סטוקר (באנגלית: Ratter) הוא סרטפאונד פוטג'עצמאיאמריקאי משנת 2015, מותחן אימה המשויך לתת-סוגה של סרטי פלישה לבית[1], ועלילתו נסבה אודות הסכנות הכרוכות בחשיפה אינטנסיבית למצלמות רשת. באנגלית, Ratter הוא האקר המשתמש בתוכנתR.A.T (ראשי תיבות של Remote Access Trojan), שהיא נוזקה המאפשרת לו להשתלט על מצלמת רשת, ולמעשה, על המכשיר כולו[2]. בטריילר של הסרט, מוגדר ראטר כ"האקר המשתלט על מחשב או מכשיר כדי לצפות בקורבנות תמימים"[3]. כהשאלה, "ראטר" הוא זן של כלבי תקיפה המשמשים לצידחולדות באזורים עירוניים (שם מלא: Prague Ratter; חולדה, באנגלית: Rat)[4].
אמה טיילור (אשלי בנסון) בת ה-23, ילידת ויסקונסין, היא סטודנטית לתואר שני בכלכלה בניו יורק, לשם עברה אחרי שנפרדה מהחבר שלה, אלכס, שמתקשה להשלים עם הפרידה וממשיך להטריד את אמה בטלפון. היא מתגוררת בדירה שאמא שלה שכרה עבורה בברוקלין. הסרט נפתח בהרצת סקריפט על ידי האקר אלמוני המשתלט על כתובת ה-IP של אמה, ומצולם מנקודת מבטו של ההאקר העוקב אחרי אמה דרך מצלמות הטלפון החכם והלפטופ שלה, ומצלמה המותקנת בקונסולת משחקים בסלון. הוא מצלם ומקליט אותה, צופה בתמונות וסרטונים במכשירים שלה, ואף עורך לעצמו סרטונים מההקלטות.
ביום המחרת, אמה עושה לאביה "סיור" וירטואלי בדירה. בערב היא נרדמת בעודה מרכיבה משקפיים, הלפטופ נשאר פתוח, הצג משתקף בעדשת המשקפיים, וההאקר נראה בהן צופה בתמונות ומגדיל תמונה שלה, כאילו היא מסתכלת אליו. בספרייה היא פוגשת סטודנט מקומי בשם מייקל (מאט מק'גורי) שמסייע לה להכיר את העיר, והשניים הופכים לזוג ומתחילים לצאת יחד. היא מכתיבה למייקל את מספר הטלפון שלה, ובערב מזמינה לדירה משלוח של אוכל תאילנדי. כך משיג ההאקר את הטלפון שלה וכתובתה.
חברתה הטובה של אמה, ניקול (רבקה נעמי ג'ונס), מספרת שכבר כמה ימים היא מקבלת מסרונים מאלמוני, אך מתעלמת. לפתע הלפטופ מופעל כאילו מעצמו, ומתחיל לנגן שיר שאמה נוהגת לרקוד בדירה לצליליו. ניקול ממליצה לה לקחת את המחשב לבדיקה. כמה ימים אחרי שההאקר צופה באמה מגלחת את רגליה במקלחת, היא מקבלת חבילת דואר עם סכין גילוח לנשים, ללא ציון פרטי השולח. ערב אחד, אחרי בילוי בעיר עם מייקל, אלכס מתקשר לאמה ומתרעם עליה על שהיא מסרבת לשוחח איתו. באותו לילה, נראות צלליות רגליו של אלמוני מאחורי דלת הכניסה לדירה. היא מתחילה לקבל שיחות טלפון, שבהן איש לא מדבר מהצד השני של הקו, ומסרונים אנונימיים. תמונות מתחילות להימחק מהמכשירים שלה, בעיקר תמונות שלה עם אלכס ועם מייקל. בדיקה אצל טכנאי מחשבים לא מעלה ממצאים, והיא מחליפה את הסיסמאות השונות. לילה אחד נשמעות דפיקות חזקות בדלת, אך אין איש בחוץ. כאשר אמה יוצאת מהדירה בבוקר, ההאקר מפעיל תוכנת ניווט המותקנת בטלפון שלה, ועוקב אחר מסלול הליכתה.
באחד הערבים, כאשר ההאקר צופה בה מאוננת במיטתה, נשלחים אליה קישורים לסרטון פורנוגרפי ולסרטון ישן שלה מתקופת בית הספר התיכון, כביכול מכתובת הדואר האלקטרוני של מייקל, אשר מכחיש מכל וכל שהוא שלח לה את הקישורים, אולם אמה חושדת בו ומתחילה להירתע ולהתעלם ממנו. היא מתחילה לפתח פרנויה, ובשיחה עם אמא שלה, היא אומרת שאיננה סומכת על איש, כבר שינתה את הגדרות הפרטיות במכשירים שלה, ובכוונתה לקנות טלפון חדש ולהתקין תוכנת אנטי-וירוס חדשה. המרצה שלה, פרופסור כריס ויליאמס, משאיר לה הודעה בדבר שינוי מועד פגישה בקשר להצעת עבודה שנתן לה, ממנה ניתן להבין שהוא שלח לה הודעות אימייל שהיא לא ראתה. ההאקר נכנס לתא הקולי ומוחק את ההודעה.
על מנת להפיג את המתח, אמה וניקול יוצאות לבלות במועדון לילה. בעודן מבלות, האלמוני פורץ לתוך דירתה של אמה ונכנס לחדר השינה. כאשר היא חוזרת לדירה שתויה, אמה נרדמת בהשפעת האלכוהול, מבלי לשים לב שהפורץ נמצא במרפסת, וצלליתו נראית מאחורי הווילון. בבוקר, אחרי שהיא יוצאת ללימודים, נראה הפורץ בחטף משוטט בדירה, וכשהיא חוזרת, היא מוצאת את הדלת פתוחה. אמה מתקשרת בבהלה לניקול שנשארת על הקו בעוד אמה בודקת בדירה, אך לא מגלה נזק כלשהו. באותו לילה, כשהיא ישנה, צללית הפורץ נראית עומדת בפתח החדר, ומסתלקת.
למחרת בא מייקל במפתיע ונותן לה חתול במתנה, כדי להפיג את בדידותה, ומזמין אותה להופעת בלט. השניים מתפייסים ושוכבים לראשונה. כאשר היא ישנה במיטתה, ההאקר צופה בה, ובמקביל מקרין לעצמו סרטון שבו הוא נראה נכנס לחדר השינה של אמה ושוכב על מיטתה, ובאמצעות הרכבת שכבות, הוא יוצר מצג שבו הוא כביכול שוכב על אמה. בפעם אחרת, האלמוני נכנס לדירה כשאמה ישנה, אחרי שהוא מצליח להסיט את שרשרת הביטחון. כשאמה מתעוררת וקמה למטבח לשתות, נראית צלליתו מעבר לקיר. כשהיא נרדמת שוב, הפורץ ניגש למיטה, צופה בה ישנה, ומסתלק. למחרת, מייקל מתקשר ומספר לאמה שהוא קיבל אימייל מהכתובת שלו עצמו, עם איום לעזוב את אמה ולא לדבר איתה עוד, פן יבולע לו. לדעתו, המאיים הוא אותו אדם שפרץ למכשירים של אמה. היא נבהלת ומזמינה שוטרים שרושמים תלונה, אך לא יכולים לעשות דבר כל עוד אין הוכחה שבוצע פשע.
יום אחד, אמה חוזרת לדירה ומוצאת את החתול מת. היא מתקשרת בחוסר אונים למייקל מספר פעמים אך הוא לא עונה, היא משאירה לו הודעות, והוא לא מתקשר חזרה. היא מתקשרת להוריה בבכי, ומתוודה שכבר זמן-מה היא חוששת שמישהו עוקב אחריה, אך לא רצתה להדאיג אותם עד כה. ההורים נבהלים ומודיעים שהם יטוסו לניו יורק למצוא לאמה דירה חדשה, ידברו עם המשטרה וכן עם גורמי האבטחה בקמפוס. למחרת היא אורזת את חפציה כהכנה למעבר דירה, ויוצאת לשוטט בעיר כדי לא להיות לבד בדירה. היא מתקשרת מבית קפה לניקול והשתיים קובעות להיפגש בערב, מכיוון שבאותו רגע ניקול לא יכולה לעזוב את עבודתה, כי "המחשבים השתגעו". בכל אותו זמן, אמה זורקת מבטים מסביבה בחשש.
אמה חוזרת לדירה, ובעודה ממתינה לניקול, היא משוחחת עם אמא שלה בצ'אט וידאו, מספרת שהיא מודאגת מכך שמייקל לא מתקשר אליה, והאם מבטיחה להגיע מחר לטפל בשכירת דירה אחרת. בעודן משוחחות, זרם החשמל מנותק והאור בדירה כבה. אמה נתקפת פאניקה, הפורץ מתנפל עליה באלימות, והיא צורחת בעוד הצ'אט נשאר פתוח והאמא שומעת את המתרחש ומתקשרת באימה למשטרה לבקש שיעזרו לבתה. הפורץ נראה בחטף כובל את אמה בסרט דביק, צרחותיה נפסקות פתאום, הפורץ ניגש ללפטופ ומסובב אותו לעברו, כך שהאמא יכולה לראותו, ובעוד האם מתחננת לפניו שלא יפגע באמה, הוא סוגר את הלפטופ.
בסצנה שאחרי כתוביות הסיום, שוטרים פורצים לדירה החשוכה והדוממת, והצילום מכיוון קונסולת המשחקים נפסק כאשר הם נכנסים לחדר השינה. בכתוביות הסיום עצמן משולבות תמונות מסרטונים אקראיים של אנשים העסוקים בשגרת יומם לנוכח מצלמות רשת, תמונות המעצימות את המסר לגבי הסכנה הטמונה בחשיפה רצופה למצלמות רשת.
הבמאי והתסריטאי ברנדן קריימר סיפר שאת ההשראה לסרט קיבל אחרי שידידה סיפרה לו שנורת מצלמת הרשת שלה החלה לכבות לסירוגין, והיא ביטלה את הדבר כתקלת מחשב. הוא תהה מה אם מדובר בפריצה למצלמה, ומאחר שמעודו לא שמע על פריצה כזו, הוא עשה תחקיר, ולתדהמתו גילה שאכן היו מקרים של פריצות למצלמות רשת. לדבריו, הצילומים הצריכו חזרות רבות, כי סרט כזה לא נעשה עד אז, בעיקר בנוגע לזוויות צילום[9]. קריימר מימן את הסרט מכספו הפרטי[6], אך סירב לחשוף את הסכום שהשקיע[10]. הסרט צולם באזור בושוויק בברוקלין[11].
כמקובל לכלול בסרטי פאונד פוטג' רמזים המיועדים לצופים[12], גם סצנות בסרט זה מכילות רמזים הנתונים להבחנת הצופה:
בסצנה שבה הפורץ מסתובב בדירה באור יום, הוא לא נראה בבירור, אך במבט חד, הצופים יכולים לראות צל חולף כהרף-עין בפינת התמונה, ואת מפת השולחן נרעדת.
כאשר אמה הולכת לבדה ברחוב שומם בשעת חשיכה, הצופים יכולים להבחין להבחין בדמות אפלה במרחק-מה מאחוריה, ומישהו קורא "היי", אף כי ניתן לייחס קריאה זו לקולות רחוב. כאשר אמה הולכת ברחוב סואן באור יום, ניתן לראות בחטף גבר חבוש כובע בייסבול הולך קרוב מאחוריה, ובאחת החדירות הליליות של האלמוני לדירה, אפשר להבחין שהוא חובש כובע כזה. תמונות אלה רומזות שהאלמוני אכן עוקב אחריה פיזית מחוץ לבית.
כמו כן, הפעם היחידה שבה נראים פניו של הסטוקר בבירור, היא כאשר הוא נטמע בקהל במועדון שבו בילו אמה וניקול, וצופה בהן מבין היושבים ליד הבר. הוא נראה שנית במטושטש אחרי שהוא תוקף את אמה בסוף הסרט, לפני שהוא סוגר את הלפטופ.
היעדרו של מייקל לקראת סוף הסרט לא מוסבר, זולת הבעת דאגה של אמה מכך שהוא לא מתקשר. הצופים עשויים לשער שההאקר מימש את איומו ופגע במייקל שחדל לענות לטלפון כאשר אמה מוצאת את החתול מת.
פסקול
כמקובל בסרטי פאונד פוטג', אין מוזיקת פתיחה ומוזיקת ליווי. פסקול הסרט מורכב מצלילים דיאגטיים[13] הכוללים שירים שאמה משמיעה מהלפטופ שלה, וכן רעשי סביבה וקולות רחוב שנועדו להעצים את המתח. את כתוביות הסיום מלווה גרסת הרמיקס של השיר All That Hate ("כל הַשִּׂנְאָה הזו") בביצועה של קריסטין הוברג[14].
הפצה
"סטוקר" הוקרן בהצגת בכורה במסגרת פסטיבל "סלאמדאנס" ה-21, ב-24 בינואר 2015[15], ויצא בתפוצה מצומצמת לבתי קולנוע נבחרים ב-12 בפברואר 2016[16], ובהזרמת מדיה לצפייה לפי דרישה ב-1 במרץ 2016[16].
ביקורות
בעקבות הקרנת הבכורה בפסטיבל "סלאמדאנס", ג'סטין לואו כתב שקריימר מצליח להמחיש פלישה מטרידה לפרטיות, שהופכת בהדרגה ממפחידה לקטלנית, בתרבות ה"סלפי" האובססיבית המונעת על ידי שאיפה לתעד כל דבר. לואו שיבח את משחקה של אשלי בנסון, הנושאת כמעט לבדה את הסרט, בהופעה מהממת ומרשימה שמצטלמת היטב[17]. קווין ג'אגרנאוט כתב באתר IndieWire, שהסרט מנסה להיות פרובוקטיבי, אבל מחטיא את המסר ומועל באמון הצופים[18]. אנטון ביטל כתב שחרדות העידן הדיגיטלי של המאה ה-21 כבר היו מושא למותחני סייבר ואימה כגון "חלונות פתוחים" ו"הסר חבר" משנת 2014, ובסך הכל, היצירתיות של קריימר נכשלת בחזרתיות יתר[19]. העיתונאי ומבקר הסרטיםמאט מולגארד, סבר שזה אחד מסרטי הפאונד פוטג' הגרועים ביותר שנעשו אי-פעם, הוא "משעמם עד כאב", ושום דבר מפחיד לא מתרחש בו עד שש הדקות האחרונות[20].
בביקורת סרט באתר Culture Crypt הסרט קיבל ציון 35 (מתוך 100), תוך סיכום שזהו ניסיון נפל להתריע על כך שהטכנולוגיות המודרניות אינן אלא כלים בידי אנשים מטורפים לענות אחרים, רעיון מוגזם בפני עצמו, לדעת הכותב[21].
באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes קיבל הסרט ציון 60% על בסיס חמש ביקורות, ואילו שקלול 657 ביקורות גולשי האתר נתן לסרט ציון 66% (מעודכן ל-8 במאי 2019)[22].
