לאסלאם וביקשה להתרחק ממנה.^[3] הבעת' הישן היה הרבה יותר פאן-ערבי, ואילו הבעת' החדש הלך יותר לכיוון של "סוריות", כאשר הם רואים את ביסוס סוריה כשלב ראשון לפני הגשמת החזון הפאן-ערבי.

השוואת חוקות הבעת' של 1950–1964 לחוקה של 1969

בשנים 1950–1964 היה בחוקה משפט: "דת נשיא הרפובליקה היא דת האסלאם". ב-1969 הוחלף המשפט ל"חכמת המשפט האסלאמי היא מקור ראשי לחקיקה", מה שמותיר מקום למקורות אחרים חוץ אסלאמיים לחקיקה. כמו כן שבועת הנשיא שונתה: ב-1953–1964, השבועה היא בשם "אללה אכבר", וב-1969 השבועה היא "אני נשבע בכבודי ובאמונתי". שינויים אלה מציגים את ההבדל בגישה בין הבעת' הישן לבין הנאו-בעת', ואת ירידת כוחם של הסונים.

מדיניות הבידוד של ג'דיד בעולם הערבי

ג'דיד הדגיש את הסוריות על חשבון הפאן ערביות. תחילה, הוא עשה הכול על מנת להתקרב לברית המועצות ובהתחלה גם למצרים. כמו כן, החל מ-1967 התחיל תהליך של הסתה פנימית נרחבת כנגד ישראל, כאשר הוא ניסה להסיט את תשומת הלב מהבעיות הפנימיות. במלחמת ששת הימים סוריה הוכתה בצורה קשה ביותר, כאשר רמת הגולן אבדה לטובת ישראל, וסוריה ביקשה הפסקת אש. לאחר המלחמה, סוריה החרימה את ועידת חרטום בה העולם הערבי החליט על מדיניותו כלפי ישראל, כאשר היא מאשימה את שאר העולם הערבי בנקיטת יד רכה מדי כלפי ישראל, והחל משלב זה סוריה נמצאה בבידוד בעולם הערבי.

ג'דיד תמך בהתארגנויות פלסטיניות בארצו, והחשובה ביותר – א-סאעקה. הארגון הוקם למעשה על ידי מפלגת הבעת', ושימש ככלי בידי השלטון כנגד מדינת ישראל.

המאבק בין ג'דיד לאסד ועליית אסד

בשנים הראשונות ג'דיד הצליח לעמוד בשלטון, ואף בלם ניסיון הפיכה של הדרוזים בתוך הבעת'. האתנו פוליטיקה היא הדבר המרכזי בסוריה, והעלאוים נמצאו בשלטון מרגע זה. אולם, נוצר קונפליקט פנים-עלאוי בין אסד לבין ג'דיד. אסד לא אהב את המקום המבודד של סוריה בתוך העולם הערבי, והתחיל לנקוט מדיניות סמויה של מינוי נאמנים לתפקידי מפתח בצבא, לדוגמה, מוסטפא טלאס מונה לרמטכ"ל. מבחינה אידאולוגית, ג'דיד שם את הסוציאליזם במרכז על חשבון הפאן ערביות ואפילו על חשבון הצבא, ואילו אסד ביקש לחזק את הצבא ושם במרכז את המאבק נגד ישראל, וכי חייבים לחזק את הקשרים הבין ערביים על מנת להצליח בעמידה האיתנה מול ישראל.

ב-1969 ביצע חאפז אל-אסד הפיכה ראשונה ותפס את השלטון, אולם תחת לחץ של ברית המועצות הסכים להחזיר לג'דיד את השלטון. בעקבות אירועי ספטמבר השחור ב-1970 התעורר ויכוח בין אסד לג'דיד, כאשר האחרון רצה להיכנס לירדן ולעזור לפלסטינים, והצבא אכן נכנס, אך אסד מנע את תמיכת חיל האוויר הסורי ואפשר את ניצחון ההאשמים כנגד הסורים והפלסטינים. ועידת המפלגה החליטה לגרש את אסד מן השלטון, מה שהביא את אסד לבצע הפיכה ולתפוס את השלטון.